1. לא צריך להיות חשוף למידע סודי כדי להגיע להכרה שישראל ואיראן מתקרבות לרגע ההכרעה. אתמול שיגרה איראן אזהרה לישראל שאם תפלוש ללבנון, התגובה שלה תהיה "מלחמת השמדה". שר הביטחון גלנט שחזר מוושינגטון מיתן את ההצהרות ששיגר לעבר חיזבאללה לאורך חודשי המלחמה ("ישראל מסוגלת להחזיר את לבנון לתקופת האבן"), ואמר הפעם שהוא מעדיף הסדר מדיני. יכול להיות. אבל יש סימנים רבים, כאמור, שמעידים שאנחנו בפתחה של מלחמה אזורית. בני מוריס, היסטוריון שפרסם את המחקרים החשובים ביותר על העימות בינינו לבין הפלסטינים, מציע לישראל לתקוף את מערכי הגרעין באיראן עכשיו, לפני שתספיק להצטייד בנשק גרעיני. זוהי הדילמה הקיומית שעומדת להכרעת קובעי המדיניות. ואני רק שאלה: האם ממשלה שכשלה בהגנה על אזרחיה ב-7 באוקטובר ומסרבת להודות באחריותה לאסון, מסוגלת לקבל החלטות מהסוג שמסתמן שהיא חייבת לקבל.
2. צפיתי בעימות בין טראמפ לביידן ופעם אחר פעם נשאתי את התפילה שמקורה בספר תהילים: "אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני. כי אמרו אויביי לי ושומרי נפשי, נועצו יחדיו לאמור, אלוהים עזבו רדפו ותפשוהו, כי אין מציל".
3. במאמר שפרסמו דמויות מוכרות בהוויה הישראלית ב"ניו יורק טיימס", הן טענו שהופעתו הצפויה של נתניהו בקונגרס אינה מייצגת את ישראל ואת אזרחיה. קראתי יותר מ-700 תגובות למאמר. "נתניהו נבחר לראשות הממשלה חמש פעמים וכך גם לפני 18 חודשים, ואם כך, הוא מייצג את הישראלים שבחרו בו על-פי שיטת המשטר שלכם", היא אחת מהן. והנה אחרת: "אני בן 85 ובחיי ראיתי משטרים שהשתמשו בעונשים קולקטיביים. למרות פשעי חמאס, אסור לשלוח נשק להשמדה המונית לישראל ובוודאי חייבים למנוע את הופעתו של נתניהו בקונגרס". צריך לקוות שנתניהו יודיע כי החליט להימנע מהנסיעה לאמריקה. ההתנהלות שלו מול הנשיא ביידן מעידה על כפיות טובה ועל התנהגות נרקיסיסטית של מי שחי עם התובנה שאחריו המבול. חבל עלינו.
4. מדי בוקר אני פוגש במאות בחורי ישיבה לבושים בחולצות לבנות ובמכנסיים כהים, ורבים מהם מחזיקים במגבעות עם שקיות ניילון צועדים לחוף הים השמור לחרדים בתל-אביב. ההחלטה שהתקבלה בבג"ץ לא מטרידה אותם. הם יודעים שלא יגויסו. ככה זה. הממשלה הנוכחית תמצא את הדרך להמשיך ולממן אותם. ואני לא ראיתי את הנכד הבכור שלנו ניר, שמגויס כבר יותר מחודש ימים. זה לא פייר.
שמעון שיפרצילום: טל שחר5. ועדה ציבורית תחליט אם משפחה שכולה תורשה להוסיף על המצבה של בנה החייל את ראשי התיבות הי"ד (השם ייקום דמו) לצד שמו. תעזבו את הפלפולים סביב העניין הזה משום שממילא אין כבר אחידות ברישום על מצבות חיילים. אני קורא ספר שאיגד שמעון בוזגלו סביב הכיתובים על קברים עתיקים – "כאן שוכב" מיוון העתיקה. הנה כיתוב אחד: "אם מוות אצילי הוא הסגולה הכי גדולה, הגורל נתן לנו אותה מעל לכולם: שאפנו לשים זר חופש על יוון ועכשיו אנחנו שוכבים כאן, עטופים בתהילה שאינה מזדקנת". ואילו אצלנו, נוכח בתי הקברות שממשיכים לאסוף אליהם את חללי המלחמה הזאת, נזכיר דברים שכתב ח"נ ביאליק על מה שייאמר אחרי מותו: "היה איש – וראו: איננו עוד. קודם זמנו מת האיש הזה ושירת חייו באמצע נפסקה. וצר. עוד מזמור אחד היה לו – והנה אבד המזמור לעד. אבד לעד".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.06.24
