שלשום נפתרה לכאורה אחת השאלות הכבדות שמלוות את המערכה בצפון: אם תיפתח מלחמה בהיקף מלא מול חיזבאללה, מה תעשה איראן? התשובה הגיעה במילים ברורות של המשלחת האיראנית לאו"ם, שהצהירה בטוויטר כי תקיפה ישראלית בלבנון תהווה פתיחה ב"מלחמת השמדה" נגד ישראל. האפשרות הזאת אמיתית לחלוטין, אבל באותה מידה ייתכן שישראל סוף-סוף הצליחה להזיז משהו בזירת הלוחמה הפסיכולוגית, או שהמסר שהעבירו במערב על כך שישראל רצינית לגמרי בכוונותיה נקלט היטב בטהרן.
אולם במקביל, מלבנון עולים קולות אחרים. איבראהים אל-אמין, עורך העיתון הלבנוני אל-אח'באר שמשמש כשופר של חיזבאללה, כתב לפני מספר ימים כי "ההתנגדות לא רוצה מלחמה כוללת, היא פועלת בכל דרך כדי למנוע אותה, כולל החרפת הרטוריקה במישור הפוליטי והחרפת האזהרות במישור המבצעי, וביצוע פעולות מסוימות כדי להסב את תשומת ליבו של האויב לכך שיהיו מחירים כבדים למלחמה גדולה".
פקטור ארה”ב
דבריו של אל-אמין משקפים את הלחץ מתוך לבנון, שנובע מההבנה של גורמים רבים במדינה שמלחמה מול ישראל תגבה מהאזרחים והאזרחיות מחיר כבד הרבה יותר ממה שקורה עכשיו, בפריפריה הרחוקה של דרום המדינה, שם כפרים הוחרבו על-ידי צה"ל ולאף אחד בביירות לא אכפת. זה לא יהיה המצב במלחמה: לישראל לא תהיה ברירה אלא להגיב במלוא העוצמה בעיר הבירה ולהשמיד מתקני תשתית שעלו למערב הון תועפות. יהיה כמובן נזק לעורף הישראלי, שיספוג באופן חסר תקדים. עם זאת, שיחות עם אנשי המקצוע בחיל האוויר, בפיקוד העורף ובמטכ"ל מעלות נתונים סותרים לתרחישי בלהות שהוצגו בתקופה האחרונה. "זה יהיה קשה, אבל בביירות זה יהיה קשה פי מאה", אומרים בצה"ל ומזכירים כי ללבנונים אין יכולת התקפית כבדה ומדויקת כמו לצה"ל, ובוודאי לא את מערכות ההגנה האווירית המתקדמות בעולם — כיפת ברזל, שרביט קסמים וחץ.
למעשה, במטה הכללי של צה"ל ישנו אלוף בכיר שסבור כי ישראל שגתה בכך שמהרגע הראשון לא גבתה מחיר מלבנון כמדינה והתמקדה בחיזבאללה בלבד, וגם זה באופן מוגבל על מנת לא להידרדר למערכה כוללת. "מדינת לבנון הייתה חייבת להיות בתוך המשוואה מהרגע הראשון", אומר אותו אלוף, "טעינו שלא הכנסנו אותה למערכה. גם בתקיפות לא עצימות נגד אינטרסים חיוניים היינו מפעילים לחץ בינלאומי ופנימי, וזה היה גורם מרסן להמשך המערכה". על הנושא הזה אין, כמובן, קונצנזוס במטכ"ל: אחרים שם סבורים שמהלך כזה היה מוביל למלחמה רחבה, מחזק את חיזבאללה כמגן לבנון ופוגע במאמץ העיקרי נגד חמאס בעזה. ראוי על כן להזכיר את דבריו הגלויים של מפקד חיל האוויר תומר בר בטקס סיום קורס טיס לפני שלושה ימים בהקשר של איום הכטב"מים: "הגנה חזקה היא תנאי. התקפת האויב בשטחו היא הפתרון השלם".
בכיר במטכ"ל מדגיש: "הפער בין מכת פתיחה שלנו לזו של חיזבאללה הוא דרמטי באפקטיביות של תוצאות המלחמה"
בהקשר רחב יותר, בכיר במטכ"ל מדגיש: "הפער בין מכת פתיחה שלנו לזו של חיזבאללה הוא דרמטי באפקטיביות של תוצאות המלחמה".
עכשיו, רגע לפני המעבר לשלב ג' בעזה, בישראל מקפידים לשדר שפניה להסדרה בצפון. את שובו משיחות ההרגעה עם האמריקנים ניצל שר הביטחון לביקור בסוללת כיפת ברזל בצפון, שם דיבר על החלופה המדינית למלחמה וציין כי היא "תמיד עדיפה". לבכירים בבית הלבן אמר השר גלנט שעוצמת הלחימה בעזה תפחת, וזאת תהיה הזדמנות להביא להפסקת אש בצפון ולדיונים על הסדר המשך להחלטה 1701, שסיימה את מלחמת לבנון השנייה לפני 18 שנה. באמצע השבוע שעבר האמריקנים לא רצו מלחמה כוללת. אחרי העימות הקטסטרופלי עבור הנשיא ביידן, שעלול להפוך אותו לברווז צולע עוד לפני שקלפי אחת נפתחה, הם מעוניינים במלחמה כזו אפילו פחות.
בהקשר הזה, המשך כהונת ביידן מהווה נדבך נוסף בחישובים האסטרטגיים של הדרג המדיני ומערכת הביטחון. השאלה היא האם ציר הרשע ינצל את המהלומה שחטף הנשיא לפני שדונלד טראמפ הבלתי צפוי חוזר לחדר הסגלגל, או שמא דווקא טראמפ והקשר המיוחד שלו למשטר הרוסי יביאו הישגים בלי הצורך להקיז בדם — מה שדווקא יגרום לישראלים לרצות לתקוף קודם. אם לא מספיקה ההשפעה של הפוליטיקה המקומית על ביטחון ישראל, עכשיו גם הפוליטיקה האמריקנית הופכת לאקס פקטור.
שאלת האמון
בינתיים, שיחות עם קצינים בכירים ביותר בצה"ל מעלות סברה שחיזבאללה עצמו מבין שאיבד את יתרון ההפתעה היחסי, לאחר פינוי היישובים בגבול ועליית המודעות בחברה הישראלית ליכולות הארגון, להתגוננות מפניהן ולצורך הדחוף לגדוע אותן. מנגד, אותם בכירים אומרים שזאת כבר לא רק החלטה של חיזבאללה: "בסוף נצטרך להחזיר את התושבים לבתיהם. אם לא תהיה הסדרה שתשמור על ביטחונם, גם לנו לא תהיה ברירה אלא ליזום".
קצין בכיר ומוערך מאוד מציג בדיונים קו ניצי ביותר, ולפיו אין משמעות להסכם בלי פעולה קרקעית בקו המגע שתשמיד תשתיות התקפיות המאיימות על יישובים סמוכי גדר. "התקיפות מהאוויר לא הרסו את התשתיות", הוא אומר לאלוף פיקוד הצפון ולרמטכ"ל, ומציג את התרחיש הבא: "נניח שנקבל הסכם בלי פעולה קרקעית וחיזבאללה יתרחק כמה קילומטרים מהגבול. יחלפו מספר חודשים ובוקר אחד יכניס קצין המודיעין הפיקודי מסמך מסווג לאלוף, שבו המודיעין מזהה את שני פוג'ים (גדודים מוקטנים) של חיזבאללה שנכנסו לכפר כילא, מול מטולה. הם לא במדים אבל חמושים. מה עושים אז? מה אומרים לתושבים?".
בשבוע שעבר האמריקנים לא רצו מלחמה כוללת. אחרי העימות הקטסטרופלי עבור הנשיא ביידן, שעלול להפוך אותו לברווז צולע עוד לפני שקלפי אחת נפתחה, הם מעוניינים במלחמה כזו אפילו פחות
לשיטתו, לא תהיה לנו הזדמנות טובה יותר מאשר עכשיו: "רדואן לא נמצאים על הגבול וגם לא האזרחים שלנו. אומרים לנו שצה"ל ייקח את הזמן, שנתיים-שלוש, ויתעצם. אבל בינתיים איראן תהפוך לגרעינית, וחיזבאללה, בסיוע איראני, יודע להכפיל את כוחו הרבה יותר מהר מהתעשיות הביטחונית הישראליות".
במטכ"ל לא סותרים את ההערכות הללו, אבל אומרים בפשטות: אין "מערכה מוגבלת" בצפון. זאת אופציה קלושה. רוב הסיכויים, אם לא כולם, שפעולה כזאת תהפוך למערכה רחבה ובסבירות גבוהה תיפתח מלחמה אזורית עם איראן וגרורותיה, כגון מיליציות שיעיות והחות'ים. למלחמה כזאת, אומרים במטכ"ל, צריך לצאת עם גיבוי אמריקני שאין כרגע ו"אחרי שסידרנו את הצבא". גם מישראל ניטל אלמנט ההפתעה אחרי חודשים של התכתשות יומיומית.
צילום: נוויל האריסואסור גם לזלזל בשאלת הלגיטימציה הפנימית: נושא המילואים וגיוס החובה מטלטל את החברה הישראלית, ולא פחות מהם האחריות למחדלי 7 באוקטובר. בינתיים גם הרמטכ"ל מצליח לעורר כעס במינוי של קצינה ששימשה כמזכירת הפיקוד העליון, לתפקיד ראש תחום תחקירים. מה יקרה לאמון במלחמה שתשלח את העורף לשהייה ארוכה בממ"דים? זאת ההתלבטות והיא מורכבת, מסובכת ואמיתית. החשש הוא שבסוף מי שתקבל את ההחלטה היא המציאות: מיסקלקולציה, תקרית שיצאה משליטה וכד'. בכל שנה הקיץ במזרח התיכון נעשה לוהט יותר, אבל הפעם יש סיכוי שהוא ממש יבער.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.06.24
