החלטת בג"ץ בנושא גיוס חרדים יוצרת טלטלה פוליטית וגורמת לתגובות אמוציונליות משני הצדדים. בנוסף לאלה ישנם גם היבטים מקצועיים שנכון להאיר אותם, הרי בסופו של דבר מדובר בתכנון כוח האדם של הגוף הגדול והחשוב במדינה.
הדבר הראשון שחשוב להבהיר הוא ההבחנה בין הפעולה להוצאת צווי גיוס לבין הגיוס עצמו. צעיר שאינו חרדי מקבל צו ראשון בדרך כלל בכיתה י"א. התאריך הרשום בצו אינו תאריך גיוס, אלא תאריך זימון לבחינות התאמה. ולכן, התכלית של הוצאת צווים נרחבת לחרדים, וכבר בזמן הקרוב, היא לאפשר לצבא להתחיל במיון. מן הסתם, חלק ממקבלי הצו לא יתייצבו (וכך יהפכו לעריקים, על כל המשמעות המשפטית); חלקם יתייצבו אך הצבא יחליט לפטור אותם בשל מצב בריאותי או סיבה אחרת; חלקם יגויסו בהקדם, וחלק אחר יקבל מועד גיוס לשנה הבאה. לכן, אם הצבא מעוניין לגייס עוד השנה 3,000 חרדים (מעבר ל-1,800 שכבר מתגייסים) אזי עליו להוציא במיידי צווי גיוס למספר משולש או מרובע.
האתגר השני הוא להצליח למיין בהצלחה את אלו שיתייצבו לפי הוראת הצו. מרכיב חשוב במיון של האוכלוסייה שאיננה חרדית הוא הדפ"ר, שהוא למעשה בחינה פסיכומטרית המתבססת על ההנחה שלבוגרי 12 שנות לימוד בחינוך הרגיל יש ידע בסיסי במתמטיקה. אותם חרדים, שמן הסתם לא נופלים באינטליגנציה שלהם, עלולים לקבל דירוג נמוך מדי שלא באשמתם. יהיה צורך איפוא לעשות התאמות במבחנים. מרכיב חשוב נוסף במיון הוא הראיון האישי. רוב המראיינים כיום הן חיילות. הצבא יצטרך כנראה להכשיר גברים לתפקיד תוך זמן קצר.
כל זה אומר שצריך להיזהר מבולמוס של גיוס מיידי של מקסימום חרדים. הדבר צריך להיערך גם בתחום המיון, ובוודאי שבכל הקשור לקליטה ולהקמת מסגרות הכשרה מתאימות. עם זאת, גם אם הגיוס השנה יעמוד על מספר קטן יחסית, אסור בתכלית שיתקבע כי זהו המספר הנכון גם לשנים הבאות.
אתגר שלישי הוא הדיאלוג בין הצבא לדרג הפוליטי. נכון לעכשיו, אחרי החלטת בג"ץ ובהיעדר חוק מיוחד, נהנה הצבא מהזכות (והחובה) לגייס חרדים לפי אמות מידה ושיקולים כמו ביחס לשאר הציבור. חשוב שהצבא ישמור על האינטרס הממלכתי ולא ייכנע ללחצים, אשר יאפשרו לפוליטיקאים לצטט גורמי צבא שברגע של חוסר תשומת לב יתפשרו על דברים שאסור לוותר עליהם. ויחד עם זאת, בנושא אחד נכון כבר עכשיו ללכת לקראת החרדים ולפטור משירות כל מי שמעל גיל 24. מן הסתם רבים מאלה כבר אבות לילדים, הקושי שלהם לעשות את ההתאמה הנדרשת הוא עצום. תוצר לוואי חיובי מיידי של מהלך כזה יהיה יציאה לעבודה של חלק מאוכלוסייה זו, שכבר לא תהיה כלואה עד גיל 26 במעמד של "תורתו אומנותו".
המכסות לא צריכות להיות למתגייסים, אלא הפוך: לאלו שיוכרו כתלמידי חכמים. המספר יכול להיות 400 או 2,000 בשנה, אך כל מי שלא נבחר להיות אחד מאלה, חייב יהיה בגיוס. אסור לקבוע בחקיקה מהי מכסת המתגייסים
החוק אותו הכנסת מנסה לקדם חייב לכלול שלושה עקרונות: ראשית, מכסות. המכסות לא צריכות להיות למתגייסים, אלא הפוך - לאלו שיוכרו כתלמידי חכמים. המספר יכול להיות 400 או 2,000 בשנה, אך כל מי שלא נבחר להיות אחד מאלה, חייב יהיה בגיוס. אסור לקבוע בחקיקה (ובוודאי שלא בהחלטת ממשלה) מהי מכסת המתגייסים.
שנית, כל מי שחייב יהיה בגיוס יהיה חייב לשרת שלוש שנים (בסדיר) ואחר כך במילואים ללא כל שוני בינו ובין האזרח שאינו חרדי. יותר מכך, הסנקציות כלפי מי שיחמוק משירות חייבות להיות זהות לאלה של אזרח אחר, ומבלי שיישות כלשהי של ארגון הישיבות תהיה מתווך בינו ובין הצבא.
שלישית, אלו שיוכרו כתלמידי חכמים ויהיו פטורים משירות צבאי ילמדו בישיבה על חשבון המדינה למשך שלוש שנים בלבד, בדיוק כמו המשרתים בצבא.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.07.24
