משא ומתן הוא יצור הפכפך שמחליף צורה וצבע בחלוף הזמן, הנסיבות והדינמיקה שבין הניצים. הוסיפו על כך מטען אידיאלוגי רצחני, חשדנות עמוקה ודיאלוג המתנהל תחת אש, וקבלו את המו"מ המורכב ביותר שנוהל אי-פעם בין דמוקרטיה מערבית מודרנית לארגון טרור פרימיטיבי וחשוך.
המו"מ להשבת חטופינו ידע שיא משמעותי ("עסקת הפעימות"), אך במרוצת הזמן דומה כי התהליך חווה בעיקר שפלים ומורדות, הנעים סביב שאלת סיום המערכה בתמורה למימוש עסקת חטופים שלבית אך כוללת. המגעים מתקיימים בצילם של אי-אמון כבד בין הצדדים, אינטרסים פוליטיים וסיסמת "הניצחון המוחלט", שדבקות בה איננה יכולה לאפשר – בשום דרך – הסכמה על עסקת חטופים במתווה הנשיא ביידן, שאומץ על-ידי מועצת הביטחון של האו"ם.
לצד התעוקה הגוברת סביב הימצאותם של עשרות חטופים חיים במנהרות הטרור, הזמן החולף מניח יסוד להשתנות זוויות ההתבוננות של הצדדים על המו"מ בשני רכיבים מרכזיים: ראשית, גבולותיה הנוכחיים של המלחמה הרב-זירתית, המתקיימת בניצוח איראני, אמנם מעודדות את רב-המרצחים סינוואר, אך במקביל מדגישות את מגבלותיו של מופע זה. כל עוד לא פורצת בגבול הצפון מלחמת לבנון השלישית (ולעת עתה נראה כי הצדדים אינם מעוניינים במלחמה רחבה), חמאס נותר בדד במערכה, והוא הולך ומאבד במהירות נכסים, בפרט בדרום הרצועה – המרחב הרגיש ביותר לשרידותו ולהתעצמותו של הארגון. בהתאם, נוכחותו הגוברת של צה"ל בציר פילדלפי והפוטנציאל לגריעת מנהרות הטרור העצומות במרחב (שמעוררות שאלות נוגות מדוע מלכתחילה רפיח לא הייתה לאבן הראשה של התמרון הצה"לי ברצועה) אינם מוסיפים בלשון המעטה נחת לסינוואר, ואפשר שיאלצו אותו, בעל כורחו, לשוב למו"מ בונה בעניין חטופינו – ובכך לחתור לסיום המלחמה.
שנית, המאמצים המשולבים המתחדשים של המתווכות, בניצוח ממשל ביידן, לצאת מן המבוי הסתום שאליו נקלע המו"מ לפני כחודשיים, מעוררים תקווה מסוימת. מחד, לחץ קטארי גובר על צמרת חמאס בדוחא לפעול בעניין, כולל אפשרות מסתמנת לגירושה מהמדינה; ומאידך, מאמצים אמריקניים גוברים ליישוב המחלוקות בין הצדדים סביב מהותה, תוקפה ועומקה של הפסקת האש, עם אפשרות לקיצור טווחים בין שלבי העסקה (עד כדי הגעה לעסקה בשלב בודד אך מתמשך), באופן שיצמצם ככל הניתן את מרחבי הפרשנות האפשריים ואת אי-הוודאות שהסכם רב-שלבי צפוי לעורר. ברקע ישנו ניסיון נואל של חמאס להתנער מדימויו כסרבן לעסקה ולהותיר את הבכורה בנושא זה לרה"מ נתניהו, המתעקש מעת לעת לצאת בהכרזות המחבלות בתהליך המו"מ, העדין והרגיש ממילא.
דרך המלך להשבת חטופינו הייתה ותיוותר עסקה, וזה מחייב את ממשלת ישראל למצות כל קצה חוט אפשרי כדי להביא למימושה
יציאה מקיפאון ממושך בתהליך המו"מ מחייבת רענון תפיסות ובחינה עדכנית וביקורתית של הגורמים סביבו – מהמתווכים, דרך המנופים הקיימים ("מקלות וגזרים") ועד המסגרת האסטרטגית שבה מתנהלים המגעים. כך או אחרת, דרך המלך להשבת חטופינו הייתה ותיוותר עסקה, וזה מחייב את ממשלת ישראל למצות כל קצה חוט אפשרי כדי להביא למימושה. לאורה של ההתרגשות האדירה שחווינו כולנו עם השבת ארבעה חטופים במבצע ארנון, אפשר לומר כי עסקת חטופים הינה צו השעה, ומעבר למימוש מצוות פדיון השבויים הנעלה, היא תאפשר את תחילתו של תהליך ריפוי, החלמה ואיסוף השברים מהמלחמה הקשה, ובפרט מזוועות 7 באוקטובר. ולכן, זו העת למנהיגות שתעורר תקווה ואופטימיות בין שורותינו: לאחר כ-270 לילות אפלים וחשוכים בשבי הטרור, בשלה העת להשיב בנות ובנים, נשים, גברים וטף – לגבולם. ויפה שעה אחת קודם.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.07.24
