המרכז הובס. הבחירה היא בין שמאל קיצוני לימין קיצוני. לא האמנתי שזו הבחירה שאצטרך לעמוד בפניה אי פעם, אמר הפילוסוף היהודי-צרפתי אלן פינקלקראוט, לא האמנתי שאצטרך לבחור בין גרוע לגרוע מאוד, אבל בסיבוב השני אבחר במפלגת הימין הקיצוני. בהתחשב בכמות המאמרים שכתבו בעשורים האחרונים פינקלקראוט וחבריו נגד סכנות הימין הקיצוני – זו בהחלט רעידת אדמה.
מה שקורה בצרפת הוא סימן מבשר רעות. החזית הלאומית של מארין לה פן זכתה בהישג היסטורי, 34 אחוזים. איחוד מפלגות השמאל, "צרפת הבלתי כנועה", בראשות ז'אן לוק מלנשון, זכתה ב-29 אחוז. המרכז של הנשיא המכהן, עמנואל מקרון, הגיע למקום השלישי עם 20.5 אחוזים. זה קצת מוזר, אפילו מגוחך, שבישראל יש אופנה של חבטות במרכז. האמת הפוכה. הדמוקרטיות הליברליות התאפיינו במרכז חזק. זה היה תנאי, כמעט הכרחי, לקיומה של דמוקרטיה יציבה, שמבוססת על שלטון חוק, על זכויות אדם, על כיבוד מיעוטים ועוד ועוד. ההבדלים בין מפלגות שמאל למפלגות ימין לא היו תהומיים. אבל לא עוד. ארצות-הברית מקוטבת בעשור האחרון. האמצע, כלומר המרכז, הולך ונחלש. עכשיו זו גם צרפת.
בעשורים האחרונים פעלו השמאל והימין בכיוונים הפוכים. הימין, זה שהיה עם שורשים אנטישמיים ופשיסטיים, הפך לפחות ופחות אנטישמי. השמאל של מלנשון, לעומת זאת, הפך ליותר ויותר אנטישמי
בעשורים האחרונים פעלו השמאל והימין בכיוונים הפוכים. הימין, זה שהיה עם שורשים אנטישמיים ופשיסטיים, הפך לפחות ופחות אנטישמי. השמאל של מלנשון, לעומת זאת, הפך ליותר ויותר אנטישמי. בבריטניה הצליח ג'רמי קורבין להיבחר לראשות הלייבור. העמדות האנטי ישראליות שלו הפכו ליותר ויותר בוטות. גם אם נחפש, לא נמצא התבטאות אחת שלו נגד יהודים. אבל הוא תמיד תמך באלה שתומכים בהשמדת יהודים ובחיסול מדינת ישראל. תמים שכמוהו. אני אנטישמי? מה פתאום. הוא "רק" אנטי-ציוני. השמאל הבריטי לא השתנה. אבל הלייבור הצליח להיפטר מתומך חמאס. גם זה משהו.
עכשיו זו צרפת, עם הקורבין שלה. מלנשון. מדובר בתומך נלהב של הציר האנטי-מערבי, שכולל את רוסיה, סין וכמובן את הג'יהאד. "המתקפה המזוינת של הכוחות הפלסטיניים בהנהגת חמאס באה על רקע החרפת מדיניות הכיבוש הישראלית", נכתב בהודעה שפרסמה מפלגת השמאל של מלנשון כבר ב-7 באוקטובר. מאז ועד היום שותף מלנשון כמעט לכל הפגנה נגד ישראל, שהיא בדרך כלל גם הפגנת תמיכה בחמאס.
מארין לה פן צעדה בכיוון ההפוך, ועשתה בעשור האחרון מאמץ רציני להתנער ממורשת אביה, מייסד המפלגה, שאכן היה אנטישמי ואף גורש מהמפלגה. ובניגוד גמור לשמאל של מלנשון, היא מביעה עמדות פרו-ישראליות. ועדיין, כדאי לזכור שלה פן מתנגדת לשחיטה כשרה בצרפת, וגם, במידה מסוימת, לאזרחות כפולה, שממנה נהנים עשרות-אלפי יהודים שעלו לישראל. וכמו מלנשון, היא מקורבת לפוטין.
1 צפייה בגלריה
נאום הניצחון של מארין לה פן בסיבוב בחירות ראשון בפרלמנט האספה הלאומית
(צילום: EPA/Cuenta Oficial Marine Le Pen en)
צרפת מגיעה קצת מרוטה, מקוטבת ופגועה לסיבוב השני. ובגלל שיטת הבחירות, רבים ייאלצו לבחור רק בין שתי אופציות, לה פן ומלנשון, שהם לא חלמו עליהן. זה חלום בלהות, אומר לי עופר ברונשטיין, צרפתי-ישראלי שבשנים האחרונות משמש כיועץ של הנשיא מקרון. אין לו מילה טובה על הימין. הוא תמיד היה איש שמאל, אבל לא אנטי-ציוני. לפני ימים אחדים הוא כתב שרימה חסן, הכוכבת העולה במפלגת מלנשון, פליטה מסוריה, במקור ממשפחה פלסטינית, קוראת לחיסול ישראל. הוא הותקף. מי שצווח "מהים עד הירדן פלסטין תהיה חופשית", ענה ברונשטיין למבקריו, תומך בחיסול ישראל. ומי שמצדיק את חמאס – תומך בחיסול ישראל.
יש שמאל מתון, טוען ברונשטיין, אבל האיחוד של השמאל המתון עם מלנשון, אדם שחי על פילוג ושנאה, גרם ויגרום לעליית הימין הקיצוני. ובכלל, אומר ברונשטיין, במקום אולימפיאדת פריז 2024, אירוע הקיץ שעיני רבים בעולם יהיו נשואות אליו, נקבל אולימפיאדת ברלין 1936 (האולימפיאדה הזכורה לרע, שהתקיימה כאשר הנאצים כבר היו בשלטון). שהרי מלנשון הפך את העניין הפלסטיני לאחד הדגלים העיקריים שלו במהלך הבחירות. שנאה לישראל שמתורגמת לשנאת יהודים. זו רק ההתחלה. מיד עם הישמע תוצאות הבחירות יצאו תומכי השמאל להפגנות זעם על ניצחון הימין. חסן הופיעה שם עם כאפייה, הונפו דגלי פלסטין, עם צווחות בנוסח "ישראל, תסתלקי, פלסטין לא שלך". חמינאי וסינוואר מרוצים. צרפת? היא פחות מעניינת.
האלימות התחילה. מקרון ניבא אותה בשבועות האחרונים, אבל הטעות היא בעצם ההימור שלו על הליכה לבחירות.
הדילמה של היהודים, מטבע הדברים, גדולה יותר. רובם הצביעו באופן מסורתי למרכז. והשאלה העצובה עכשיו היא – ממי הם חוששים יותר? סקר שנערך בין סטודנטים יהודים מגלה ש-91 אחוז מהם היו קורבן לאירוע אנטישמי אחד לפחות. שבעה אחוזים מהאירועים כללו אלימות פיזית. והחשש מאלימות של השמאל הקיצוני, לפי הסקר, גדול יותר מהחשש מהימין הקיצוני. אבל צריך להוסיף: למרות שמלנשון השתמש בעניין הפלסטיני, זו לא המחלוקת בצרפת וזו לא הסיבה לעליית הימין הקיצוני או השמאל הקיצוני. הסיפור הוא צרפת. הסיפור הוא הזהות הלאומית. הסיפור הוא תרבות והגירה וכלכלה. והיהודים? זה לא משנה מה יהיו התוצאות ביום ראשון בערב. הם יהיו בצד של המפסידים.
צרפת מגיעה מרוטה, מקוטבת ופגועה לסיבוב השני. ובשל שיטת הבחירות, רבים ייאלצו לבחור בין שתי אופציות שמעולם לא חלמו עליהן - לה פן ומלנשון. זה חלום בלהות, אומר הצרפתי-ישראלי עופר ברונשטיין
פורסם לראשונה: 00:00, 02.07.24
