גרמניה | אלטרנטיבה בועטת
כמו אחיותיה המתועשות באחווה הימנית של אירופה, גם מפלגת הימין אלטרנטיבה לגרמניה בנתה את התשתית שלה על פחד מזרים. עד פתיחת השערים למהגרים, גרמניה וההיסטוריה שלה לא נתנו למפלגות מהימין יותר מחמישה אחוזי תמיכה. אבל משבר המהגרים, המלחמה באוקראינה, משבר האנרגיה והאינפלציה משכו יותר ויותר בוחרים לזרועות המפלגה. בשלב מסוים היא אפילו היתה מדורגת גבוה יותר בסקרים מאשר הסוציאל-דמוקרטים, מפלגתו של הקנצלר אולף שולץ, ורק שורה של תקריות ריגול, שחיתות וכנסים שבהם דובר על הכנסת יהודים לגטאות וגירוש אזרחים בעלי רקע הגירתי – גרמו לנסיגה בתמיכה בה.
"אלטרנטיבה" זכתה להישג מרשים בבחירות לפרלמנט האירופי – המפלגה השנייה בגודלה בגרמניה, אחרי השמרנים ועוד על חשבון הירוקים השנואים. היא מייצגת את הכפריים, שרוצים להיות גאים במולדתם לא רק בטורנירים גדולים של כדורגל. הם לא רוצים לשמוע על מגדר ועל בעיות אקלים.
בספטמבר יתקיימו שלוש מערכות בחירות בשלוש מדינות המקיפות את ברלין הבירה, האורבנית, הירוקה, האליטיסטית. אלטרנטיבה מועמדת לזכות שם בגדול, לפחות ב-30 אחוזים. בכמה תחזיות היא תוכל אפילו להקים את הממשלה. כנראה בטורינגיה, במדינה שבה הנאצים התחילו את הצעדים הרשמיים הראשונים שלהם בדרך לשלטון.
הפרלמנט האירופי | סדקים בסדר הישן
התנועות הללו היו ברורות גם בבחירות לפרלמנט האירופי בחודש שעבר: על רקע משבר ההגירה, המצב הביטחוני באירופה, החשש מרוסיה והמלחמה בעזה, מפלגות ימין קיצוני רשמו הישגים יפים, שתאמו את עליית הימין ביבשת. תוצאות הבחירות לפרלמנט הובילו לבחירות בצרפת, בעקבות כישלונה של מפלגת השלטון של מקרון וההפסד שלה לאנשי מרין לה פן. גם באיטליה ובאוסטריה מפלגות ימין קיצוני הגיעו למקומות הראשונים בבחירות לפרלמנט האירופי. אלטרנטיבה לגרמניה הגיעה למקום השני בארצה ועקפה את מפלגת השלטון. אורסולה פון דר ליין, הגרמנייה שעומדת כנשיאת הנציבות האירופית, אמנם הצליחה לשמור על תפקידה, אך ייתכן שמפלגות הימין הקיצוני יצליחו לאתגר את עשייתה בכהונה הקרובה.
למרות הצלחתן, מפלגות הימין סובלות מאי הסכמות בינן לבין עצמן ולא מצליחות לייצר סיעה משפיעה ומשמעותית. הן גם סבלו מנדידת קולות למפלגות ימניות אף יותר, כמו בספרד. מפלגות המרכז איבדו מכוחן, השמאל הצטמק, ואילו המרכז השמרני הצליח לשמור על כוחו ועל היכולת שלו לבנות קואליציה עם הסוציאל-דמוקרטים והליברלים – בעיקר לאחר שאימץ חלקים נרחבים מהמצע של מפלגות הימין והימין הקיצוני.
אוסטריה | שוברים ימינה
אוסטריה היא דוגמה כמעט הפוכה לאיטליה: אם ארץ המגף זזה מהימין למרכז, כדי להיות יותר ויותר מקובלת כשחקן פוליטי מרכזי בקואליציית ימין, הרי שהימין האוסטרי זז יותר ויותר ימינה, אימץ עוד ועוד ערכים מויקטור אורבן ההונגרי, וקיבל קול אחרי קול בכל הימור שלו לגבי רצון הבוחר. זה התחיל מהתנגדות למדיניות הקורונה, נמשך בסירוב לקבל את גזירות המערב לגבי הסיוע לאוקראינה והסנקציות על רוסיה, והתערבב עם אינפלציה גבוהה, מחירי גז שזינקו במאות אחוזים ועלייה ניכרת במספר מבקשי המקלט.
ההצלחה של הימין האוסטרי קשורה גם בעובדה כי מפלגת השלטון שיתפה איתה פעולה, הפכה אותה ללגיטימית בציבור, ואימצה כמעט אחד לאחד את המדיניות שלה לגבי פליטים. הלגיטימיות ושיתוף הפעולה מונעים היום מהמפלגה ובוחריה מלבקר את הימין הקיצוני. דרך פעולה כזו, של אימוץ המדיניות של הימין הקיצוני, בעיקר בכל מה שקשור בהגירה, הפכה לפופולרית אצל מפלגות מרכז רבות. לא רק פופולרית, אלא גם הכרחית: מפלגות שמאל כמו הסוציאל-דמוקרטים אינן יכולות לשמור על כוחן באקלים הנוכחי עם מצע ליברלי יותר מדי.
איטליה | ארץ המדף
ג'ורג'ה מלוני, ראש ממשלת איטליה, היא סיפור ההצלחה הגדול ביותר של הימין האירופאי. המועמדות שלה נתקלה בחששות כבדים, אבל היא הפכה למוקד כוח ביבשת ויכולה להדיח את הסיעה הליברלית של מקרון כסיעה השלישית בגודלה בפרלמנט האירופי, ולהפוך לממליכת המלכים של האיחוד.
זה קרה בעיקר משום שמלוני הפגינה פרגמטיזם מרשים בכל מה שקשור למפלגה ימנית. היא הזיזה את ראשי האיחוד לכיוונה בנושאים כמו הצרת ההגירה וחקיקת חוקים נוקשים יותר בנושא, והורידה את הגז ממדיניות האקלים האמביציוזית של הירוקים. בתמורה היא העניקה למפלגות המרכז, השמרנים והסוציאל-דמוקרטים תמיכה במהלכי המלחמה נגד הפלישה הרוסית לאוקראינה, והתנתקות ממפלגות פרו-רוסיות ואנטי-איחוד כמו אלטרנטיבה לגרמניה. המיצוב מחדש של מלוני גרר אחריו גם מפלגות ימין אחרות, כמו זו של לה פן בצרפת.
מבחינות מסוימות מלוני היא פחות פוליטיקאית ויותר אלכימאית: היא עלתה לשלטון כפשיסטית וצוברת את כוחה בתוך איטליה ובתוך האיחוד כמי שהניחה את הפשיזם על המדף. אין לזלזל בה: היא הזניקה מפלגה משני אחוזי תמיכה ל-26 אחוזים בתוך עשור. היא הפיגה את החשש של האיטלקים והעולם המערבי מפשיזם בארץ המגף. אין שום דבר שיעצור אותה מלעשות באירופה את מה שעשתה בארצה.
צרפת | כן ללה פן
הצרפתים התעוררו אתמול למציאות חדשה שבה מפלגת הימין הקיצוני, האיחוד הלאומי, בראשה עומדת מארין לה פן, היא הסיעה הגדולה ביותר באסיפה הלאומית - עם 33 אחוז מהקולות בסיבוב הבחירות הראשון. איחוד מפלגות השמאל, החזית העממית החדשה, בהנהגת צרפת המורדת הרדיקלית, הפכו לסיעה השנייה, עם כ-28 אחוז. השמאל הקיצוני בלע את הסוציאליסטים, שעד 2017 ועלייתו של הנשיא מקרון לשלטון היו אחת משתי המפלגות הגדולות. המפלגה הגדולה השנייה, הרפובליקנים, ביתם הפוליטי של הנשיאים שיראק וסרקוזי, התכווצה לכדי עשרה אחוז, ואילו גוש המפלגות שהתלכד סביב מקרון קרס גם הוא, ל-22 אחוז.
7 צפייה בגלריה
מרין לה פן ועימותים בין מפגינים לשוטרים בפריז אחרי ניצחון מפלגתה בסיבוב הראשון
(צילום: רויטרס / REUTERS / Fabrizio Bensch / EPA)
המרכז הצרפתי הולך ונמחק לטובת הקצוות, המקבלים יותר ויותר לגיטימציה בעיני הבוחרים הצרפתים, גם בגלל מפלגות קטנות וקיצוניות עוד יותר שגורמות לאיחוד הלאומי להיראות כמו מרכז ימני מתון. מגמת העלייה החלה כבר בבחירות הקודמות לפרלמנט האירופי, ב-2019, שם הפך הימין הצרפתי לסיעה הגדולה ביותר מטעם הרפובליקה, ובבחירות לאסיפה הלאומית ב-2022, אז ירדה המפלגה הרפובליקנית מגדולתה ואילו השמאל הרדיקלי התחזק. המנצח הגדול בבחירות שלשום הוא הימין הקיצוני, שיכפיל או ישלש את כוחו, הכל יתברר בסיבוב השני ביום ראשון הקרוב. המפסידה הגדולה היא מפלגתו של מקרון שצפויה לאבד שליש מכוחה. נדידת הבוחרים מהמרכז ימינה הכריעה את הקרב. כעת נותר לדעת מי הם המועמדים מהמרכז שיסכימו לפרוש מהמרוץ כדי שחבריהם יוכלו לרשת את קולותיהם ולמנוע מהימין הקיצוני את הרוב באסיפה ואת ראשות הממשלה.
ספרד | בין שני קצוות
בעשור האחרון נכנס ללקסיקון הפוליטיקה בספרד מונח חדש: קואליציה. במשך 40 שנה, מאז מותו של הדיקטטור פרנקו ב-1975, חלקו את השלטון המפלגה הסוציאליסטית (PSOE) ונציגת הימין, המפלגה העממית (PP). אך המשבר הכלכלי ב-2008, שחיתות מימין ומשמאל, בעיית הגירה ומשבר עם הבדלנים מקטלוניה, הולידו בעשר השנים האחרונות מפלגות חדשות שמושכות מצביעים לקצוות המפה הפוליטית. מאז 2015 התקיימו בספרד חמש מערכות בחירות שהסתיימו בהרכבת ממשלות לא יציבות, התלויות במפלגות קיצוניות.
ביוני 2023 הגיעה המפלגה העממית ראשונה בבחירות אך לא זכתה ברוב להרכבת ממשלה. לא עזרו לה קולות מפלגת הימין הקיצוני ווקס, שנכנסה לראשונה לפרלמנט ב-2019 – דריסת רגל ראשונה של הימין הקיצוני מאז נפילת הדיקטטורה. המפלגה הסוציאליסטית בראשות פדרו סאנצ'ס הצליחה במשימה בזכות תמיכה של מפלגת השמאל הקיצוני SUMAR ומפלגות בדלניות מקטלוניה וחבל הבאסקים. מול ממשלת השמאל הקיצוני מתחזק במקביל הימין הקיצוני. המאבק בין הקצוות בא לאחרונה לידי ביטוי בבחירות האירופיות בהן זכתה המפלגה העממית. השמאל הספרדי נחלש, אך לא הובס. למרות שמפלגת ווקס הייתה בבחירות אלה השלישית בגודלה בספרד.
בריטניה | המפץ הגדול
הפרלמנט הבריטי ממשיך להתנהל בעיקר סביב שתי הסיעות הגדולות, הלייבור ומפלגת השמרנים, אולם הבחירות עליהן הכריז ראש הממשלה רישי סונאק יביאו ככל הנראה לסופה של תקופה בה שלטה מפלגת הימין מאז 2010, גם אם בחמש השנים האחרונות התחלפו בה ארבעה ראשי ממשלה שמרנים. הלייבור בראשות קיר סטארמר מובילה בסקרים מול השמרנים, ששיעור התמיכה בהם עומד על 20 אחוז בלבד. נפילתם של הטורי'ז מהימין המתון כואבת במיוחד, שכן זליגת הבוחרים שלהם היא לימין הקיצוני, שם חוגגת מפלגת רפורם UK של נייג'ל פראג' את חזרתה לעניינים עם 16 אחוזי תמיכה.
פראג' הצבעוני כבר פרש ב-2019 מהנהגת המפלגה והודיע לפני כמה חודשים שהוא נוסע לעזור לידידו הטוב דונלד טראמפ להיבחר בארה"ב, אבל חזר להוביל את המפלגה שייסד בשנות ה-90 כדי לתמוך בברקזיט. אל מול הצלחת הקמפיין של מפלגתו, המבוסס על מדיניות קשוחה נגד הגירה, אמר פראג' ש"עכשיו אנחנו המפלגה הימנית הגדולה המתמודדת מול הלייבור". מועמדים מטעמו לא היססו להשתמש בנאומיהם בשמות גנאי גזעניים שהופנו לסונאק, שלא לדבר על הומופוביה ואנטישמיות. "בריטניה הייתה מקום טוב יותר אילו קיבלה את הצעתו של היטלר להישאר ניטרלית", אמר אחד המתמודדים מטעמה לפני שנתיים.
פולין | נגד כיוון התנועה
אחרי שמונה שנים בשלטון, מפלגת הימין חוק וצדק הפסידה הן בבחירות הכלליות והן מכוחה היחסי בבחירות לפרלמנט האירופי. התנועה הקיצונית ימינה, האיום לפגוע בשלטון החוק ולהשתלט את עולמות המשפט והתקשורת, וליצור בידוד בין האיחוד לפולין – גרמו למפלגות האופוזיציה להתאחד ולקרב אליהן חזרה בוחרים רבים שלא היו מרוצים מהשינוי במדינה. הליברלים בפולין איששו את הניצחון שלהם כשלראשונה מאז 2014 גרמו להפסד של מפלגת חוק וצדק בבחירות לפרלמנט האירופי (בבחירות הכלליות בפולין חוק וצדק זכתה במספר הרב ביותר של קולות, אבל שלוש המפלגות האחרות קיבלו את המפתח להרכבת הממשלה לאחר שגיבשו ביניהן רוב).
7 צפייה בגלריה
דונלד טוסק, שניצח עם מפלגתו בבחירות בפולין אשתקד. הצבעת הצעירים לימין הקיצוני היא תמרור אזהרה
(צילום: AP Photo/Czarek Sokolowski)
כעת הכוחות המתונים יותר יוכלו לפעול ביתר קלות כדי ליישם את המדיניות שלהם, אם יצליחו לבחור מועמד מטעמם לנשיאות בשנה הבאה. רק שהתמונה לא ממש ורודה במלואה: יותר ויותר בעלי זכות בחירה פנו עוד יותר ימינה מחוק וצדק והצביעו למפלגות ימין קיצוניות. רבים מאלה שבחרו בדפוס הצבעה זה הם צעירים – תמרור אזהרה בפני מי שחושב שפולין כבר חזרה לעצמה אחרי ההרפתקה הלא במיוחד דמוקרטית תחת מפלגת חוק וצדק.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.07.24
