המערכת הפוליטית והתקשורתית סערה אתמול סביב ההחלטה להפעיל את תחנת הכוח בעזה ולהעלות מחדש את השלטר ואיתו את האור בעזה. הכעס בהחלט מובן, לא ייתכן שבזמן שחטופינו נמקים במנהרות החשוכות בעזה מתחת לאדמה, שם אין אור טכני ובוודאי שאור רוחני - העזתים ייהנו מכל השירותים שחשמל מאפשר. ולכעס הציבורי בהקשר הזה דווקא יש זווית חיובית - הישראלים השתנו מאז 7 באוקטובר. הם כבר אינם מקבלים בהכנעה את ההטבות שנכנסות לתוך עזה. אמנם חשמל בימינו הוא מוצר צריכה בסיסי, אבל ביטחון הוא מוצר בסיסי עוד יותר ועזה היא איום ביטחוני - לכן, אגב, גם אין לה ביקוש בשוק הבינלאומי.
בשבוע שבו ישראל משחררת לחופשי את מנהל בית החולים שיפא, המשמש בעיקר כבית למחבלים, החיבור של עזה לחשמל נראה כמו עוד אירוע ברצף חלמאות בלתי נתפס. חזרה ל-6 באוקטובר. רק חסר שמישהו יעמוד מעל הפודיום ויאמר לנו שחמאס מורתע והירי בסמוך לגדר הוא רק תרגיל של הזרוע הצבאית של חמאס. הוצאת קיטור של ארגון טרור שובב.
ההסברים להחזרת החשמל לעזתים מוכרים: לאחר תשעה חודשי לחימה בהם האמריקנים משוועים לעוד סיוע הומניטרי לעזה, ולאור החשש ממגיפות בקיץ העזתי ואסון הומניטרי לא נותרה לישראל ברירה אלא להשיב את החשמל לרצועה. אותם הסברים שמוכרים לנו עוד מהשבועות הראשונים למלחמה בהם נדרשנו להכניס משאיות סיוע לתוך עזה - ומי שלא טרח לתמוך בחברי "צו 9" שניסו לחסום את כניסת המשאיות, אולי שישמור את התמיהה על חזרת החשמל בווליום נמוך יותר. אבל להזרמת החשמל לעזה יש גם זווית חיובית - הזעם הציבורי.
ישראל יכולה וצריכה כבר בשלב זה להתכונן אליו כשנראה שאין מי שישלוט על חיי היום יום הבסיסיים ביותר בעזה מלבדה. משמע - ישראל צריכה להכין את עצמה למצב בו היא מנהלת שלטון צבאי בעזה ובמציאות כזו חשמל בעזה יהיה חלק ממכלול של דברים שישראל תדאג להם
היום שאחרי, זה שהתחילו לדבר עליו לפני כמה חודשים בטרם הגיע הזמן - הולך ומתקרב. ישראל יכולה וצריכה כבר בשלב זה להתכונן אליו כשנראה שאין מי שישלוט על חיי היום יום הבסיסיים ביותר בעזה מלבדה. משמע - ישראל צריכה להכין את עצמה למצב בו היא מנהלת שלטון צבאי בעזה ובמציאות כזו חשמל בעזה יהיה חלק ממכלול של דברים שישראל תדאג להם במסגרת מאבקה בניקוי עזה מהאיסלאם הרדיקלי הרצחני שפשה בה.
קרוב הרגע בו הוויכוח בין גלנט לנתניהו יצטרך להיות מוכרע. כפי שזה נראה כרגע הרעיון של שר הביטחון לפיו גורמים מקומיים ינהלו את הרצועה - הוא בגדר חלום. ראשי חמולה שהרימו את הראש נרצחו בידי אנשי חמאס, אחרים עדיין חוששים ועזה כאמור, אינה מוצר מבוקש בקרב מדינות ערביות מתונות והעולם באופן כללי. מאחר ששלטון צבאי הוא הכרח בהפיכת עזה לאזור נקי מאידיאולוגיה נאצית–דאעשית, ישראל צריכה להתכונן לרגע הזה, להכין את הצבא לזה, את יחידות המילואים הנדרשות ואת הציבור.
7 באוקטובר היה אירוע בקנה מידה היסטורי. הוא מצריך חשיבה יצירתית ואמיצה, שונה לחלוטין מכל מה שהרגלנו את עצמנו ואת העולם אליו, והדרך למרחב אזורי בו עזה אינה מהווה איום ביטחוני עוברת גם דרך הסבלנות והאומץ הציבורי.
דובר צה"ל למשל אינו מאמין באפשרות שניתן להכריע את הרעיון החמאסי. זו מחשבה מסוכנת ששורשיה נטועים בעשורים שקדמו ל-7 באוקטובר בימים בהם האמינו שהמלחמות השתנו, שכבר לא יהיו מלחמות בשדה הקרב, שעברנו למבצעים אורבניים ושעל הטרור צריך להעביר מכסחת דשא מדי פעם. אבל בעבר הייתה עוד ישראל, כזו שהאמינה בניצחון ושהגנרלים שלה לא העבירו ל”ניו יורק טיימס” מסרים תבוסתניים של הפסקת אש.
הם לא חיים בוואקום. גם בהעברת חשמל לעזה יש ממד של תבוסתנות, אבל עוד לא מאוחר לצאת ממנו. ישראל תנהל לחימה בעזה עוד זמן רב, ייתכן שהיא גם תנהל שלטון צבאי בעזה בצורה כזו או אחרת - זה גם יאפשר לה לצאת בכבוד מסוים מהסאגה הזאת וכבוד זה ערך חשוב בשכונה שלנו. אפילו יותר מחשמל.
פורסם לראשונה: 00:00, 03.07.24
