הכנסת כנראה לא תציין ב-7 באוקטובר את יום השנה לטבח יישובי וקיבוצי העוטף. זה אמנם יהיה ביום שני, יום של פעילות בכנסת, אבל המליאה תהיה ריקה מאותם ח"כים שכיהנו גם באותו יום שייזכר לדיראון עולם. אבל הסיבה שהם יעדרו היא לא הבושה על מה שקרה במשמרת שלהם. הסיבה הרבה יותר פרוזאית: הכנסת תהיה ביום הזה בפגרה. עוד יום מתוך שלושה חודשי פגרה רצופים שהיא העניקה לעצמה.
אם עסקת החטופים שעומדת על הפרק, כך לדברי השר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', לא תצא לפועל – הם ייצאו לפגרה כשהם משאירים מאחוריהם 120 חטופים, רובם לא בחיים; עשרות אלפי מפונים מהדרום ומהצפון, שחלקם לא יודעים איפה יהיו בעוד חודשיים ובאילו מסגרות חינוך ילדיהם ילמדו. הם ישאירו אחריהם חלקי ארץ חרוכים ונטושים, כשאין צפי לחזרת תושביהם לבתיהם. והם ישאירו אחריהם משפחות שכולות שהולכות ומתרבות מדי יום, אלפי פצועים קשה, עסקים קורסים ומדינה ננטשת.
היה צריך לשמוע את דבריה של אלה בן עמי, בתו של אוהד בן עמי שחטוף בעזה, בוועדת הכנסת השבוע. לאחר שמשפחות החטופים פנו לחברי הכנסת וביקשו מהם לא לצאת לפגרה, פנתה אליהם אלה בת ה-23, וכמו הילד בבגדי המלך החדשים, חשפה את ערוותם על ההחלטה לאשר את יציאת הכנסת לפגרת קיץ. "אבא היה מתבייש אם היה יודע מה קורה פה", אמרה.
לא רק אבא, אלה. כולנו מתביישים.
אלה בן עמי שאבא שלה בעזה צרחה על חברי הקואליציה איך הם מעיזים לצאת לפגרה
(צילום: ערוץ הכנסת )
נדמה שנותרו מעט מאוד דברים שנעשים תחת ידה של הממשלה הכושלת הזאת שיכולים להפתיע אותנו. ובכל זאת, אנחנו מופתעים כמעט מדי יום. מה חמור יותר – זה ששיחררו מכלאו את מנהל בית החולים שיפא, ד"ר מוחמד אבו-סלמיה, ללא שום תמורה, או התגובות של גלנט, נתניהו ובן גביר, על כך שלא ידעו, לא שמעו והטילו את האחריות מהם והלאה.
חמור שסלמיה שוחרר ללא תמורה. אבל חמורה יותר ההתעסקות במה שהתגלה ככאוס מוחלט.
עובדים בשביל עצמם
גלנט והרצי הלוי מנהלים את המלחמה, סמוטריץ' את הכסף, גולדקנופף את הנדל"ן, דרעי את מה שמיטיב עם ש"ס ולוין ורוטמן מחזירים בדלת האחורית את המהפכה המשטרית. זה מה שקרה השבוע עם הצעת החוק שעברה בקריאה טרומית, ולפיה אם אין הסכמה בין שר המשפטים לבין נשיא בית משפט עליון על זהותו של נציב קבילות השופטים – הבחירה תעבור לכנסת. איזו הצדקה בעולם יש לבחירתו של נושא משרה מקצועי על ידי חברי כנסת. אבל למה אנחנו מצפים ממי שכבר תשעה חודשים לא בחר נשיא לבית המשפט העליון, רק בגלל שאין לו רוב בוועדה כדי להעביר את מי שהוא רוצה.
גם הצעת החוק של רוטמן, ולפיה שב"כ לא יוכל לעצור במעצר מינהלי אזרח ישראלי שאינו חבר ברשימת ארגוני הטרור, שייכת לאזור החיוג של המהפכה המשטרית. ומה עם טרוריסט שלא משתייך לארגון טרור? רוטמן רוצה לקחת מהשב"כ את אחד הכלים החשובים לשמירה על הסדר בשטחים שגם ככה בסכנת פיצוץ – רק כדי לשרת קומץ מופרע של נערי גבעות.
ככה זה נראה כשאין יד מנהלת, ובמקום להפיק לקחים עסוקים בשאלה על מי להטיל את האחריות. זו אילוסטרציה של ממשלה שעובדת בשביל הקיצונים ובשביל עצמה.
ככה זה נראה כשאין יד מנהלת, ובמקום להפיק לקחים עסוקים בשאלה על מי להטיל את האחריות. זו אילוסטרציה של ממשלה שעובדת בשביל הקיצונים ובשביל עצמה.
על הרקע של ההסלמה בצפון, ההדלפות התדירות על עסקת חטופים, ההפגנות שהולכות וגדלות בעד הפלת הממשלה ותוגת הציבור הישראלי – היה מביש לראות השבוע במה מתעסקת הממשלה: הצעה להקמת מעון ומשרד ראש הממשלה שעלותם חצי מיליארד שקל. כמה מפונים אפשר לשקם בסכום הזה? כמה מלגות ומענקים לסטודנטים-מילואימניקים, שכבר הובטחו להם לפני חצי שנה?
וכן, כמעט שכחנו: שינוי שם המשרד של השר דיכטר תוך הוספת המילה "ביטחון". כאילו שהמילה עצמה מוסיפה לשר סמכות נוספת.
זה מזכיר גברים שנוסעים על אופנוע גדול או מכונית מפוארת כפיצוי על חוסר אחר, בעוד זה רק מעצים את קטנותם. האם אפשר להיות פתטי יותר מראש שב"כ לשעבר, שחושב שהתוספת "ביטחון המזון" לשם משרדו תאדיר אותו?
אז יש לנו עכשיו ארבעה שרים עם המילה ביטחון. שר הביטחון, השר במשרד הביטחון, השר לביטחון לאומי והשר לביטחון המזון.
כל כך הרבה שרי ביטחון, ואין ביטחון.
לדעת מתי לפרוש
שבוע מאז העימות בין ביידן לטראמפ, ואפשר להגיע לכמה מסקנות אוניברסליות:
א. מסתבר שלא רק אצלנו "רעייתי" היא חורצת הגורלות. ההבדלים הם כנראה בסגנון. אני לא יודעת אם ג'יל משפיעה על מינויים או דורשת לשבת בפגישה עם ראש ה-FBI, אבל יש לי תחושה שהיא לא נתבעת השכם והערב על ביזוי והשפלת עובדים.
ב. לא רק אצלנו אנשים שנמצאים בסביבתו של המנהיג לא דואגים לא למנהיגיהם ולא למדינה, אלא רק לעצמם ולמשרתם. אם אנשיו של ביידן היו דואגים לו ולמעמדה של ארה"ב ומקורבי נתניהו היו מייעצים לו עצות מועילות ומיטיבות – היינו כנראה במקום אחר.
ג. כל מנהיג צריך לדעת מתי לפרוש. שערו בנפשכם שביידן היה פורש לפני כמה חודשים ודואג לעצמו למחליף. אולי לא היינו מקבלים במקומו את נשיא השקר והכזב. או שנתניהו היה פורש אחרי הסכמי אברהם, מוותר על המהפכה המשטרית וניצל מטבח 7 באוקטובר ומהמלחמה הכושלת שלאחריו. באיזה מקום הוא היה היום מבחינת מעמדו בספרי ההיסטוריה.
השבוע, אחרי שמשפחת ביידן הטיחה האשמות ביועצים שלו שהתישו אותו מרוב סימולציות לפני העימות, התקשר אליי יורם דורי, מי שהיה דובר מפלגת העבודה ודובר מטה הבחירות של שמעון פרס.
"העימות של ביידן וטראמפ הזכיר לי נשכחות", אמר דורי. "ב-1996, אחרי שהתכוננו עם פרס שעות ארוכות לעימות עם נתניהו, ניגש אליי נסים זווילי, מזכ"ל המפלגה אז ומקורבו של פרס, ואמר לי: 'יורם, גומרים את פרס מרוב הכנות. מציפים אותו בעצות ובמידע. אני מכיר אותו טוב מכולם. שייתנו לו למצב את עצמו לבד, כך הוא יגיע לא לחוץ ויהיה במיטבו'".
העימות של 1996 הוכיח שזווילי צדק.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.07.24
