27 שנים של תחקיר על אסון צור, למעלה מחמישים כתבות, גדולות וקטנות מעל עמודים אלה, איזכור נרחב בשלושה ספרים ופעם אחת, לרגע אחד, שמישהו הצליח לערער את הביטחון שלי, כי הכל טיוח ושקרים, כי מדובר על פיגוע, לא תקלה בבלונים של גז הבישול במטבח בניין מפקדות צה"ל בצור, הסבר שהיה נח לכולם, משום שהוא הטיל את האחריות, לכל היותר, על אדם שנהרג בעצמו בפיגוע.
לרגע הזה קוראים תא"ל אבישי כץ, קצין הנדסה ראשי, ארכיטקט, וחבר ועדת החקירה הצבאית בראשות האלוף זורע שהוקמה כדי לחקור את אסון צור יום לאחר שאירע ב-11 בנובמבר 1982. זכרתי את הרגע הזה כשאותו כץ, שבאתי לראיינו ב-1997 הביט בי בזלזול והסביר לי במילים חדות וחריפות ובנימה פטרונית, שאין לי מושג על מה אני מדבר, שהוא המומחה בהא הידיעה ושאין שום סיכוי בעולם שהבניין הזה התמוטט בגלל חומר נפץ.
והשבוע, בלילה שלפני פרסום דו"ח וועדת החקירה הצבאית "המשלימה", כך היא כונתה, כדי לא לפגוע חס וחלילה בכבודם של יו"ר הועדה וחברי הצוות או בזכרם של אלו שכבר נפטרו, נשאבתי למכונת הזמן שהותקנה אצלי בבית והקשבתי שוב לקולות אותה שיחה ועוד שיחות רבות נוספות. בשיחות הסבירו לי יודעי דבר, חברי הוועדה ובכירים אחרים שאני משקר, מרמה, מזייף, מולך שולל, מוליך שולל, ובקיצור - מדבר שטויות. זה היה בלילה לפני שהוועדה פרסמה באופן רשמי את מה שכבר פורסם כאן לפני שבוע - הוועדה קובעת באופן חד וברור את ההיפך המוחלט ממה שתא"ל כץ אמר שאין שום סיכוי שקרה.
למכונת הזמן קוראים יואב שדמה. פעם, צריך להסביר מדי פעם לעמיתים צעירים לדסק החדשות, באלף הקודם, כשהיינו הולכים לראיין מישהו, ורוצים לתעד את הראיון במשהו מדויק שישרוד זמן רב, היה מכשיר שנקרא טייפ (רקורדר), מכשיר הקלטה בעברית. וכך הצטברו אצלי אלפי שעות הקלטה, שעם הזמן והתבלות המכשירים שיודעים לנגן את אותן "קסטות", הזמינות של התוכן שלהן הפך בעייתי יותר ויותר.
ב–2003 כשנפלו בידנו ההקלטות הסודיות של מלחמת יום הכיפורים, אז על מכונת סלילים ישנה עוד יותר, גילינו בידיעות אחרונות את שדמה, מומחה מזן אומן שמאוהב במכשירים שמנגנים סרטים, שיודע לקחת כל הקלטה, כל סרט רץ, ולהמיר אותה למכשירים של היום
ב–2003 כשנפלו בידנו ההקלטות הסודיות של מלחמת יום הכיפורים, אז על מכונת סלילים ישנה עוד יותר, גילינו בידיעות אחרונות את שדמה, מומחה מזן אומן שמאוהב במכשירים שמנגנים סרטים, שיודע לקחת כל הקלטה, כל סרט רץ, ולהמיר אותה למכשירים של היום. לאחרונה אותו שדמה סיים להמיר את כל אותן אלפי שעות של הקלטות למדיה דיגיטלית. חלק מהקסטות, בגדלים שונים, כבר היו מרוטות, שחוקות ולעיתים סבוכות בתוך עצמן, ושדמה החזיר אותם לחיים, ואיתם את הקולות של אלפי מרואיינים שאין ספור נושאים. הרגשתי כמו במנהרת הזמן.
ביום שלישי בלילה, יום לפני הפרסום הרשמי של מסקנות ועדת החקירה הצבאית, ועדת האלוף (מיל') אבולעפיה דליתי–שליתי מתוך כלל האלפים 96 הקלטות שקשורות למסע בין 27 השנים, לגלות את האמת בפרשת אסון צור, שעד 7 באוקטובר היה האסון הנקודתי הכבד ביותר בתולדות צה"ל ואם הייתה האמת נאמרת לגביו - הפיגוע הכבד ביותר בתולדות מדינת ישראל.
ההקלטות, שלשמוע אותן ממרחק השנים הוא שומט לסתות, והרגע ההוא שתא"ל כץ הכניס לשנייה ספק. "הקומות היו מונחות אחת על השניה בדירוג כמו דומינו" הוא אמר כהוכחה לכך שגז ולא חומר נפץ הפיל את העניין. "לא מצאנו שום סימן פיצוץ של חומר נפץ, שום סימני רסס, שום איברים או חפצים מרוסקים, לא סימנים של פיח, לא סימנים של אש מהסוג שאתה מגלה כעקבות של חומר נפץ. כלום, נאדה. אתה מכיר את המילה הזאת ילד, כן?, לא מצאנו כלום....הגענו למסקנה מעבר לכל ספק שבבניין לא היה פיצוץ של חומר נפץ. ואת זה אף אחד ושום לא לא יכול לסתור. זאת אומרת, כל אחד יכול לבוא ולעלות השערות, כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה, כל אחד יכול להמציא תאוריות.
"אבל אנחנו מדברים על עובדות, והנושא הזה בכלל לא נושא שעמד בספק..... אני במקצועי אדריכל, ואני יכול להגיד לך שהבית הזה נבנה עם יכולת מינימלית לקבל כוחות אופקיים". ולכן, לפי כץ הוא, הבניין בצור, היה רגיש במיוחד לפיצוצי נפח מגז. כץ סיים את הדברים בעוד אמירות על כך שאני והמקורות שלי מדברים שטויות והוסיף: "אני כבר עשיתי כל מיני ועדות חקירה בימי חיי, ולפעמים היו ועדות עם ספקות, שהגיעו למסקנות בסבירות לא מלאה, אולי 90 אחוז, אולי 80, אבל אני לא זוכר איזו חקירה שהמסקנות היו כל כך ברורות ומוצקות, כמו במקרה הזה, שאפילו לא היה לרגע אחד למישהו שהיה מעורב, או כחבר, או כמומחה, איזשהו ספק".
כץ טען כי אינו זוכר שנפתחה חקירת מצ"ח, ושהיא העלתה ספקות משמעותיים לגבי סיבת האסון הנורא, "וגם זה לא משנה כלום כי לא היה סיכוי שיהיה שם פיגוע".
כץ טען כי אינו זוכר שנפתחה חקירת מצ"ח, ושהיא העלתה ספקות משמעותיים לגבי סיבת האסון הנורא, "וגם זה לא משנה כלום כי לא היה סיכוי שיהיה שם פיגוע".
הוא דיבר בנחרצות ובפסקנות, דיבור קצר וחד של איש צבא שיודע על מה הוא מדבר, ועוד שהעניין נמצא עמוק בתחומי המומחיות שלו, כי "אני התעסקתי כל החיים שלי בחומרי נפץ, אני יודע על מה מדובר" ובניקוי עלבון על הזלזול בי, לא הייתה לי סיבה להטיל ספק במומחיות שלו, והיות ואני לא ממש בקיא בחומרי נפץ, אז הדברים הללו עוררו ספק מסויים.
אבל הפסקנות שלו נראתה לי גם קצת מוגזמת, קצת מוחצנת, קצת זוכר הכל אבל לא זוכר כלום. וכמוהו עוד שורת עדים, שהיו טיפה זוכרים מדי וחדים מדי בקטעים מסויימים, ופתאום לוקים באמנזיה חריפה בקטעים אחרים.ואז גם הגיעו המסמכים, מהן עלתה תמונה הפוכה.
בחרתי בסיפור של כץ, אחד מיני רבים, כדוגמא כי 42 שנים מאוחר יותר, בלי לומר זאת במפורש, ותוך שהיא נזהרת בכבודו של זורע ובכבוד חברי הוועדה שלו, אבל באמת, כשמבינים את חומרת המימצאים באשר לוועדה הקודמת, היא מרסקת לגזרים את הדו"ח של ועדת זורע. אגב כך, היא סותרת בחריפות את כל מה שאמר לי באותה שיחה אותו כץ - היו סימנים רבים מאוד לחומר נפץ, לפיצוץ, לאש, לפיח, לחריכה, לריסוק איברים. הייתה חקירת מצ"ח, היא הביאה ראיות שכבר אז היו צריכות להספיק לשנות את הדברים, אבל מישהו או משהו מנע שוב ושוב מלהגיע לחקר האמת.
ועדת האלוף אמיר אבולעפיה עשתה עבודתה נאמנה. בהתאם לכתב המינוי שלה היא פירקה את מרכיבי האסון - מודיעין, רפואה משפטית וזיהוי חללים, פיזיקה, חבלה, חומרי נפץ, מדע, כימיה אוניברסיטאות, הדמיות. הכל מהכל היא בדקה. המסקנות ברורות.
מה שעולה מהן עוד הוא כי כמו שנכתב בהודעה של דוברי צה"ל, השב"כ, והמשטרה - לרשות הוועדה ב–2024 עמדו טכנולוגיות שלא היו קיימות אז, שלא חלמו עליהן, ואיתן אפשר לגלות הרבה דברים. אבל בעצם הוועדה בלי שתומר זאת במפרש גילתה, כי לא הייתה שום בעיה להגיע כבר אז למסקנה הנכונה, שהראיות אודותיה היו לפני הוועדה, שכל אדם עם הבנה בסיסים בחומרי נפץ ופיצוצים היה מגיע למסקנה שזה חומר נפץ. הוועדה חשפה את האמת ועשתה צדק היסטורי עם הקורבנות, שהמשפחות שלהם, והניצולים, שתמיד הרגישו סוג ב' של חללים ופצועים, כי מבלון גז אפשר למות גם בתל אביב. גם ראש השב"כ רונן בר, שהחליט באומץ להפוך את דעת כל קודמיו שזלזלו גם הם במימצאי התחקיר ופתח את הדלת להקמת הוועדת של אלוף אבולעפיה, וגם האלוף עצמו התחילו את דבריהם בהתנצלות בפני המשפחות השכולות ובראשן מובילת הקמפיין אודליה אלבו–שוויצר.
הוועדה לא חקרה ולא הייתה מוסמכת לחקור מי טייח ולמה טייח ואיך זה שלקח 42 שנה, ו-27 שנים מפרסום התחקיר הראשון להגיע למסקנה מה קרה שם. המערכת הישראלית עדיין מונעות חקירה אמיתית לנסיבות הטיוח והעוול העצום שנגרם למשפחות של אסון צור הראשון, שהטיוח שלו הוביל למחיר הדמים הנורא של אסון צור השני.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.07.24
