שורת התפתחויות פומביות, לא פומביות וחשאיות ביותר במהלך השבועות האחרונים - ובמיוחד בימים האחרונים של השבוע שעבר - יצרו ביחד התקדמות חיובית מסוימת במשא ומתן לעסקה עם חמאס. מדובר באופטימיות, גם היא מסוימת, כי נפתח חלון שיאפשר להביא את העסקה הזו - על כל החטופים, החיים והמתים - לידי סיום.
משפחות חטופים אתמול: "הזדמנות שאסור להחמיץ"
(צילום: יריב כץ)
האופטימיות הזו תורגמה ודובררה לציבור הישראלי בכמה דרגות ווליום גבוהות יותר, ושוב יצרה ציפייה שתיכף, אוטוטו, יתחילו שוב להישמע קולות שמחה על חטופים ששבו הביתה. אבל האמת היא שיש להנמיך ציפיות. למרות ההגמשה והוויתורים מצד חמאס - אלה שבאו אחרי התגמשות נכבדת מצד ישראל - ארגון הטרור משחק במילים ותוקף את הבעיה בחלק אחר של אותו סעיף בהסכם.
אבל כשמנקים את הפליק פלאק הלשוני, בערבית ובאנגלית, שנחשף אמש בכתבה (שחתום עליה גם הח"מ) ב"ניו יורק טיימס", מתברר כי חמאס מוסיף להתעקש על אותה נקודה בדיוק שעליה התעקש מאז שהתפוצצה הפסקת האש הקודמת ב-29 בנובמבר אשתקד - שחרור כל החטופים רק תמורת הפסקת אש קבועה, סיום מצב המלחמה, נסיגת כוחות צה"ל וערבויות בינלאומית שכשסינוואר יעלה מבטן האדמה לא יחכה לו שם "זיק", ואחריו רעם גדול.
ישראל גם היא מתעקשת על אותה נקודה, אבל בדיוק הפוך - חמאס רוצה שהעסקה תתחיל בידיעה שהפסקת האש הזמנית של השלב הראשון תוליד את הפסקת האש של החלק השני, הפסקת האש הקבועה. ואילו ישראל רוצה לשמר בידיה את היכולת לחזור ולהילחם בתום הפסקת האש הראשונה, או לכל המאוחר בנקודה שבה יתפוצץ המו"מ לעסקה השנייה.
ההסתייגויות של חמאס, והמומנטום במגעים
בפגישה שנערכה ביום שישי בין ראש המוסד דוד ברנע לראש ממשלת קטאר מוחמד אאל-ת'אני, הודיע הראשון כי אין מה לדבר וישראל לא תזוז מעמדתה בנושא - עמדה שאומצה גם בידי הנשיא ביידן וגם כחלק מהחלטת מועצת הביטחון. כעת מחכים לתשובה של חמאס, אך בעצם לתשובה על שום מידע חדש. חמאס נתן את ההסתייגויות שלו מההצעה של ישראל, ועכשיו קשה להניח שבלי אירועים נוספים - בלי לחצים חריפים שיופעלו עליו, ולא בטוח שיש גורם שיכול להפעיל אותם - חמאס פשוט ישנה את דעתו שלושה ימים אחרי.
עיקרן החיובי תחילה: יש סוג של מומנטום, יש התנעה מחדש של המגעים, והיא יוצרת דינמיקה שעשויה להניע מהלכים תורמים ולחץ בינלאומי חזק יותר על הצדדים, שחלקו צפוי להתרחש ממש בימים הקרובים.
המומנטום הזה נובע, כך מאמינים בישראל, מהעובדה שחלקים בהנהגת חמאס - אולי חלקים רבים - תומכים בעסקה עכשיו. ייתכן שבשל החשש של חלק מבכיריו כי ביידן לא ייבחר לנשיאות. הם מאמינים כי טראמפ הוא חדשות רעות: או כי יתמוך בישראל יותר, או אם ידיר את רגליו בכלל מהנושא - שתי אפשרויות סבירות. אם זו הערכה ריאלית, אזי היא משאירה לכל הצדדים מעט מאוד זמן כדי להגיע לעסקה, לפני שביידן והצוות שלו ייעלמו לחלוטין לתוך המולת הקמפיין. לא התימרון, לא מהלומות ה-D9 מעל ראשו, אלא אירוע שאולי יתרחש בארץ אחרת.
הוויתור, ושינוי הפוזיציה בסעיף הקריטי
ישראל העבירה את ההצעה שלה, המכונה היום "הצעת ה-27 במאי", וזו אומצה גם בידי הנשיא ביידן וגם בהחלטה כתובה וחתומה של מועצת הביטחון. מאז, סירבה קטאר פעמיים להעביר תשובות של חמאס על ההצעה הזו, משום שהקטארים ידעו שהן non starter כי ישראל וארה"ב יידחו אותן על הסף. בימים האחרונים של השבוע שעבר נפל דבר.
לחמאס היו המון הערות קטנות, חלקן הגדול נוגע בלוגיסטיקה והפרוצדורה של יישום הפסקת האש בשלב הראשון, והערות מהותיות על שני סעיפים (סעיף 8 וסעיף 14). הקטארים הצליחו לשכנע אותם לרדת מחלק גדול מההערות הקטנות, ואת מה שלא - החליטו להשאיר לסוף.
לגבי אחד מסעיפי המחלוקת המרכזית, חלה התקדמות. בסעיף 8 לטיוטת ההסכם בין ישראל וחמאס מופיעה המילה "Including". מילה אחת, ואין ספור ויכוחים ופיצוצי דיונים ומשאים ומתנים והסוף עוד לא ברור מתי ואיך יגיע. ישראל דורשת שהיא תופיע. חמאס דרש שהיא תימחק. המילה Including נוגעת לאמירה של ישראל כי סיכום מפתחות שחרור החטופים תמורת האסירים הוא רק אחד מהתנאים של ישראל להפסקת אש, ואולי אף לא החשוב שבהם. חמאס אומר "אין לנו על מה לדון זולת תנאי שחרור האסירים והחטופים בשלבים הבאים, וכל השאר יידון בשלבים מאוחרים יותר". כלומר, לחמאס חשוב לוודא כי הפסקת האש הזמנית תהפוך באופן כמעט אוטומטי לקבועה, ולא לתת לישראל להכניס עוד ועוד נושאים. החששות של חמאס מקבלים משנה תוקף אל מול הצהרות ברורות של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא מתכוון לחזור ולהילחם.
ראש ממשלת קטאר הציע לראשי חמאס שלושה ניסוחים אלטרנטיביים כדי לעקוף את המכשול. ארגון הטרור בחר באחת מהן: להחליף את המילה Including במילה Particularly (במיוחד) - שינוי חסר משמעות אמיתית, שעדיין יאפשר לישראל להוסיף עוד נושאים לדון בהם. מדובר אפוא בוויתור של חמאס בנקודה שנתפסה מרכזית, אבל ארגון הטרור חיפש לעשות סוג של בארטר. הוא ויתר, אבל לא במקרה דווקא בסעיף שיותר קל לו לוותר עליו.
בסעיף הקריטי חמאס שינה פוזיציה, אבל מבחינת ישראל החשש נותר אותו חשש. סעיף 14 בהצעה הישראלית, שניסוחו התקבל על ידי מועצת הביטחון, קובע כי גם אם לא יגיעו הצדדים להסכם במהלך 42 ימי הפסקת האש, הם לא יחזרו להילחם. כלומר, הפסקת האש תימשך כל עוד יימשך המו"מ. המשתמע מכך - אם ייפסק, יוכלו הצדדים לחזור ללחימה. המדינות המתווכות מתחייבות בסעיף זה לעשות הכל כדי לוודא את המשך המו"מ עד להסכם.
חמאס דורש כי המו"מ יימשך בלי אפשרות להפסיקו, עד שיושג הסדר לשלב השני והשלישי. בתשובתו חמאס עבר לחלק אחר של הסעיף. הוא דורש למחוק את ההתחייבות העמומה של המתווכות ("לעשות כמיטב יכולתן להבטיח") ולהשאיר רק את להבטיח, או לערוב, לכך שהמו"מ יימשך עד להסכם.
מדובר על התחייבות כבדה מאוד - בעיקר מצד ארה"ב - שאם תרצה לשמר מעמד של מתווך הוגן בתהליכים בינלאומיים, תתקשה מאוד להסכים לו ישראל תפתח מחדש בלחימה, או לסלוח לישראל אם תעשה זאת בלא הסכמה שלה. גורם במעגל העשייה של מערכת הביטחון הנוגע בנושא החטופים לעומקו הגדיר אמש את שתי הסיבות שבגללן ישראל דחתה בתקיפות את התיקון החמאסי לסעיף 14: "הראשון הוא החשש של ראש הממשלה נתניהו, שכבר התבטא פעמים רבות כי ישראל מתכוונת להמשיך ולהילחם אחרי סיום הפסקת האש הראשונה, וכדי לעשות זאת, או לפחות לרצות את שותפיו לקואליציה כי הוא מתכוון לעשות זאת, הוא חייב שתהיה נקודת יציאה לישראל".
"אבל יש פה סיבה נוספת שלא נוגעת בשיקולים קואליציוניים", הסביר. "אם ישראל תסכים לשינוי שהחמאס ערך בנוסח שהתקבל על ידי האו"ם, אז בפועל ההסכם קובע כי הפסקת האש הזמנית תהפוך אחרי 42 יום - אם לא הושג הסכם - להפסקת האש הנמשכת למעשה עד להשגת העסקה, לא משנה כמה זמן זה ייקח. עסקה שכוללת את הפסקת האש הקבועה. במילים אחרות, ישראל קולעת את עצמה למחויבות מוחלטת להמשך המו"מ, עד עסקה, ואם זו לא תושג - למו"מ לעולמים. כלומר, הסכמה לסיום המלחמה מרגע כניסת ההסכם על השלב הראשון לתוקף. חמאס במצב זה יוכל להמשיך במו"מ כמה שיחפוץ - להשאיר אצלו את החיילים כערבות לשרידות שלטונו ומגן אנושי קבוע למנוע חיסול מנהיגיו. כך, ישראל תשמוט מידיה את המנוף האחרון האמיתי שעוד נשאר לה: חזרה ללחימה אם חמאס לא יגיע להסכם".
הכדור חוזר למגרש הקטארי
ברנע וראש ממשלת קטאר ישבו ביחד ביחידות ביום שישי האחרון לדון בשורת נושאים הנוגעים למו"מ. היועץ הפוליטי של נתניהו אופיר פאלק, שהוכרז לאחרונה כחבר צוות המשא ומתן - כאילו שהיה חסר כח אדם בצוות - לדעת בכירים במערכת הביטחון נשלח שוב ושוב כדי להשגיח מטעם הבוס שאף אחד לא נוקט יוזמה עצמאית. מי שלא הצטרפו כלל לנסיעה היו רונן בר, ראש השב"כ - שלעיתים נוסע - ואלוף (מיל') ניצן אלון, ראש מערך השו"ן באמ"ן, שהוא או מישהו מטעמו הצטרפו לכל הנסיעות, בוודאי החשובות שבהן. דובר צה"ל סירב אמש להתייחס לשאלה מדוע נמנע או הודר אלון מהפגישה הקריטית.
וכך, המשא ומתן הותנע מחדש אבל זז רק נימה קטנה לכיוון הפתרון, כששני הצדדים מתעקשים על אותה נקודה, שמים אותה בעדיפות מעל כל דבר אחר: חמאס דורש ביטחונות שהפסקת האש תהיה קבועה, ושם זאת מעל האסירים שלו, וישראל מבקשת לשמר לעצמה נתיב לחזור לפעילות צבאית. לשיטתו של נתניהו, הדבר כל כך חשוב שהוא נמצא בעדיפות מעל החטופים. ישראל החזירה את הכדור למגרש הקטארי, שיבהיר לחמאס שאין שום כוונה להתפשר.
בישראל מאמינים כי הלחץ הבינלאומי, שעומד לקבל השבוע תגבור משמעותי, יביא בסופו של דבר את חמאס להיכנע, ועוד בנושא הכי חשוב לסינוואר - סיום המלחמה - וזה שהוא הקדיש לו משאבים בלי סוף והקריב עבורו רבים מאנשיו, ועוד הרבה יותר אזרחים עזתים. אבל מה יקרה אם סינוואר לא ייכנע? ומה יעשו ראשי מערכת הביטחון, קהילת המודיעין וצה"ל לו גם הוא יתעקש וגם נתניהו יתעקש והם תקועים באמצע, כשהם יודעים שזו אולי ההזדמנות האחרונה להציל את החטופים?
פורסם לראשונה: 00:00, 07.07.24
