החדר הראשון בקצה המסדרון בבית משפחת אנגרסט בקריית ביאליק הוא חדרו של מתן, שחטוף בעזה כבר תשעה חודשים. "לא החלפתי מצעים, לא נגעתי בכלום. החדר נשאר כמו שהיה לפני שמתן יצא מפה בפעם האחרונה", סיפרה אימו ענת. בחדר מוצגים משחקי הסוני של מתן, תעודת ההצטיינות שקיבל מהמח"ט והצעיף של מכבי חיפה. "זו האהבה הגדולה שלו, הכדורגל. עכשיו החדר ריק והוא חסר לנו כל כך", אמרה האם בכאב.
מתן שירת בטנק לצד איתי חן ודניאל פרץ ז"ל, שנפלו ב-7 באוקטובר וגופותיהם נחטפו לרצועה, ועם תומר ליבוביץ ז"ל, שנפל גם הוא בקרבות. לפי מטה משפחות החטופים, מתן נחטף לעזה כשהוא פצוע קשה ומחוסר הכרה, ועד לא מזמן לא ידעה משפחתו מה עלה בגורלו.
בעצרת בתל אביב חשפה ענת אנגרסט שקיבלה אות חיים מבנה מתן. "זה סרטון גולמי שחמאס לא הספיק לערוך", הסביר אביו חגי. אתמול דווח כי מדובר בסרטון בן שלוש דקות וחצי. "מתן מיישיר מבט למצלמה ואומר 'נתניהו, אני סומך עליך שתוציא אותי מפה'. הוא מהבוחרים שלו. זה היה רגע מטלטל מאוד עבורנו, אבל גם אופטימי, כי רואים את מתן חד ומדבר ברור למרות הפציעה שלו", הוסיף האב.
"הכי נורא לי כאמא לראות את הבן שלי חסר אונים, פצוע ומתחנן על חייו, ואין לי איך לעזור לו", אמרה ענת. "אבל זה אות חיים אחרי חודשים ארוכים שלא ידענו מה מצבו. זה נתן לנו תקווה שהוא שרד את התופת. אנחנו סומכים עליו שהוא יודע שהמשפחה והחברים מחכים לו, שהוא חייב להחזיק מעמד. בהתחלה בכלל לא דיברנו עליו בתקשורת, חששנו לסכן אותו, אבל אנחנו מבינים שהשקט שלנו מסכן אותו יותר".
"אנחנו פונים לראש הממשלה נתניהו שיהיה אמיץ ויחזיר את כל החטופים", הוסיף חגי. "לא להפקיר אותם שוב. הסרטון נתן לנו תקווה וקצת אוויר, אבל כל יום שם זה תופת, וצריך לעשות עסקה כוללת ולהחזיר את כולם הביתה. מיצינו. החיילים הם ילדים שמסרו נפשם בקרב והצילו רבים, הוא נלחם והיה מוכן להקריב את עצמו. אנחנו רוצים אותו בחזרה".
על מתן
"הכיף הכי גדול של מתן זה הביחד, להיות עם המשפחה שלו, אחותו עדי (18) ושני אחיו אופיר (16) ורועי (9). הייתה לו אהבה גדולה של אחים, המון רגישות ומשפחתיות. הוא תמיד עזר ודאג לכולם", סיפרו ההורים. "מתן התעקש על שירות קרבי. היה לו ברור שכאשר הוא מתגייס הוא חייב לשרת היחידה קרבית, קצת לפני שנחטף הוא קיבל תעודת הצטיינות של מח"ט 7".
אביו חגי אמר בנוסף כי "מתן חסר, לכולנו. יחד היינו שומעים מוזיקה בפול ווליום ומתאמנים ביחד בחדר הכושר של הבניין. הוא פשוט אהב להיות עם המשפחה. כל פעם שהוא היה מגיע לסופ"ש כל הבית התעורר לחיים. תמיד היה לו זמן לסייע לאחים שלו ולחברים שלו. הוא היה מקשיב ומסביר. החוסר שלו כל כך גדול לכולנו.
"סוכות היה אמור להיות החג האחרון שלו בצבא, ובאפריל הוא היה אמור להשתחרר. כל המשפחה כבר רכשה כרטיסים לחופשה בדובאי והכל השתבש. אנחנו רק מחכים לשמוע ממנו כבר, שנדע מה קורה איתו. נהנה רק כשישוב כבר מהשבי".
7 באוקטובר
"הספקנו לדבר איתו בלילה, האחים דיברו איתו עד 02:00. הם קנו סוני פלייסטיישן 5 וקבעו לשחק איתו. הוא לא הספיק לגעת בו, מי היה מאמין שהוא הפך להיות חטוף?", סיפרה ענת.
"התעוררנו כמו כולם עם האזעקות בדרום. הבנו שמשהו גדול קורה. בשעה 07:15 מתן כתב לנו 'תשמרו על עצמכם, הכל בסדר'. זו בעצם ההודעה האחרונה שקיבלנו ממנו. אחר כך ניסינו עשרות פעמים לתפוס אותו, ביררנו בבתי חולים. זה היה חוסר אונים נוראי. אחרי כמה ימים קשים מאוד הגיעו אלינו מצה"ל ואמרו לנו שמתן שלנו היה בצוות הטנק שנפגע ושהוא נלקח בשבי בעודו בחיים ומוגדר חטוף. אנחנו מבינים שמתן וצוות הטנק שלו הצילו עשרות אנשים. הם גיבורים", אמרה.
המצב בשבי
"כל מה שאנחנו יודעים זה שמתן נחטף מהטנק בחיים. אם הוא שומע אותנו הוא יודע בוודאות שאנחנו נלחמים למען חזרתו וחזרת כל החטופים. כל שבת אנחנו יוצאים מקריית ביאליק למחאה הגדולה בכיכר החטופים. אנחנו אומרים לו - 'מתן, אל תתייאש, תזכור שהמשפחה והחברים ממשיכים להילחם עבורך. תישאר חזק, אנחנו נעשה הכל עד שתהיה בבית ונחזור לעשות חגים יחד ולנתח את המשחקים של מכבי חיפה'. אנחנו בטוחים שהוא ישוב אלינו", תיארו ההורים.
לדבריהם, "יש לנו קשר עם הצבא עם הרשויות, יש קצינים צמודים שמלווים אותנו. אחת לכמה זמן אנחנו נפגשים, הם לא יודעים יותר מדי פרטים. מתן גם חייל צה״ל אז התמונה מורכבת יותר עם החיילים והחיילות שמוחזקות בשבי".
רגעי המשבר
"החיים שלנו נעצרו בשבת השחורה", הסבירה ענת. "כבר תשעה חודשים כולנו מרוכזים בדבר אחד - להחזיר את מתן הביתה. אני, חגי, האחים, כולנו מרוכזים בזה. הבית היה שמח ופתאום כל השמחה דעכה. בסופי שבוע ובמיוחד בחגים אנחנו מרגישים את החוסר הגדול שלו. אנחנו דואגים לו מאוד - מה הוא עושה במשך היום? איפה הוא ישן? נותנים לו אוכל בכלל?.
"כל פעם יש קטעים של 'אולי עסקה', 'כמעט עסקה' ואנחנו חושבים מה סינוואר יגיד. כאב גדול, המון דאגה יומיומית. עצרנו הכל - אין יותר ארוחות משפחתיות, אירועים משמחים. זה בלתי נתפס. אנחנו מבינים שזה הפך לאירוע פוליטי, אבל זו ממשלה עם אידיאולוגיה, לא עם מוסר - אחרת מתן ושאר החטופים כבר מזמן היו בבית".
עדי אנגרסט חוגגת יום הולדת בלי אחיה מתן, שחטוף בעזה
רגעי התקווה
הוריו אמרו כי "אנחנו מנסים לחזק אחד את השני כל הזמן ולהיות ביחד מול כל הקשיים והגעגועים. אנחנו חושבים על החיוך של מתן, על השירים שלו, על איך שהוא היה מקפיץ את כל הבית עם השמחה שלו כשהוא היה מגיע מהצבא. אנחנו מנסים להיות אופטימיים, לחשוב חיובי, במיוחד אחרי שראינו את הסרטון ואנחנו יודעים שהוא היה בחיים אחרי הפציעה הקשה".
בנוסף, אחותו עדי סיפרה על טקס סיום הלימודים שלה, שבו נשאה דברים לכבודו: "אני מסיימת יב', נמצאת במקום שבו אחי היה בדיוק לפני שלוש שנים כאשר צפיתי בו מהקהל נרגשת. בשבועות האחרונים חבריי לשכבה היו בחזרות למופע, למדו ריקודים. מעמד סיום התיכון אמור היה להיות הערב המרגש שלי, אבל מתן עמד על הבמה הזאת רק לפני שלוש שנים. הוא היה נרגש לקראת הגיוס לצבא", סיפרה בטקס.
"לא האמנתי שאסיים את מבחני הבגרות כשהוא לא לצדי - מכוון, עוזר ותומך. אבל עשיתי זאת בשביל שיחזור ויתגאה בי. מאז שבעה באוקטובר אני מוצאת את עצמי מקיימת מחוות לאחי, בין אם זה משיחות איתו על תפקידים בצבא, להילחם לקבל את אותו התפקיד או לשמוע את המוזיקה שהוא אוהב. אני מנסה להתמלא בכוחות מחודשים ואופטימיות שמשהו קורה ונזכה לראות את מתן חוזר הביתה. אני מדמיינת איך מזעיקים אותי ואני מגיעה בבכי לחבק אותו", סיכמה.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.07.24
