המשא ומתן הרגיש המתנהל בימים אלה בין קהיר לדוחא, וושינגטון וירושלים בניסיון לממש את ההזדמנות לבצע עסקת חטופים אינו מתנהל רק בדלתיים הסגורות של הדיונים החשאיים. העקרונות עצמם דולפים לתקשורת, ולרוב מציירים תמונה חלקית של מה שאכן מתרחש. לא פעם זה קורה גם בכוונת מכוון - מלבד הלוחמה הפסיכולוגית שמתנהלת בין שני הצדדים האויבים, זה קורה גם מסיבות פנימיות שלנו כאן בישראל. אם על מנת להכשיר את הדרך, ואם כדי להפריח בלון ניסוי ולראות כיצד הוא יתקבל ציבורית ופוליטית.
גם המתווה הנוכחי אינו שונה. פרטיו נדונים בכל יום בכלי התקשורת השונים, ומשפחות החטופים, מומחים שונים, פרשנים ופוליטיקאים נדרשים לחוות דעתם בעניין. חלק מכך הוא הרצון לפענח האם מדובר במהלך אמיתי או עוד ניסיון מאכזב, שמביא אותנו להעמיק לתוך נבכי האינטרס הפוליטי של ראש הממשלה נתניהו ולהבין עד כמה בנקודת הזמן הנוכחית יהיה לו תמריץ במימוש העסקה.
על פי הניתוח האופטימי, רגע לפני פגרה שמאפשרת הגנה מפני פיזור הכנסת ורגע לפני ביקורו בוושינגטון, נתניהו יכול להוביל מהלך של החזרת החטופים. על פי התסריט הזה, נתניהו - על ידי המהלך והתמיכה הציבורית הנרחבת - יקבל שקט זמני מהמחאות, וכך ידחה את האיומים על שלמות הקואליציה לפחות עד אוקטובר.
על פי הניתוח הפסימי, נתניהו אינו יכול ללכת על מהלך כזה משום ששותפיו, סמוטריץ' ובן גביר, לא יאפשרו זאת, וגם רשת הביטחון של לפיד וגנץ לא תספק אותו מפני שהיא זמנית. על כן יצאה מלשכת ראש הממשלה הודעה על עקרונות המו"מ שהם הגבולות האדומים של העסקה, עוד טרם יציאת המשלחת לקהיר. תוסיפו לכך את שתיקתו של בן גביר, שהוא החשוד המיידי לפירוק הקואליציה, ותניחו שייתכן שאין בו אמון שהמתווה אכן יצא לפועל.
אבל זהו, שלא הניתוח האופטימי ולא הניתוח הפסימי הם רלוונטיים ואפילו לגיטימיים. אין כל הצדקה מוסרית להחיל על חייהם של אנשים שנמצאים תשעה חודשים בציפורני האויב שיקול פוליטי של שרידותה של הממשלה. עצם העיסוק שלנו בתקשורת בעניין הפוליטי הוא למעשה "הלבנה" ונרמול של תהליך מושחת ורקוב שנחשף בלא מעט תחומים, ושבו האינטרס הציבורי הופך להיות משני לאינטרס הפוליטי. אין ואסור שיהיה קשר בין החלטה כל כך עדינה ורגישה עם משמעויות נרחבות לחיי אדם, לעסקנות הפוליטית המאוסה: האם הקואליציה תשרוד או לא תשרוד. מצוות פדיון שבויים, המחויבות של המדינה לאזרחיה וללוחמיה, האחריות של הממשלה למחדל הנורא - כל אלה ואלה בלבד צריכים להיות קו מנחה בהליכה לעסקה.
מי שמזכיר את עסקת שליט בהקשר של המחאה החברתית של 2011, ומי שמעלה שוב את החזרת נעמה יששכר כקלף פוליטי, אינו טועה לחלוטין - אך עדיין, אין ואסור שתהיה למשפחות תחושה כי חיי קרוביהן הם איזשהו מנוף לרווח אלקטורלי.
שרון כידון צילום: יריב כץכל העיסוק בהקשר הזה הוא לקוי מיסודו, ובכללו גם הטענות של מתנגדי נתניהו כי אילו היה מדובר בתושבי שדרות המצביעים באופן מסורתי לליכוד, אזי היה מזדרז להחזירם. המסרים האלה מחלחלים למשפחות וגורמים להן כאב ותסכול גדול נוסף. ואכן, בראיון שהעניקה בימים האחרונים סבתו של צעיר שנחטף, נדהמתי לשמוע שהיא טרחה לציין כי הוא עצמו "הצביע לביבי" בבחירות האחרונות. כאילו בצערה, היא נאלצת להשתמש בכל נשק אפשרי על מנת להתחנן על חייו של נכדה.
כל עסקה שתצא בתקווה לפועל תהיה עסקה כואבת עם מחיר כבד. היא חייבת להיות פועל יוצא של הברית בין המדינה לאזרחיה, ולא תעלול פוליטי ציני.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.07.24
