אין הצעה של חמאס. יש תגובה של חמאס. אין הצעה של ביידן. יש הצעה של נתניהו. היא הבסיס. וזה בהחלט ראוי לציון שישראל היא זו שיזמה הצעה. ביידן הציג אותה לפני כחמישה שבועות. אולי לא במלואה, אבל בהחלט נאמנה למקור. השאלה שנותרה בעינה היא האם נתניהו תומך ביוזמת ראש הממשלה.
ביום ראשון בערב, בדיוק בדקות שבהן התכנסו בכירי מערכת הביטחון וצוות המו"מ, פירסם נתניהו הודעה שבה הציג את חמשת העקרונות שעליהם הוא מתכוון להתעקש. נדמה שהסעיף הראשון הוא החשוב ביותר: "כל עסקה תאפשר לישראל לחזור ולהילחם עד להשגת כל מטרות המלחמה". מדובר בסתירה מוחלטת למתווה נתניהו שהציג ביידן ב-31 במאי, שלפיו לאחר ביצוע שלושת שלבי העסקה "יתרחש סיום של מעשי האיבה באופן קבוע".
מה נכון? בשיחה שקיימתי עם גורם בכיר שנחשף להצעה, הוא טען שביידן לא המציא שום דבר. כלומר, הפסקת לחימה כלולה בהצעה המקורית, למרות הכחשות נתניהו. חיזוק לעניין נמצא בעובדה שלמרות דרישות חוזרות ונשנות, למשל מצד איתמר בן גביר, נתניהו מסרב לחשוף בפניו את ההצעה. ממה הוא חושש? אם ההצעה כוללת את המשך הלחימה – אז אין לו מה להסתיר. ואם הוא מתעקש להסתיר – אז כנראה מדובר בהצעה שהימין הקיצוני לא יוכל לקבל. בצלאל סמוטריץ' כבר הכריז אתמול שמדובר ב"תמונת ניצחון לסינוואר". הוא לא יתמוך בהצעה.
זו עסקה בלתי אפשרית למי שטיפח את האשליות על "ניצחון מוחלט". צריך לקוות לנס, אבל גם להוריד את מפלס האופטימיות
כך שיש לנו את נתניהו ראש הממשלה, שהציג את ההצעה לארה"ב ולצדדים. ויש את נתניהו השני, הפוליטיקאי, שמתנגד לנתניהו הראשון. ההודעה ביום ראשון בערב היא בעצם הודעת הכשלה. הוא לא רוצה את העסקה. וזו אכן עסקה רעה. אם בסופו של דבר היא תצא לפועל, חמאס יצהיר על ניצחון. בעניין הזה סמוטריץ' צודק. אלפי מחבלים ישוחררו. רבים מהם יגרמו לכאב ראש אדיר לישראל. לפחות חלקם יחזרו למקצוע היחיד שהם מכירים – טרור. שאלת "היום שאחרי" נותרת מעורפלת. וזה אומר שחמאס ימשיך לשלוט ברצועה. וזו עסקה בלתי אפשרית למי שטיפח את האשליות על "ניצחון מוחלט". וכידוע, מי שמקבל את ההחלטות מאמין בפנטזיה הזאת. כך שצריך לקוות לנס, אבל צריך להוריד את מפלס האופטימיות.
האם בכל זאת צריך להיאבק למען העסקה הרעה? כן. משום שהאלטרנטיבה הרבה יותר גרועה. במלחמה הזאת לא יהיה ניצחון רגיל ולא "ניצחון מוחלט". קרוב ל-1,200 נרצחו ב-7 באוקטובר. עוד מאות נהרגו מאז ועד היום. כמעט מדי יום מתווספים חיילים לרשימת הנפגעים. יישובים בעוטף עזה הפכו לעיי חורבות. מאות בתים נהרסו ועדיין נהרסים בצפון. מאות אלפים פונו מבתיהם. עשרות אלפים עדיין פליטים בארצם. עסקים נהרסו. מעמדה של ישראל בשפל הגדול ביותר מאז הקמתה. ומדי יום רשימת המכות רק הולכת וגדלה. פה ושם יש הישגים צבאיים. אבל כמעט כל הישג טקטי של ישראל הופך להישג אסטרטגי של חמאס. מה עוד צריך לקרות כדי שנתניהו יעצור את המפולת הזאת?
סינוואר אולי מטורף. אבל את משחק השחמט נגד ישראל הוא ניהל בהצלחה מדהימה. כמעט כל דבר שרצה – הוא השיג. הוא רצה להעלות את הסוגיה הפלסטינית על השולחן – וההצלחה אדירה. הוא רצה להעלות את מפלס הדה-לגיטימציה של עצם קיומה של ישראל – ושוב הצליח. הוא רצה לגרור את חיזבאללה למלחמה – והוא גרר. הוא רצה להכשיל את עסקת המגה-דיל בין ארה"ב לסעודיה, ואת הנורמליזציה עם ישראל – והוא הכשיל. אפילו את היחסים עם הידידה החשובה ביותר הוא הצליח לערער. מי היה חולם שיהיה עיכוב באספקת חימושים? והנה, גם זה קורה.
כך שלא רק שאין טעם להמשיך בעוד ועוד מאותו דבר, כדי להעמיק את הכישלון, אלא שהיה צורך להפסיק מזמן. יוזמה ישראלית חד-צדדית להפסקת אש, עם דרישה לפירוז הרצועה ולהחזרת החטופים, הייתה מועילה הרבה יותר. לא היה צורך להמתין תשעה חודשים. לא היה צורך בלחץ אמריקאי כדי שנתניהו יסכים להצעה הישראלית. לא היה צורך בעוד ועוד כותרות שלפיהן ישראל מסרבת להפסקת אש. לא היה צורך בכל כך הרבה נזק עצמי. הרי אם חמאס היה אומר כן – זה היה הישג מדהים שמונע נזק אדיר. ואם חמאס היה אומר לא – כפי שהיה צפוי – ישראל הייתה זוכה למילוי הולך וחוזר של קופת האשראי המדיני. אבל ישראל התעקשה על "אסטרטגיית הפטיש", שהכישלון שלה היה ידוע מראש.
עד עכשיו זה היה סינוואר שהכשיל כל עסקה. הרי הוא נהנה מכל רגע שבו מצבה של ישראל הלך והידרדר. אבל ההתעניינות העולמית בדעיכה. הוא כבר השיג את שלו. כך שייתכן, רק ייתכן, שאנחנו בנקודת מפנה. אז כן, זו עסקה גרועה. אבל האלטרנטיבה, כדאי לומר שוב, הרבה יותר גרועה.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.07.24
