זה הכל פרופגנדה מסיפורי האגדות של העם שלנו: האיראנים בחרו במסעוד פזשכיאן, תומך הרפורמות והקרדיולוג לנשיא, ועכשיו ישתמשו בו לתעמולה במערב. אני צוחקת מזה כי אני זוכרת מה קרה בפעם האחרונה שהמערב עשה עניין מזה שרופא עיניים התמנה לנשיא סוריה.
3 צפייה בגלריה
"זה הכל פרופגנדה". הנשיא החדש פזשכיאן
(צילום: Hossein Sepahvand/Office of the Iranian President via Getty Images)
השלטון ישווק למערב את פזשכיאן כפורץ דרך וכעדות לבחירות שבהן כל אחד יכול היה להיבחר. יגידו עליו שהוא נשיא פתוח בכל מה שקשור ליחסים עם המערב, לשיחות על הגרעין ולגבי האכיפה והעונשים של משטרת הצניעות. אבל האמת היא שהוא חלש מכדי לשנות את המצב. הוא לא ימרוד, והוא כבר הודיע שהוא נשבע אמונים למנהיג העליון.
הבחירה בו מרמזת למערב מה מצבנו באיראן. אחרי ראיסי התליין, עבור אלו שתאבי חיים אמיתיים ולא לחיים בבית סוהר - פזשכיאן נחשב לשיפור במצב, ואני כמעט בוכה כשאני כותבת את זה. אנחנו מיואשים, ו-40% שיצאו לבחור בסיבוב הראשון מלמדים על הייאוש של האנשים מהמצב. מישהו יצטרך לבוא ולעזור לנו כדי שיקרה נס.
הבחירות האלו הן פארסה שנועדה למכור למערב התמים שהן היו “דמוקרטיות”, בזמן שאין בהן ובאיראן שום דבר דמוקרטי
לפני 20 שנה, חמינאי אמר שאחוזי הצבעה כאלו במדינות מערביות מצביעים על אזרחים שאיבדו תקווה ואמונה במערכת הפוליטית שלהם, ושלא אכפת להם. חמינאי זוכר את האבחנה הנכונה שלו, והיא גורמת לנו לפחד אמיתי מהאמצעים שיינקטו נגד מי שירצה להפיל את המשטר, בעיקר לקראת הבחירות בארה"ב. השטח לא נרגע מאז ההפגנות הגדולות, והמצב הכלכלי חונק אותנו.
השלטון הצליח להשתיק את ההתקוממות נגדו ולהרתיע, אבל אנשים הפסיקו לפחד, כי מה יש לאדם להפסיד אם אין לו חופש? אבל כשהם רואים את הקבר של האח, ואת האמא שלא ראתה את בנה קרוב לשנה ולא יודעת מה קרה לו, זה מפחיד והפחד מידבק.
הכל מבוים. זו עוד אגדה פרסית, בדיוק כמו עם רוחאני. השלטון פה מאוד חכם, והוא יודע שהוא יכול לקנות זמן מהמערב אם הוא ימכור לו נשיא "רפורמטור" ו"מתון". אני מתחננת בפניכם: אל תקנו את השקרים האלו.
האיראנים המיואשים לא הגיעו לקלפי. הם הבינו שזו הדרך להעביר למערב מסר שנמאס להם ושהם לא יכולים יותר. הרשויות האריכו שלוש פעמים את זמני ההצבעה והוציאו אנשים בכוח להצביע, ועדיין פחות מ-50% הצביעו בסיבוב השני. יש סרטונים שבהם רואים את האחראים על הקלפיות ישנים על שולחנות מרוב שלא היה להם מה לעשות.
הבחירות האלו הן פארסה שנועדה למכור למערב התמים שהן היו "דמוקרטיות", בזמן שאין בהן ובאיראן שום דבר דמוקרטי. אנחנו לא רוצים את המשטר הזה, אנחנו לא רוצים שליחים בעזה או בלבנון ואין לנו שום עניין בנשק גרעיני כשאין פה מה לאכול ואין חופש.
אנחנו חייבים עזרה מבחוץ. אל תקנו את הקרקס הזה. חייבות להיות סנקציות שגם יישמו אותן. חייבים לשים קץ לכל מיופי הכוח של איראן שמבעירים את האזור. אין לנו שום מלחמה עם ישראל ועם הישראלים. אנחנו מוכנים לסבול קשות מסנקציות מערביות, כל עוד הן יפגעו באליטות. הגענו למקום שבו אין לנו חשק לחיות ואני לא רואה להיכן אפשר עוד לרדת. אנחנו חייבים זריקה של תקווה כי כבר קשה לנו לנשום.
הביא לדפוס: זאב אברהמי
פורסם לראשונה: 00:00, 10.07.24
