זמן קצר אחרי הפיצוץ בבניין הממשל הצבאי בצור בנובמבר 1982, נחת מסוק של חיל האוויר בסמוך לגל ההריסות. ירדו ממנו שלושה אזרחים, שלושתם מהנדסים. הבכיר שבהם, ד"ר יוסי גרטנר, כיהן באותה עת כראש תחום ברפא"ל. הוא חתום על פיתוחים של סוגי נשק התקפי עבור ישראל, ונחשב לאחד המומחים הבכירים לנשק דלק-אוויר (פצצות תרמובאריות). בקיצור, האיש מומחה לפיצוצים. "כשנחתנו עם המסוק בשטח, ראינו את ההרס העצום, והבניין שנותרו ממנו גלי חורבות, הוא קרס כולו", משחזר ד"ר גרטנר. "ורעש נורא וצוותים שמחפשים גופות, כבר לא היה סיכוי להציל מישהו. המראות האלה, ההרס, הגופות. התחושה הייתה קשה מאוד".
המהנדסים פגשו שם כמה מחברי ועדת החקירה שמונתה בחופזה על ידי הרמטכ"ל רפאל איתן, לבדוק מה גרם לפיצוץ. החוקרים סיפרו לד"ר גרטנר וחבריו כי במרתף החרב הם מצאו מנוע של רכב, שניכר שעבר פיצוץ. השאלה הגדולה היא איזה סוג של פיצוץ. "הם ניסו לרמוז לנו בעדינות, כך חשבתי, מה חוות הדעת שרצויה להם: הם רצו שנקבע שהמנוע התעוות בצורה כזו כתוצאה מפיצוץ של דלק-אוויר (כלומר, שהפיצוץ לא נגרם כתוצאה מחומר נפץ, אלא מפיצוץ שיכול להיגרם מתקלת גז – ר"ב).
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"אמרנו, אוקיי, בואו נראה. ואז ירדנו שלושתנו למרתף הבניין. כשעלינו משם, לא היינו צריכים לדבר בינינו יותר ממילים ספורות. אני ושני המהנדסים הבכירים שהבאתי היינו בטוחים באופן מוחלט: פיצוץ דלק-אוויר, פיצוץ שהוא רק נפחי, ולא נגרם מחומר נפץ, אין סיכוי בעולם שיגרום למנוע להגיע למרתף ובוודאי שלא לעיוות כזה".
הסבר קצר: פיצוץ נפחי, כזה המתרחש בעת דליפת גז או אדי דלק, שונה מאוד מפיצוץ שנגרם מחומר נפץ. למרות ששני הסוגים יכולים לחולל נזק רב, פיצוץ שנגרם מחומר נפץ מתאפיין בסימני רסס רבים, גורם לעיוותים בחפצים (או, חלילה, בגופות), ולפגיעות קשות גם במבנים או באנשים הנמצאים במרחק ניכר. כל אלו לא מאפיינים פיצוץ נפחי. החשיבות של זה היא מכרעת: פיצוץ נפחי יכול להיגרם כתוצאה מתקלה, כמו דליפת גז. אבל פיצוץ של חומר נפץ? זה אומר שמישהו הכניס חומר נפץ לתוך בסיס צה"ל ופוצץ אותו. מסקנה שבמערכת הביטחון של 1982 ממש לא היו מוכנים לקבל. הבעיה היא שהמנוע שראו ד"ר גרטנר וחבריו, כך אנחנו חושפים כאן לראשונה, היה מעוות לגמרי וחלל המרתף היה חרב ומנוקב בסימני רסס. ד"ר גרטנר היה משוכנע שמדובר בחומר נפץ.
כלומר, בדיוק הפוך ממה שחשבת שהם רוצים שתגידו.
"כן. נדמה לי שקראתי אכזבה על פני חברי הוועדה. הם לא אמרו כלום בנוגע לתחושות הללו. רק אמרו: 'תודה רבה, בואו תעלו בבקשה על המסוק, ניקח אתכם הביתה'. וכך היה. קצת התפלאתי שמעבר לביקור הזה בזירה, לא ביקשו שנבוא להעיד בפני הוועדה או למסור לה חוות דעת על הביקור ובחינת המנוע".
וכששמעת זמן קצר לאחר מכן שהוועדה קבעה בדיוק ההפך מכם, מה חשבת?
"חשבתי שאולי מישהו התבייש בהתקפה הנוראית הזו שספגנו, והיה יותר פשוט להפיל אותה על איזושהי תקלה מבפנים".
כל אלו, ועוד ראיות נוספות שנחשוף כאן, לא הפריעו לוועדת החקירה הראשונה, בראשות האלוף מאיר זורע, לקבוע חד-משמעית: קריסת הבניין נגרמה כתוצאה מדליפת גז גדולה, שהוצתה על ידי סיגריה או קצר חשמלי. תיק סגור. מה הרג 76 ישראלים, ביניהם לוחמי מג"ב, חיילים ואנשי שב"כ ועוד 15 עצירים? תקלה, רשלנות, שמי שאחראי לה בוודאי קבור מתחת להריסות. נקסט. המשמעות של האפשרות השנייה, פיגוע מסוג חדש, היא מרחיקת לכת.
עוד כתבות למנויים:
במשך שנים ארוכות זו הייתה העמדה הרשמית: אסון צור הראשון, החמור ביותר שאירע לצה"ל עד 7 באוקטובר, היה תוצאה של דליפת גז שהוצת. אבל החל מסוף שנות ה-90, ועד לימים אלו, החלו להצטבר בידי ראיות שהצביעו כי הפיצוץ נגרם כתוצאה מפיגוע. בעקבות סדרת התחקירים שפירסמתי בנושא, ולחץ משפחות הקורבנות, הקים ראש השב"כ רונן בר בניגוד לדעת קודמיו צוות בדיקה. בעקבות מסקנותיו הטילו ראש השב"כ, הרמטכ"ל והמפכ"ל על האלוף (מיל') אמיר אבולעפיה לעמוד בראש ועדת חקירה, שתבחן מחדש את הסיבה לאסון. הוועדה, שהשתמשה באמצעים וטכנולוגיות שלא היו זמינים ב-1982, קבעה חד-משמעית בשבוע שעבר: אסון צור נגרם כתוצאה מפיגוע של מחבל מתאבד, שחדר לבניין עם רכב שבו, כך לפי ההערכות, כ-50 ק"ג חומר נפץ.
אבל שאלות רבות נותרו עדיין פתוחות. השבוע חושף תחקיר "7 ימים": חלק מהמומחים והראיות שקבעו כי הפיצוץ נגרם כתוצאה מחומר נפץ היו זמינים כבר בחקירה הראשונית – אלא שמשום מה, הוועדה החליטה להתעלם מכל אלו. למישהו היה יותר נוח לנסות להעלים את האמת, לקבוע שהבניין קרס בגלל תקלה קשה ולקוות שהסיפור הזה יחזיק. וזה הצליח כמעט 42 שנה. אבל דווקא בימים אלו, כשנושא קבלת האחריות ואמירת האמת אקוטיים מתמיד, הגיע הזמן לשלוח אלומת אור גם לחלק שוועדת אבולעפיה לא הייתה יכולה לבדוק: כיצד טייחו את הפיגוע בצור?
ביום חמישי, 11 בנובמבר 1982, סמוך לשעה שבע בבוקר, החריד פיצוץ עז את בניין הממשל הצבאי הישראליי בצור. שבע הקומות של הבניין קרסו בשכבות האחת על השנייה. מההריסות חולצו כ-30 ניצולים בדרגות פציעה שונות, וגופותיהם של 91 הרוגים, ביניהם, כאמור, 76 אנשי כוחות הביטחון הישראלים, ועוד 15 עצירים לבנונים.
הימים הם רגישים. צה"ל כבר חמישה חודשים במה שכונה "מבצע שלום הגליל", אחרי שהגיע עד ביירות, הביא לנסיגת אנשי אש"ף לטוניס, והכריז על ניצחון במלחמה. בארץ ניטש הוויכוח "ועכשיו מה", והדבר האחרון שחלק מצמרת מערכת הביטחון והפוליטיקה בישראל צריכה זה פיגוע עם עשרות חללים, מה שעלול לפגוע בתוכניות להמשיך ולהחזיק בחלק מדרום לבנון.
הרמטכ"ל רפול וראש השב"כ אברהם שלום נפגשים ליד הבניין החרב. אם זה פיגוע, שניהם אחראים. איתן ממנה את ועדת זורע, שכאמור, ממהרת לקבוע כי מדובר בפיצוץ שנגרם מתקלת גז. זאת למרות שחלק מהממצאים לא התיישב כבר אז, בלשון המעטה, עם הקביעה הזו. אחד מהממצאים הללו הוא אותו מנוע שד"ר גרטנר וחבריו ראו.
המחלצים קילפו את הבניין שכבה אחר שכבה, עד שהגיעו למרתף, וגילו שם, למרבה ההפתעה, מנוע של מכונית. לא הרחק משם התגלה גם חלק מגוף של מכונית לבנה. התברר שהשניים שייכים לרכב מסוג פיז'ו 504.
החוקרים תהו מה עושה הרכב במרתף. התברר שהפיז'ו היחידה שהייתה בסביבה בעת הפיצוץ, רכב שהשב"כ השתמש בו, חנתה רחוק מהבניין ובכלל הייתה כחולה. חוקרי השב"כ, שאיבדו תשעה מחבריהם בפיצוץ, החליטו לבדוק את נושא הפיז'ו בעצמם, והזעיקו למקום את צוות מעבדת החבלה של מחוז הצפון של המשטרה.
אלברט אוחיון שימש אז כראש מעבדת חבלה של מחוז צפון, והגיע גם הוא למקום במסוק ששלח לו השב"כ זמן קצר אחרי הפיצוץ. בשבוע שעבר, אחרי פרסום מסקנות ועדת אבולעפיה הוא התקשר אליי: "כבר 20 שנה שיש לי את הטלפון שלך, אבל בכל פעם התחלתי לחייג ולא היה לי אומץ להמשיך. עכשיו החלטתי שאני לא יכול יותר, שאני חייב לדבר ולספר את האמת". אוחיון העיד בפני ועדת אבולעפיה וסיפר לאילו מסקנות הגיע אז, באותם ימים נוראים של נובמבר 1982. מסקנותיה מסתמכות, בין השאר, על דבריו.
אוחיון גם הגיע להעיד בפני ועדת זורע, הוועדה הראשונה שמונתה מספר שעות אחרי האסון, אבל שם, לדבריו, "לא נתנו לי להעיד, רק ישבתי שם, מול הוועדה, כשראש המעבדות של משטרת ישראל מעיד. הדברים שהוא אמר לא היו נכונים".
ואמרת לו משהו?
"אני אמרתי לו קודם לכן מה דעתי כמה פעמים והוא ידע עד כמה אני משוכנע במסקנות הללו, אבל מסיבה שאינה ברורה לי עד היום, הוא החליט להפוך אותן".
אוחיון קיבל את המנוע שהוצא מתוך המרתף לבדיקה. לגביו, ולגבי כל שאר הזירה, לא היה לו שום ספק: "הבניין הזה קרס כתוצאה מהתפוצצות של חומר נפץ, זה היה ברור לגמרי. היה רסס של פיצוץ חנ"מ (חומר נפץ מרסק – ר"ב) על הבניינים בצד השני של הרחוב, בזירה ניכרו בבירור תוצאות של אפקט יניקה, ועוד כל מיני סימנים ייחודיים לחנ"מ. לצערי, ראיתי בעבודה שלי כמה בניינים שהיו בהם דליפות גז והתפוצצו. הבניינים האלו נראו אחרת לגמרי".
5 צפייה בגלריה
פצוע מחולץ מהריסות הבניין בצור. "הבניין הזה קרס כתוצאה מהתפוצצות של חומר נפץ, זה היה ברור לגמרי"
(צילום: מיקי שוביץ, לע"מ)
אוחיון אומר שבזמן אמת, הוא העביר את מסקנותיו בצורה חדה ודעתנית לשני מפקדיו: ראש המעבדה של משטרת ישראל במטה הארצי, אלי בן-בשט, אליו היה כפוף מקצועית; וקצין החבלה הראשי של המשטרה, אליו היה כפוף פיקודית, סנ"צ שלמה אהרונישקי, לימים מפכ"ל המשטרה.
בן-בשט, שנפטר לפני כמה שנים, מסר לוועדת זורע, כך משחזר אוחיון, דוח שרחוק מלהיות חד-משמעי. אהרונישקי אמר השבוע כי אינו זוכר מה הייתה חוות דעתו על אודות נסיבות הפיצוץ.
בוועדת זורע היה חבר עוד איש מקצוע, תא"ל אבישי כץ, קצין הנדסה ראשי של צה"ל באותה עת, שנבחר בשל מומחיותו בחומר נפץ, פיצוצים והריסות. לפי מקור צבאי שבקיא במה שקרה בוועדה הראשונה, כץ שינה את דעתו מהקצה אל הקצה: בתחילה גם הוא היה משוכנע כי המנוע עוות בגלל פיצוץ שכלל חומר נפץ. אלא שלאחר מכן, תא"ל כץ הפך את דעתו וקבע חד-משמעית, ביחד עם שאר חברי הוועדה, כי "בבניין התרחש פיצוץ נפחי (תערובת גז, שהתפזרה בחלל מחלליו)". עוד נכתב בדוח המסכם של ועדת הזורע: "על פי הממצאים בבניין ההרוס ובסביבתו, ועל פי מידע אחר ומודיעין שברשותנו, לא נתקלנו בעובדה היכולה להצביע שהפיצוץ הנפחי הנ"ל נגרם על ידי פעילות חבלנית. נשללה בוודאות האפשרות שהבניין נהרס באמצעות חומר נפץ".
וככה התקבעה התפיסה: הפיצוץ בצור היה תוצאה של דליפת גז שהוצת.
בשנת 1997, 15 שנים אחרי האסון, ערכתי את התחקיר הראשון בפרשה, אז בעיתון "הארץ". עבדתי עם העורך אהוד עין-גיל, שעוד שנים קודם לכן העלה ספקות משמעותיים לגבי מסקנותיה של ועדת זורע. במסגרת התחקיר הלכתי לדבר עם תא"ל כץ, חבר הוועדה. כץ היה נטול ספקות כלפי הממצאים, וגייס את הסמכות המקצועית שלו כקצין הנדסה קרבית כדי להגיד לי, בגדול, שאני מבלבל את המוח. הוא גם טען שבכלל לא הייתה מחלוקת בתוך הוועדה. "הגענו למסקנה מעבר לכל ספק שבבניין לא היה פיצוץ של חומר נפץ", אמר לי, "ואת זה אף אחד ושום לא לא יכול לסתור... כל אחד יכול להמציא תיאוריות, אבל אנחנו מדברים על עובדות, והנושא הזה בכלל לא נושא שעמד בספק".
"לא היה ספק במסקנות מבחינתי. אחר כך באו כל מיני טענות לאורך השנים שזה היה פיגוע, אבל הן תמיד נראו לי כמו סיפורי עלי בבא" (תא"ל במיל' עמוס גלבוע, 2022)
גם חבר הוועדה תא"ל עמוס גלבוע, קצין מודיעין שכיהן כראש חטיבת המחקר באמ"ן, לא זכר ספקות. להפך. בשיחה האחרונה שניהלנו, זמן קצר לפי שגלבוע נפטר מקורונה באוקטובר 2022, גלבוע היה נחרץ: "לא היה ספק במסקנות מבחינתי, כי המומחים של רפא"ל אמרו באופן חד-משמעי שלא נמצאו שום עדויות או רמזים או סימנים לחומר נפץ", אמר לי. "אחר כך באו כל מיני טענות לאורך השנים שזה היה פיגוע, אבל הן תמיד נראו לי כמו סיפורי עלי בבא".
"סיפורי עלי בבא"? קבעו חד-משמעית שלא מדובר על חומר נפץ? המומחים ד"ר גרטנר (כזכור, מרפא"ל) ומומחה החבלה של המשטרה אוחיון זוכרים משהו אחר לגמרי. אלא שהדברים שד"ר גרטנר ואוחיון מספרים כאן לראשונה בפומבי, כלל לא הוזכרו בדוח המסכם של הוועדה הראשונה. נאמר זאת שוב: ועדת האלוף זורע לא כותבת כי גילתה מנוע לא מוסבר במרתף, ולא שבדקה את האפשרות כי הוא התעוות בגלל פיצוץ חומר נפץ, שלא לדבר על כך שהמומחים אמרו שמדובר בחנ"מ. הוועדה פשוט לא מתייחסת לנושא.
"טיוח?" עונה מומחה החבלה אוחיון לשאלתי, "אני לא רוצה להשתמש במילים כאלה. אבל אין לי מושג למה הם הפכו את חוות הדעת שלי, כמו שאין לי מושג איך הוועדה קבעה שאין סימנים לפיצוץ חנ"מ כשכל הבתים בסמוך היו מכוסים רסס".
ביום רביעי שעבר פירסמה ועדת האלוף אבולעפיה את השורה התחתונה של מסקנותיה. הדוח המלא של הוועדה לא פורסם, וחלקו נותר בסיווג סודי ביותר. "ידיעות אחרונות", ובנפרד נציגת המשפחות אודליה אלבו-שווייצר, שניהלה את המאבק ארוך השנים לפתוח מחדש את החקירה, ביקשו לקבל את הדוח, אך טרם התקבלה תשובה.
כל ראשי השב"כ עד רונן בר החליטו כאמור שלא לפתוח מחדש את התיק. זאת למרות אינספור פרטים חדשים וגם אחרי שתחקיר פנימי של השב"כ, בניצוחו של סגן ראש השירות לשעבר, נחמן טל, העלו כולם ספקות חמורים לגבי סיפור תקלת בלוני הגז. לרונן בר הייתה את הסמכות להודיע רק על סמך קביעתו, שהאסון היה פיגוע. אבל בהתייעצות עם הרמטכ"לים כוכבי והלוי, הוחלט שאין זה ראוי לבטל את מסקנות ועדת חקירה בראשות אלוף, אלא בידי פורום זהה. הוועדה החדשה, בראשות האלוף אמיר אבולעפיה, פעלה במשך כשנה.
הוועדה הקימה שישה צוותים מקצועיים: חבלה, הנדסה, מודיעין, תיעוד ותשאול, פורנזי, וצוות שעסק בנושאי עבודת יחידות אית"ן (איתור נעדרים) ובשיטות הזיהוי והקבורה ב-1982. "כל צוות יצא לדרכו באופן נפרד, וטיפל בנושא שעליו הופקד", אומר גורם צבאי בכיר הבקיא בעבודת הוועדה. "בסופו של דבר, כל צוות בנפרד הגיע למסקנה כי אסון צור הוא בסבירות גבוהה תוצאה של פיגוע, והשקלול של כל הצוותים יחד, יוצר ודאות גבוהה מאוד-מאוד".
"בסופו של דבר, כל צוות בנפרד הגיע למסקנה שאסון צור הוא בסבירות גבוהה תוצאה של פיגוע. השקלול של כל הצוותים יחד יוצר ודאות גבוהה מאוד-מאוד"
כל המסקנות הללו כונסו לדוח עב-כרס אחד, שכולל עשרות נספחים. הדוח מאמץ באופן מלא את השורה התחתונה של סדרת התחקירים שפורסמה כאן – שאסון צור היה פיגוע – אבל גם בודק לצורך הקביעה הזו שורת עדויות וראיות שהועלו בתחקירים, ומאמת אותן. בין השאר, מסתמך הדוח על פרשת מנוע הפיז'ו, שניתן להסבירה רק כתוצאה של פיצוץ חומר נפץ, וכן על עדויות שפירסמנו של שני לבנונים. השניים נסעו בנתיב הנגדי למכונית הפיז'ו, ראו אותה סוטה לפתע שמאלה בחדות, נכנסת לבניין, ואז נפצעו מהפיצוץ. גם הרופאים הלבנונים שטיפלו בהם מסרו עדויות במצ"ח ובשב"כ, עדויות שעצם קיומן או חשיבותן הוכחש. בדוח החדש הן מופיעות, לצד שורת עדי ראייה ששרדו את הפיצוץ וטענו כי ראו או שמעו דברים שמתאימים למתווה של פיגוע, אך נדחו בידי ועדת זורע.
תחקירי "ידיעות אחרונות" הצביעו גם על שרידי גופה שהתגלתה בין ההריסות ולא שייכת לאף אחד מהחללים הישראלים או ההרוגים הלבנונים בפיגוע. חשדנו שמדובר בגופת המחבל המתאבד – וכעת נקבע כך סופית בידי הוועדה.
הדוח הסופי גם מאמץ את זהותו של המחבל המתאבד הזה, כפי שפירסמנו בתחקירים. שמו אחמד קציר, צעיר לבנוני מכפר שיעי בדרום, שהפך בינתיים לאגדה בחיזבאללה. הארגון אף קבע את תאריך הפיגוע בצור כ"יום השהיד" וכציון יום הקמתו של חיזבאללה. בטקס השנתי החגיגי, תמונתו של קציר מופיעה תמיד ראשונה, ושמו מוזכר ראשון בידי נסראללה בנאומים. אחמד קציר הוא לא רק המחבל המתאבד הראשון של חיזבאללה, אלא הראשון שגם נשלח בהנחיה איראנית, ותחת פיקודו של לא אחר מאשר עימאד מורנייה. זו נקודה חשובה: בצור 82', פורצת למעשה המלחמה החשאית בין ישראל לאיראן.
אגב, היו בקהילת המודיעין מי שחשבו שכדי לקבל אישור סופי שמדובר בפיגוע, צריך ליזום מבצע חשאי נועז. במבצע הזה, יאותרו שארי גופתו של אחמד קציר ותילקח דגימת דנ"א. אחר כך ישיגו בחשאי דגימת דנ"א גם מקרובי משפחתו של קציר, שחלקם מסתובבים בלבנון וגאים במורשת המשפחתית. אם תהיה התאמה בין שתי הדגימות – בינגו. אין ספק שזה היה פיגוע. לא ידוע מה עלה בגורל הרעיון הזה.
בחזרה לדוח הוועדה. באחד התחקירים שפירסמנו חשפנו דוח חקירה סודי של מצ"ח, שנשכח בכספת ישנה. מצ"ח נשלחו לחקור מי "התרשל" בטיפול בבלוני הגז בבניין, אבל החוקרים ערכו עבודה מקיפה הרבה יותר. הם הגיעו לעדים הלבנונים, החלו להטיל ספק בקביעה שבכלל מדובר בתקלת גז, ואפילו כבר קבעו עם מומחי המשטרה ורפא"ל ניסויי פיצוץ מבוקרים, כדי לנסות ולהגיע לחקר האמת. אלא שעוד בטרם הניסויים הללו בוצעו, גם בצמרת מצ”ח וגם הפרקליט הצבאי הראשי באותה תקופה, תא"ל דב שפי, החליטו לסכם את הפרשה. תא"ל שפי קבע כי האפשרות שהפיצוץ נגרם ממכונית תופת, "סבירותה קלושה למדי".
אבל ועדת אבולעפיה לא הסתמכה רק על עדויות עבר. הם פנו לחברות מסחריות ולמומחים בולטים לפיזיקה, לגז ולחומרי נפץ מהטכניון וממוסדות נוספים, שיבחנו את חוזק הבניין, האופן שבו קרס, התפזרות השברים והגופות והסימנים שהותירו. המומחים ב-2024 קובעים חד-משמעית כי מדובר בפיצוץ חומר נפץ, ובמשתמע, כי ראש מעבדת החבלה של מחוז צפון, אלברט אוחיון, ולא המפקדים שלו במשטרה – צדק באופן מלא.
לרגל הצגת הדוח נערך כינוס של המשפחות השכולות והניצולים. רונן בר ואלוף אבולעפיה פתחו את דבריהם בבקשת סליחה מהמשפחות. בעידן של בריחה מאחריות, היה זה משב רוח רענן שמבחינת משפחות רבות, כך סיפרו לאחר מכן, היווה את השיא של הערב. השניים גם הזכירו בדבריהם את סדרת התחקירים שפורסמה כאן והביאה לכל התהליך, אזכור שמשום מה נמחק מאוחר יותר במכתב של בר לעובדי וגמלאי השב"כ ובהודעה המשותפת של דוברי צה"ל, השב"כ והמשטרה לתקשורת.
על פי קצינים בכירים בצה"ל, מאחורי הקלעים של הוועדה התרחשה בחודשים האחרונים מעין דרמה. היו בקריה בעלי תפקידים משמעותיים שסברו עוד לפני המלחמה בעזה, ועם ההתחממות האפשרית מול חיזבאללה, שאין זה הזמן המתאים להמשיך בעבודת הוועדה, ודאי לא לסיים ולסכם ולפרסם אותה. הטענה הייתה שהמסקנות הקשות עשויות להוות "פרס" לחיזבאללה, קרדיט על אסון נורא, שצה"ל מגיש לו על מגש כסף מרצונו. בקיצור, היו שחשבו שצריך להמשיך להסתיר ולטייח.
מולם עמדו האלוף אבולעפיה והצוות שלו, ואמרו את ההפך: שחייבים לסיים את העבודה דווקא עכשיו, דווקא בעת המלחמה, "דווקא בעת הזו בגלל הדמיון בין התקופות וחשיבות הלקחים", כפי שנאמר באחד מהדיונים. כל ארבעת הבכירים שקיבלו עדכון מראש על התוצאות הצפויות – המפכ"ל, ראש השב"כ, הרמטכ"ל ושר הביטחון – כולם קיבלו ללא סייג את הדברים הללו ועודדו את אבולעפיה וצוותו להמשיך.
5 צפייה בגלריה
אלוף (מיל') אמיר אבולעפיה. "חייבים לסיים את העבודה דווקא עכשיו, בגלל הדימיון בין התקופות וחשיבות הלקחים"
(צילום: מוטי קמחי)
אז הם המשיכו, והחוקרים של אבולעפיה השיגו גם ראיות חדשות, שלוועדת זורע לא היו. אחת המרכזיות שבהן היא מכונית תופת שהתגלתה כחודש אחרי הפיצוץ, בדצמבר 1982, גם היא בצור. מכונית התופת שנתפסה הייתה גם היא פיז'ו 504 לבנה, זהה כמעט לחלוטין לזו שאחמד קציר פוצץ בבניין. חבלני המשטרה שבדקו את הרכב גילו בו כ-60 ק"ג חומר נפץ שהוסלקו בעיקר בדלתות, ושני בלוני גז. לפי מודיעין שהתקבל באותה תקופה, הרכב הזה היה אמור לקחת חלק בפיגוע התאבדות כפול על שני יעדים של צה"ל במקביל, אך המחבל המתאבד של הרכב השני תפס רגליים קרות ברגע האחרון.
התפיסה הזו לא גרמה למורנייה, כמובן, לנטוש את הרעיון לפיגועי התאבדות באמצעות רכב. באוקטובר 1983 הוא הוציא לפועל שני פיגועי התאבדות באמצעות משאיות תופת, במפקדות של הכוחות האמריקאיים והצרפתיים של הכוח הרב-לאומי בביירות. 305 איש נהרגו, מרביתם אמריקאים וצרפתים. גם המשאיות האלו השתמשו בשילוב של חומר נפץ ובלוני גז. את האחריות לפיגוע נטל ארגון לא מוכר בשם הג'יהאד האיסלאמי, השם בו השתמש מורנייה עד 1985.
חודש אחר כך, ב-4 בנובמבר 1983, הסיע מחבל מתאבד מכונית תופת למפקדת צה"ל ומג"ב בצור, ופוצץ אותה. בפיגוע, שנחקק בתודעה כ"אסון צור השני", נספו 28 ישראלים ועוד 31 עצירים לבנונים. גם על הפיגוע הזה לקח הג'יהאד האיסלאמי (כלומר, מורנייה) אחריות.
כאן מגיעה עוד שאלה קשה: אם החקירה של אסון צור הראשון לא הייתה מטויחת, ייתכן מאוד שהשיטה החדשה לאותה תקופה, מכונית תופת עם מחבל מתאבד, הייתה נלמדת, והיו אמצעים שיכלו אולי למנוע את הפיגועים הללו.
מדובר בתיבת פנדורה, שהאלוף אבולעפיה רמז עליה בפתח דבריו למשפחות. "צריך לומר כבר עכשיו", הוא הדגיש, "ועדת החקירה שעמדתי בראשותה לא התמקדה בסיבות למה לא פתחו את החקירה 40 שנה". זו, אולי, במילים עדינות, דרכו לומר: אסרו עליי לחקור את החקירות. המנדט שקיבל היה ברור ותחום: תחקור את הפיצוץ, לא איך הוא טויח.
אבל האלוף אבולעפיה הוא בעל רקורד של אדם שאומר את דעתו, ומי שעמד מאחורי המאמר "היעדר אומץ להביע דעה" ב-2010. הוא מתח עד הקצה את האין-מנדט שקיבל, ואמר – גם בתדרוך לכתבים הצבאיים ביום הגשת הדוח וגם למשפחות – כי מידע משמעותי הצטבר בחודשים ובשנים שאחרי האירוע, ועדיין, הדבר לא הוביל לכל שינוי. הוא רמז לשורה של בעלי תפקידים וארגונים שלא מימשו את אחריותם כמו הפצ"ר, השב"כ, אמ"ן לצד פיקוד הצפון ואג"ם, השם של אגף המבצעים דאז. זה המקסימום שיכול היה לעשות. אולי בגלל חוסר העיסוק בנושא הטיוח, המשפחות השכולות של אסון צור השני, שיכולה להיות להם טענה לא פשוטה כלפי המדינה, כלל לא הוזמנו לאירוע הצגת דוח הוועדה.
5 צפייה בגלריה
אודליה אלבו-שווייצר. "חשיפת הטיוח מסיימת היום 42 שנות הסתרה והתעללות בנו וביקירנו הנופלים והפצועים"
(צילום: גדי קבלו)
ביטוי לתסכול שמשפחות רבות חשו נתנה אודליה אלבו-שווייצר, שאביה נפצע קשה בפיצוץ, ולא החלים למעשה, עד שנפטר בייסורים. האב סיפר כי אמר לוועדת זורע, שנציגיה באו לגבות את עדותו בבית החולים, כי לדעתו מדובר במכונית תופת, והסביר מדוע הוא חושב כך; אך לטענתו, דבריו נדחו כמעט בזלזול בידי האלוף זורע עצמו, שבדוח שלו סיכם כי אין קשר בין האבטחה על הבניין, שבחלקו הוקף בחבל, לבין האסון, וכי האבטחה הייתה מצוינת.
אלבו-שווייצר דיברה בפגישה עם חברי ועדת אבולעפיה על "החלטתכם האמיצה לפתוח מחדש את תיק 'האסון'", וכי "חשיפת הטיוח מסיימת היום 42 שנות הסתרה, הזנחה פושעת והתעללות בנו וביקירינו הנופלים והפצועים". אבל יחד עם זאת אמרה כי, "השקר שנזרע בנובמבר 1982 נבט באוקטובר 2023. תוצאות הטיוח של 11 בנובמבר ואשר הובילו לפיגוע השני בשנה שאחריה ניכרות כעת ביתר שאת"– רמז לכך שהטיוח לא נחקר. "42 שנים שהותירו אותנו, המשפחות השכולות והנפגעים, שיקירינו שירתו בגאווה במג"ב, צה"ל והשב"כ – לאסוף לבד את השברים", המשיכה. "42 שנים שליקירינו לא היה מקום בזיכרון הקולקטיבי של מדינת ישראל, שלמענה חירפו נפשם. 42 שנים גזלו מאיתנו את הזכות לשייכות, גזלו מאיתנו את הנרטיב שיקירינו נהרגו ונפצעו מתוך שליחות הרואית, כאשר כולם ידעו ושתקו!"
"42 שנים גזלו מאיתנו את הנרטיב שיקירנו נהרגו ונפצעו מתוך שליחות הרואית, כאשר כולם ידעו ושתקו!"
יש בין משפחות החללים, שהטיוח של ועדת זורע הטיל עליהן מעמסה נוספת: תחושת אשם. אם הייתה תקלה בבלוני הגז, ייתכן שהבעל שלהן או האבא שלהם, אשם באסון, או כי טיפל לא נכון בבלונים, או כי יצר בשוגג את הניצוץ הזה בשעת בוקר מוקדמת. איננו יכולים להיכנס לפרטים כאן, מפאת צנעת הפרט, אבל נסו לדמיין את עצמכם במצב נורא שכזה: לא רק אֶבֶל עמוק על מי שנהרג, אלא מחשבה שהאבא אחראי לכל כך הרבה מקרים נוספים של אבל. 42 שנה של ייסורי מצפון, על לא עוול בכפם. "ואני לא רוצה לדמיין בכלל", אמר גורם בכיר הקשור בנושא, "מה עלה בגורל האנשים החיים ואיך המשיכו את חייהם, אם אפשר לקרוא לכך חיים, שהיו קשורים לשינוע, להתקנה ולטיפול בבלונים, ולא היו בבניין כלל, אבל סומנו כאשמים פוטנציאליים על ידי ועדת זורע והומלצו להעמדה לדין על ידי מצ"ח".
ולסיום, משהו בנימה אישית. אחרי פרסום תוצאות ועדת אבולעפיה התפתח ויכוח ביני ובין אחד מהאנשים שנטל חלק במלחמה העיקשת שלא לפתוח את הנושא. השבוע האיש אמר שהוא דווקא יודע לקבל ביקורת. אני הרגשתי שהוא אומר את זה בעיקר כי נמאס לו להתווכח. "לדעתי פה בדיוק הבעיה, שאתם לא באמת יודעים לקבל ביקורת", כתבתי לו. "שאתם מדברים גבוהה-גבוהה על ריסון הכוח והסתכלות נכוחה בראי, אבל כשיש ביקורת מבחוץ, אתם מגיבים באגרסיביות ובאטימות.
"הרי לו היה מישהו מכם, שנזפו בי שאני מדבר שטויות, שאני משקר, שאני מזייף, לאורך כל השנים, היה רק לרגע, לשנייה, עוצר ואומר: 'וואלה, אולי יש משהו בדברים האלה', אז כל זה היה נחסך ונגמר לפני עידן ועידנים, בטון נמוך, וחוסך כל כך הרבה. העבודה והזמן שלי לא חשובים, אבל הסבל של המשפחות, והטיוח, והשקרים, שעוד ידובר בהם".
היה גם נפגע של האסון, שביקש ללמד סנגוריה על אחד מהבכירים שתקפו את התחקירים לאורך השנים. "התנהלות כזו (כמו של הבכיר)", כתבתי לו, "היא רק דוגמה אחת. היא בעצם לשקר לעצמנו, להחניק כל ספק, לחוש כי ארגון כזה או סוכנות ביון כזו יודעים יותר מכולם… זה לא לבדוק לעומק, זה לספר לעצמנו סיפורים שאינם נכונים, אבל מסתדרים עם נרטיב שבסופו של יום לא יחייב אותנו לפעול.
"והנה", המשכתי בהקשר אקטואלי, "באותו אופן גם לא פועלים בעניין הארגון השני שלמד מחיזבאללה את השיטות שהתחילו באותו יום בנובמבר 1982, ומוצאים עצמנו מול כזה אסון ואל מול כזו סכנה".
