העובדה שצווי גיוס לחרדים טרם נשלחו לכ-66 אלף גברים ישראלים בריאים בגיל שירות, היא ביזיון. פסיקת בג"ץ החשובה שניתנה לפני שבועיים, ולפחות שתי חוות דעת של היועצת המשפטית לממשלה לפני הפסיקה ואחריה, היו אמורות לדרבן את משרד הביטחון והצבא לפעול.
רק אתמול הודיע שר הביטחון גלנט, כי קיבל את המלצת הצבא להוציא בחודש הקרוב צו ראשון למלש"בים חרדים, "בהתאם ליכולות הקליטה והמיון ולאחר שיבוצע תהליך טיוב משמעותי של הנתונים הקיימים לגבי המתגייסים האפשריים". ניסוח מעורפל המעיד ככל הנראה על פעולה חלקית, אולי במסגרת ה-3,000 שהצבא אמר שביכולתו לקלוט ורחוקים מלספק את המחסור, ובכל זאת פעולה.
הערך המעשי של שליחת הצווים המיוחלת דל למדי, יש להודות, ולא רק באשמת הצבא, שנקלע לסיטואציה לא לגמרי הוגנת. בוודאות היא לא תביא המונים לבקו"ם, אבל בשלב הזה יש לה לפחות ערך הצהרתי כפול.
המסר לגבר החרדי הוא: "צה"ל זקוק לך. גם אם אין לך כוונה להיענות לצו, הגיוס הוא חובה". זו תהיה הפעם הראשונה שהוא ישמע זאת מהמדינה
הראשון, מול החרדים, או יותר נכון: מול הגבר החרדי היחיד. המסר עבור מי שלומד ובעיקר מי שאינו לומד, ויקבל לידיו את הצו, הוא: "שומע? צה"ל זקוק לך". גם אם אין לך כוונה להיענות לצו, וסביר שלא תהיה, גם אם הצו שאתה אוחז בו ימצא את דרכו לפח אשפה קרוב, וגם זה לא בלתי סביר, הגיוס הוא חובה. על רקע המלחמה, על רקע משבר ביטחוני היסטורי, ובעיקר על רקע פסיקת בג"ץ מ-25 ביוני – הצבא סופר אותך, ונכון לעכשיו, לראשונה מאז קום המדינה אין הסדר רשמי שנקרא "תורתו אומנותו".
זו תהיה הפעם הראשונה שהוא ישמע זאת מהמדינה, ובעצם פעם ראשונה שישמע ממנה בכלל. מאז ימי בן-גוריון, עבור בימי בגין, ועד היום, פטור "תורתו אומנותו" ניתן לחרדים כקולקטיב. צה"ל דיבר עם המלש"ב החרדי באמצעות רב או "משגיח", על ידי מנהל מוסד או עסקן שעל פיהם יישק דבר, וצה"ל בתורו שימש עבור כל אותם פונקציונרים כחותמת גומי בהסדרת טקס ה"דיחוי" התקופתי, הריק מתוכן.
יתרה מזאת, הכנסת לדורותיה – גם זו שאישרה את חוק טל וגם הכנסת הנוכחית שבה הקואליציה זוממת לאשר את המשך הפטור בעיתוי האומלל אי פעם – נמנעת מלהכיר בחובת גיוס אינדיווידואלית, רק קהילתית, כאילו החרדים הם קולקטיב שאמור לספק לפריץ "מכסות" או "יעדי גיוס" מטעמו (לרוב את אלה בעלי המעמד הנמוך ונטולי הפרוטקציות). זוהי פארסה שגרמה נזק לדורות. בחסותה ישבו בבית הרבה מאוד גברים שלא למדו ולא שירתו; היא גרמה לקציני הצבא הבכירים ביותר לזייף נתונים על גיוס "חרדים" כביכול, ועוד כהנה וכהנה תחלואים, שלפחות מהם, יש לקוות, נפטרנו לעת עתה.
ההצהרה השנייה היא מול הציבור הלא-חרדי, המשרת, ולמיליוני הישראלים הסובבים אותו שחלקם מתקשה להירדם בלילות. לצבא חסרים כיום 10,000 לוחמים, זהו דיווח רשמי שאין לפקפק בו, אבל מפקדי הצבא לא יכולים להצהיר על המחסור האקוטי הזה ובאותה נשימה להימנע מפעולה כלשהי מול המועמדים לשירות, כאילו עסקים כרגיל, כאילו לא הייתה פסיקת בג"ץ, כאילו אין מלחמה. לצבא קל יותר לגייס לסבב מילואים שלישי מילואימניקים שממילא יתייצבו, גם במחיר אישי ומשפחתי וכלכלי כבד, מאשר לעשות אפילו פעולה סמלית מול אלה שקשה מאוד לגייס אותם, ואת חלקם גם בלתי אפשרי.
לאחרי 76 שנות השתמטות, כולל תשעה חודשי מלחמה, אין צורך להכביר מילים על החרפה הקיומית שמותירה את החרדים מחוץ לצה"ל. רק עיוור או שוטה לא יראה את הסכנות הכרוכות בהמשך הפטור הגורף. פסיקת בג"ץ לא תביא את החרדים לבקו"ם, אבל את הפעולה המתבקשת – המאוששת לפחות על הנייר את העובדה הנשכחת שבישראל יש חובת גיוס – הצבא צריך לעשות ובהקדם.
יאיר אטינגר הוא כתב ופרשן כאן חדשות
פורסם לראשונה: 00:00, 10.07.24
