הם נולדו באותו התאריך, 5 בנובמבר, בהפרש של תשע שנים, גדלו באותה השכונה בירושלים כש-200 מטרים בלבד מפרידים בין בתיהם, למדו באותו בית הספר, התחנכו אצל אותה מורה, אהדו את אותה קבוצת כדורסל, התגייסו לאותה חטיבת חי"ר ולבסוף חלקו גם את אותו גורל אכזר. סמ"ר ליאל גדעוני ז"ל נפל ברצועת עזה במבצע צוק איתן, סמ"ר רועי דאוי ז"ל נפל ברצועה במלחמה הנוכחית.
"רועי עמד ליד הקבר של ליאל בכל ימי הזיכרון", מספרת עדן דאוי, אחותו של רועי, שנפל בסוף אוקטובר האחרון בצפון רצועת עזה. ליאל נפל בתחילת אוגוסט 2014. השבוע מלאו 10 שנים לפתיחת מבצע צוק איתן, המבצע הקרקעי האחרון ברצועת עזה עד למלחמת חרבות ברזל.
"מה נשמע?" שואל אריה דאוי, אביו של רועי ז"ל, את מזל ואלי גדעוני, הוריו של ליאל ז"ל, כשהם נכנסים לביתו. "כמו כולם, רק יותר", עונה מזל. "לדעתי כל האזרחים במדינה היום במצב על הפנים. עצובים. אנחנו קצת יותר, כי אנחנו יודעים מה מצפה לכל המשפחות שמקבלות את הבשורה. למרות הוותק שלי, זה מרגיש כאילו אתמול דפקו לי בדלת. אני תקועה שם. כל דבר שאני עושה בחיים אני אומרת לעצמי 'בשביל מה כל זה? מה זה נותן לי?'".
"כל אזרח שרואה הותר לפרסום בוכה ועובר לסדר היום. כשאנחנו רואים את זה אנחנו יודעים מה המשפחות יעברו", מוסיף אלי. ואריה מצטרף: "היום חבר שאל אותי 'איך אתה?' אמרתי לו שאני לא יכול לדמיין את עצמי עושה מנגל. אני לא מאמין שאני אוכל לרקוד יותר".
לפני חמש שנים עמדה מזל גדעוני על במה בבית הספר גבעת גונן בשכונת קטמון בירושלים והעניקה לתלמיד רועי דאוי את תעודת ההצטיינות והמלגה ע"ש בנה ליאל. "במשך שנים נתנו מלגה. שני תלמידים מקבלים קורס צלילה. רועי זכה בקורס הזה", מספרת מזל. "רועי הלך בדרכו של ליאל", ממשיכה עדן. "הוא לא הכיר את ליאל בחייו. הוא היה בן 12 כשליאל נפל, אבל הצורה שבה המשפחה של ליאל מנציחה אותו גרמה לרועי לשמוע ולדעת מי היה ליאל. זה ממש מרגיש שהם היו אותו בן אדם".
רועי המשיך ללכת בדרכו של ליאל כשהתגייס בחודש מארס 2021 לחטיבת גבעתי, אותה חטיבה שבה שירת ליאל. הוא אף הזכיר את ליאל במכתב האחרון שכתב למשפחה לפני שנפל. "הוא הזכיר את ליאל אפילו לפנינו", אומרת עדן בהתרגשות.
כמעט 10 שנים עברו מאז נפילתו של סמ"ר ליאל גדעוני בקרב ברפיח. גדעוני, קשר מ"פ בסיירת גבעתי, נפל בזמן הפסקת האש בתקרית שבה נהרגו מפקדו, רס"ן בניה שראל, וסגן הדר גולדין ז"ל. עם השנים הנציחו במשפחת גדעוני את ליאל במיזמים שונים כמו "ארוחת עשר" — חלוקת של כריכים לבתי ספר — וגם חלוקת מלגות לתלמידי בית הספר גבעת גונן.
"עשר שנים לא הייתי באירוע. החיים לא יחזרו להיות מה שהיו. מה שמחזיק אותי זה ההנצחה. שליאל לא יכול להיעלם", מספרת מזל, שאיבדה גם את אחיה, רב"ט יעקב סוויסה ז"ל, במלחמת יום הכיפורים באוקטובר 73'. "מאז שליאל נהרג אני לא יכולה ללכת לקבר של אחי בחלקה הסמוכה בהר הרצל. אני זוכרת שכשלקחתי את ליאל כשהיה בן שנתיים לקבר של אחי, ליאל אמר לי שם: 'אתם אנשים רעים. שמתם לו אדמה על הפנים'. עכשיו גם ליאל קבור שם".
אלי, אביו של ליאל, מספר כי "בפעם אחרונה ראינו את ליאל במשמר הנגב. חיבקתי אותו ואמרתי לעצמי 'שום דבר לא יפגע בילד הזה'". מנגד מזל אומרת כי "בשבועיים שליאל היה בפנים, הגרון שלי היה חנוק. ידעתי שזה יבוא".
רועי דאוי התגייס לגבעתי בעקבות הסיפורים ששמע על ליאל. ביום הגיוס של רועי נערכו בחירות בארץ ורועי, שהתראיין לאחד מגופי התקשורת כחייל שמצביע ביומו הראשון כחייל, סיפור בראיון רק על ליאל והרצון ללכת בעקבותיו. ב-7 באוקטובר רועי היה בביתו בשכונת קטמון בירושלים. כמפקד כיתה הוא התקשר לחיילים שלו לבדוק מה שלומם ויצא לדרום. "כשהוא יצא מהדלת ב-7 באוקטובר ידעתי שהוא לא חוזר", משחזרת בטי דאוי, אמו של רועי. לפני שנכנס לרצועת עזה, רועי שלח הודעה קולית לחברתו ובה אמר "אני רק נכנס, הורג כמה מחבלים ויוצא". ב-31 באוקטובר הוא נפל יחד עם עוד עשרה לוחמים באסון הנמ"ר בצפון רצועת עזה, כשטיל נ"ט פגע בכלי המשוריין והפעיל חומרי נפץ שהיו בתוך הכלי.
"רועי היה פק"ל מטאדור (טיל כתף). בסוף המטאדור הופעל מהנ"ט ורועי נהרג מזה", אומר אריה. ובטי מוסיפה: "בשבת הראשונה בלעדיו עשינו קידוש ושמנו תמונה של רועי בכיסא שלו". "פרצתי בבכי מיד", אומר אריה, שאיבד השנה גם את הוריו. "ישבתי שלוש פעמים שבעה בשנה הזאת".
"ביום שרועי נפל זה היה בשבילי כמו לאבד את ליאל בפעם השנייה", אומרת מזל. "אנחנו יד ביד. זה מרגיש כאילו אנחנו אותה המשפחה. לצערי, מוותק של 10 שנים אני יכולה להגיד שאלו לא החיילים האחרונים שנופלים".
לגבי המשך המלחמה אומר אלי גדעוני כי הכוחות להכיל את המלחמה כבר אוזלים. "המלחמה ארוכה. עוד הותר לפרסום. עוד משפחה שהחיים שלה התהפכו. בדיוק השבוע פגשתי מישהו שאחראי בהר הרצל. שאלתי אותו 'מה קורה?'. הוא אמר לי '40 שנה אני בהר הרצל. אני לא זוכר דבר כזה'".
לפני כחודשיים נערך בבית הספר גבעת גונן מפגש של משפחות גדעוני ודאוי עם תלמידי בית הספר. במפגש ביקשו המשפחות לשמוע מהתלמידים לגבי יוזמות להנצחת רועי וליאל. "ילדים עכשיו יגדלו גם על ליאל וגם על רועי", אומרת האחות עדן. "נחיה את ליאל ואת רועי בלבבות של האנשים".
"הבנים כאן והזיכרון שלהם חי כאן. זה צומח מכאן לעוד מוקדים", אמר אוהד הופמן מנהל בית הספר. "נמשיך בתהליכים של העשייה כדי שהאור של הבנים ימשיך לגדול".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.07.24
