"חיכיתי להבשיל לזה, להיות מסוגלת". כך מספרת עמית איטיאל-הרשקוביץ' (39), בתם של נח ומעינה הרשקוביץ' ז"ל שנרצחו בביתם בקיבוץ בארי. "עד היום לא הצלחתי להגיע לשם, לבית ולקיבוץ שגדלתי בו. זה כבר לא אותו המקום. באתי רק אחרי תשעה חודשים, אחרי שהעונות התחלפו, אחרי שהגשם שטף הכול".
רק אתמול הצליחה איטיאל-הרשקוביץ', המתגוררת ברמת הגולן, לבקר לראשונה בבית הוריה שהתגוררו בשכונת הזיתים בבארי, שרוב בתיה נשרפו. סיפורם של בני משפחת הרשקוביץ' נחרט בזיכרון בזכות החנוכייה שנמצאה בביתם ימים ספורים לאחר הטבח בקיבוץ.
"יש דיסוננס מאוד גדול במקום", היא מספרת על התחושות שליוו אותה בחזרה לבית שממנו יש לה כל כך הרבה זיכרונות. "מצד אחד יש עצים ירוקים ושיחים מסביב, ובאמצע הבתים שרופים. אבא ואמא עברו לגור שם כשהייתי חיילת, אבל עבורי ועבור הילדים שלי, הנכדים שלהם - זה בית לכל דבר".
איטיאל-הרשקוביץ' לא מחכה לתחקיר הצבאי שיתפרסם היום. "אין לי ממש ציפיות ממנו, כי אנחנו בתוך זה עדיין, בתוך הכאב והמלחמה. כמובן שיש מי שדורש תשובות ולקיחת אחריות וזה בסדר גמור. מצד שני, אני לא יודעת כמה זה ישפוך אור על דברים שאנחנו כבר יודעים.
"אני חושבת שאנשים בבארי רוצים ומחפשים לסגור מעגל, אבל עבורי זו לא תהיה סגירת מעגל. ההורים שלי אינם. אני גם לא חושבת שאפשר לשפוט חיילים שהגיעו לשם ונלחמו. אף אחד לא חשב אז שמדובר באירוע בסדר גודל כזה".
פורסם לראשונה: 00:00, 11.07.24
