הפעם לא מדובר בקלישאה: אנחנו ברגעים קריטיים של המו"מ לעסקת שבויים בין ישראל לחמאס, והביקור אתמול בקטאר של המשלחת הישראלית, היה בעל חשיבות יוצאת דופן. בשונה מהפעמים הקודמות, המשלחת הגיעה לדוחא בהרכב מלא: ראש המוסד דדי ברנע, ואליו הצטרפו גם ראש השב"כ רונן בר (שיום לפני כן חזר מקהיר) והממונה על תחום הנעדרים והשבויים בצה"ל, האלוף (במיל') ניצן אלון. השלושה נפגשו שם עם ראש ממשלת קטאר מוחמד א-ת'אני, ראש ה-CIA ויליאם ברנס וראש המודיעין המצרי עבאס כאמל. מפגש פסגה של ממש.
הפעם לשם שינוי, מתקבל הרושם שישנה גם התקדמות אמיתית בסוגיות השונות. קשה לסכם את מה ששני הצדדים כבר הסכימו עליו קודם לכן, ועדיין ישנם פערים, אולם ניכר שלפחות בקרב המשתתפים בפגישה אתמול שררה הסכמה שיש הזדמנות של ממש להגיע לעסקה. ועם זאת, כל הנוכחים מכירים היטב את כללי המשחק: על אף האופטימיות וההתקדמות הזהירה, שני אנשים עלולים לטרפד את העסקה - האחד הוא מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, והשני הוא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שאפילו בתוך הליכוד יש קונצנזוס שינסה לטרפד את העסקה אם תהיה אפשרות להשלמתה, שלא לדבר על שאר מרכיבי הקואליציה שלו.
לעזתים מתחיל להימאס
השינויים בעמדת חמאס והנכונות שלא לקבל התחייבות ישראלית מראש על הפסקת אש מוחלטת וקבועה, נובעים משלל סיבות. אחת מהן היא הלחץ הצבאי. עוד ועוד מתושבי עזה מעיזים לומר ברשתות חברתיות ואפילו בכלי התקשורת את שיש על ליבם. הפופולריות של חמאס בגדה אמנם בשיאה, אך בתוך הרצועה כבר מתקבל הרושם שפני הדברים משתנים. המבצעים המרובים של צה"ל בעיר עזה, ברפיח ובחאן-יונס, גורמים לנדידה של פליטים פלסטינים פעם דרומה ופעם צפונה. הפעילות הזו גורמת לזעם ולתסכול, ותושבים עזתים רבים שבים ושואלים מה הייתה המטרה של חמאס ב-7 באוקטובר ומה קיווה הארגון להשיג. כיצד ייתכן שצמרת חמאס לא חשבה על ההשלכות שיהיו על תושבי הרצועה, בעיקר לנוכח המציאות הקשה שעימה הם מתמודדים כעת, תשעה חודשים לאחר תחילת המלחמה.
רק אתמול פיזר צה"ל כרוזים ברחבי העיר עזה ודרש מתושבי העיר כולה (ולא רק משכונה אחת או שתיים), לעזוב את בתיהם ולנדוד דרומה לכיוון דיר אל-בלח. תושבי העיר כבר נדרשו לעשות זאת בתחילת המלחמה, והם אכן נדדו דרומה ואז חזרו צפונה לבתיהם לאחר שצה"ל יצא משם. כעת הם נדרשים שוב לעבור לאזור מרכז הרצועה, תוך חשש גדול לאבד את בתיהם, לאחר שגם כך רבים מהבתים נהרסו או ניזוקו במלחמה. העזתים מבינים שאין לחמאס יכולת של ממש לשקם את הרצועה ביום שאחרי, לפחות לא בקרוב.
ספק אם לסינוואר זה באמת מזיז. ייתכן שיש בצמרת חמאס בכירים ששומעים את זעקת התושבים, אך סינוואר שיצא למלחמה נגד ישראל ביודעו את המחיר הכבד שעזה תשלם, עדיין מנסה לסחוט הישגים מישראל במסגרת המו"מ על שחרור החטופים. גם אם ייהרגו עוד אלפי פלסטינים וייהרסו עוד אלפי בתים, ספק אם הדבר יגרום לו להיכנע, לכל היותר להתגמש במידת מה בשיחות.
ומה יקרה ביום שאחרי
וגם זה צריך להיאמר - יש ספק האם הפסקת אש תבשר טובות עבור תושבי הרצועה בכל הקשור לשיקום עזה. זאת מאחר שלעת עתה אין שום הסכמה בין ישראל לגורם בינלאומי כלשהו, מי יוביל את השיקום ביום שאחרי.
גם בקרב הפלסטינים אין הסכמה על כך: חמאס היה רוצה להוביל את מאמצי השיקום, עמדה שישראל צפויה להתנגד לה בתוקף, אך ישראל מתנגדת גם לכניסת הרשות הפלסטינית.
אחת ההצעות שהועלו על-ידי נציגי איחוד האמירויות, הייתה להזיז הצידה את חמאס, למנות במקומו את סלאם פיאד לראש הממשלה בפועל של הרשות הפלסטינית והפיכתו של אבו-מאזן, הנשיא הפלסטיני, לתפקיד סמלי, בדומה לזה של הנשיא בישראל.
דחלאן אף העביר מסרים לחמאס על כך שייאלץ לוותר על ניהול הרצועה ביום שאחרי בתמורה לכך שיהיה לו חלק מסוים בקבלת ההחלטות, אך חמאס לא יהיה מקבל ההחלטות היחיד. סינוואר לא הסכים לכך
ההצעה גרסה שפיאד ינהל את הגדה המערבית ואת עזה ויזכה לתמיכתו הצבאית המלאה של מנהיג פתח מוחמד דחלאן, תושב עזה שהפך לאיש עסקים מצליח המתגורר באמירויות, וגם הכלכלית - מצד האמירויות. דחלאן תומך במהלך הזה ואף העביר מסרים לחמאס על כך שייאלץ לוותר על ניהול הרצועה ביום שאחרי בתמורה לכך שיהיה לו חלק מסוים בקבלת ההחלטות, אך חמאס לא יהיה מקבל ההחלטות היחיד. סינוואר לא הסכים לכך, אך גם אבו-מאזן לא הסכים להצעה האמירתית שמשמעותה נישולו, והוא מינה את יועצו הכלכלי מוחמד מוסטפא לראש הממשלה. המהלך הזה הוביל את האמירויות להבהיר שהן לא יתמכו כלכלית ברשות או בעזה ביום שאחרי.
הפסקת האש ועסקה לשחרור חטופים, יובילו כך נראה לכאב ראש לא קטן מבחינה פוליטית עבור נתניהו, אך גם סינוואר ייאלץ להתמודד עם שאלות קריטיות ועם הדרישה לזוז הצידה.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.07.24
