יוסף ומג'יד איברהים, בני דודים מהכפר הדרוזי מג'דל שמס שבצפון הגולן, עוד התקשו אתמול (רביעי) להסדיר את נשימתם ולעכל את שעברו ערב קודם, כשנסעו מאחורי רכבם של נועה וניר ברנס ז"ל וראו את פגיעת הרקטה בקדמת הרכב המשפחתי. הם לא יכלו לעשות דבר כדי להציל את חייהם של זוג ההורים, שנהרגו במקום.
יוסף ומג'יד איברהים מספרים על הרגע שבו הרקטה פגעה ברכבם של נועה וניר ברנס
(צילום: אביהו שפירא )
"לקחנו את האוטו מתיקון ונסענו הביתה", שחזר יוסף. "היינו במרחק של 100-50 מטר מהרכב ושמענו את הפיצוץ. אמרתי למג'יד: 'נו, מהר, תברח', וכשהוא ברח עלינו על חלקי מנוע מהרכב שנפגע. הג'יפ נתקע ולא יכולנו לזוז".
הם יצאו במהירות מהרכב, והשתטחו על הרצפה בעקבות מטח ירי נוסף של חיזבאללה. האדמה סביבם רעדה, ופטריות עשן הופיעו בשטחים הפתוחים הסמוכים. "נבהלתי מאוד, אני לא מאחל לאף אחד לחוות דבר כזה", אמר יוסף. מג'יד הוסיף: "כשהתקרבנו לרכב הפגוע היו אש ועשן שכיסו את הכביש. זה היה מפחיד לראות את האש ואת האנשים שנמצאים בתוך הרכב. לנו היה ממש נס, אבל משפחה נהרסה. חבל שזה נגמר ככה".
על החודשים האחרונים בגולן, בצל האיומים מלבנון, סיפר יוסף כי "אנחנו מפחדים לרדת לקריית שמונה ולעמק, מפחדים לצאת מהבית ולנסוע בכבישים פה. אף אחד לא מבקר אצלנו מהפחד. אני לא אצא יותר מהבית, אשתי לא תיתן לי. הילדים צריכים להתפרנס, אבל היא מתקשרת אליהם בכל פעם ודורשת שיחזרו הביתה כי המצב קריטי. בגלל המלחמה התחלנו לנסוע דרך מחנה נפח, והיום כבר אי-אפשר לנסוע משום כיוון".
המציאות הביטחונית הקשה, והתחושה כי חייהם הפכו הפקר ובצבא לא מסוגלים להגן עליהם, מובילות לפגיעה כלכלית, חברתית ונפשית בלתי נמנעת. מג'יד שיתף כי "אני מרגיש גרוע מאוד. עבדתי במרכז ובדרום כמנהל בנייה, ומאז שהתחילה המלחמה הוציאו אותי מהעבודה. אני יושב בבית כבר תשעה חודשים, ולא נותנים לי פיצויים כי אני מעל גיל 67".
למרות הכול, תושבי הבזלת של רמת הגולן - יהודים ודרוזים כאחד - הבהירו גם אתמול כי פינוי לא עומד על הפרק. "אנחנו לא יוצאים מהבית. אפילו אם תהיה פצצת אטום, נמות כאן ולא נצא מהבית. אבל אנחנו רוצים לחיות בשקט ושלווה", אמר יוסף.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.07.24
