תשעה חודשים אחרי 7 באוקטובר כבר אפשר לומר בביטחון שהצפון הוא עוטף עזה מספר שתיים, שרק צריך למצוא לו את השם הנכון. עוטף לבנון, אולי? רק ששם זה לא קרה לאורך 20 שנה. תוך פחות משנה התנרמלה בעוטף לבנון שגרת חיים שכוללת אזעקות יומיות, מטחי רקטות, נ"ט וכטב"מים על בסיס קבוע. דילגו על שלב הטפטופים שבישל - בדומה לסיפור הצפרדע - את יישובי עוטף עזה והכין אותם להבין, ועוד יותר מזה, להסכין לחיות עם זה. עם הטפטופים, עם סבבי העימותים, עם ההשלמה שזה המקסימום שממשלות ישראל לדורותיהן, ובמיוחד הממשלה האחרונה, יכולות לעשות למענם. שתי כפות מבצעים, שלוש כוסות כיפת ברזל.
ועכשיו זה קורה בצפון. כלומר, זה לא התחיל ב-7 באוקטובר. סימנים ראשונים ניתנו מיד אחרי מלחמת לבנון השנייה, אבל אז ההבטחה שעל כל התגרות של חיזבאללה ישראל תגיב בחומרה התמוססה והתפוגגה, יחד עם ההתמוגגות ממה שנחזה להיות הצלחה גדולה. הבאנו שקט, אמרו האחראים לאותה מלחמה רעה, והפרשנים, מרביתם לפחות, הסכימו עם כך. מה עוד שכולם התפעלו מהעובדה שמ-2006 לבנון לא הצליחה באמת לשקם את עצמה, וההרתעה הישראלית שודרגה פלאות.
עד 7 באוקטובר. ועכשיו, יומיים אחרי שנועה וניר ברנס מקיבוץ אורטל ברמת הגולן, הורים לשלושה, נהרגו מפגיעת רקטה ברכבם - אומרים בצפון שלא יכול להיות שהם יהפכו לעוטף עזה. במטה משפחות המפונים מהצפון אמרו ש"הקו האדום נחצה". שהדבר הזה "חייב להיפסק". ויהודה דואה, ראש מועצת קצרין אמר ש"אין שתי אופציות, יש רק אופציה אחת להכרעת הטרור: בכוח והרבה מאוד כוח". ובניסוח אחר, אם לתמצת את האמירות העולות מהשטח, מה שברור לכולם זה שהמצב לא יכול להימשך כך.
מה שישראל לא הצליחה לעשות עד כה בחודשים ארוכים של לחימה בעזה, ספק גדול מאוד אם היא תצליח לעשות בלבנון
אז נכון, מה שישראל לא הצליחה לעשות עד כה בחודשים ארוכים של לחימה בעזה, ספק גדול מאוד אם היא תצליח לעשות בלבנון. אמנם שר הביטחון איים שהטנק שיצא מרפיח יגיע לליטני, אבל נסראללה, שנאם אתמול והשיב לגלנט, הציע לו, ובצדק, לבדוק מה רפיח עשתה לטנק הזה. במילים אחרות, קל לדרוש תגובה בכוח רב, ואם לא ילך, אז בעוד יותר כוח. לעשות את זה הרבה יותר מורכב.
רק שמכאן ועד המסקנה שאם אלו פני הדברים על תושבי הצפון להסתגל, המרחק עצום. אין דרך אחרת לנסח את הדברים, אלא לחזור ולומר את מה שלכאורה מובן מאליו, שזו חובתה של המדינה להגן על תושביה. לא רק חובה בסיסית אלא ההצדקה לקיומה. לומר שהממשלה הנוכחית משדרת זילות מייאשת במצוקת התושבים, ששריה עסוקים בחוקי הג'ובים לסוגיהם השונים, ממוקדים בהסתערות על הקופה המידלדלת ומשקיעים בנסיעות לחו"ל, הרבה קודם לפני שהם עולים צפונה כדי להבין מה קורה שם. לומר שהציפייה שתושבי הצפון יחזיקו מעמד בתצורה החדשה של החיים שנכפית עליהם יום-יום, עוד מעט 300 ימים, זה בריחה מאחריות.
אם העימות בלבנון הוא פועל יוצא, כדברי נסראללה עצמו, למה שקורה בעזה, אז הממשלה הנוכחית חייבת להגיע להסדר כזה שישיב את החטופים, יסיים את המלחמה בדרום וירגיע את הצפון. זה השלב הראשון. לקחת צעד אחורה ולתכנן מסלול מחדש. ובעיקר לנצל את הרגיעה שתבוא כדי לגבש תפיסת ביטחון נכונה לאתגרים שלמרבה הצער, ההסכם - אם וכאשר יגיע - לא יוריד מסדר היום.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.07.24
