את השורה התחתונה - אפילו לא שורה, מילה - אנחנו יודעים כבר תשעה חודשים. והמילה היא כשל. אלפי סרטונים, מאות ראיונות, עשרות רבות של תחקירים וכתבות, העלו את מה שמעלה התחקיר הצה"לי על בארי. את המסקנה הבלתי נמנעת שתושבי בארי הופקרו, ואלמלא גבורת כיתת הכוננות וחברי הקיבוץ – האסון היה גדול הרבה יותר.
ובכל זאת, במקרה כמו בארי חשובים גם המספרים. העובדה שבשיאו של הטבח הסתובבו בקיבוץ 340 מחבלים לעומת 26 לוחמים – מספרת את כל הסיפור. השעות הרבות שבהן נותרו תושבי הקיבוץ ללא שום עזרה מהצבא, היעדר הפיקוד והשליטה וחוסר התיאום, שהובילו לכך שכוחות נותרו בחוץ, ובעיקר הגילוי שבחלק מהמקרים חיילים פינו או טיפלו בחיילים לפני האזרחים - הם ממצאים בלתי נתפסים, בטח לא אצל מי שגדלו על המיתוס שצה"ל הוא הצבא הכי טוב בעולם.
מהפירוט על השוטרים שברחו מהקיבוץ, לוחמי שלדג שנכנסו ויצאו, כוח מסיירת מטכ"ל שנלקח למקום אחר והחיילים שנמצאו מחוץ לשער הקיבוץ עד שעה 13:30 – נראה שהמילה הפקרה קטנה על מה שקרה שם.
ונותרו המספרים שיוותרו לנצח: 101 אזרחים נרצחו. 31 אנשי כוחות הביטחון נפלו. 32 נחטפו. 11 מהם עדיין בעזה.
שלוש דוגמאות קיבלנו אתמול בתגובה על תחקיר בארי.
דובר צה"ל, דניאל הגרי, שביקש סליחה. "לא היינו שם", אמר בפשטות, ברגישות ובכנות. "צה"ל נכשל במשימת ההגנה על אזרחי ישראל".
שר הביטחון גלנט, שקרא לוועדת חקירה ממלכתית שתחקור גם אותו.
וראש הממשלה, שעל רקע פרסום ממצאי התחקיר והידיעות על התקדמות במשא ומתן על עסקת חטופים - בחר להגיד שהמלחמה תימשך עד לניצחון, ושהדרך לשחרר את החטופים היא להמשיך ללחוץ על חמאס בכל הכוח.
•••
המתח בין נתניהו לגלנט הוא על כל דבר, מחוק הגיוס ועד לניהול המלחמה. אתמול נשפך טנק דלק נוסף לבערה, כשבסיום קורס קצינים אמר גלנט שיש להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את כל מקבלי ההחלטות, את הממשלה, הצבא וגורמי הביטחון, "והיא צריכה לבדוק אותי ואת ראש הממשלה ואת הרמטכ"ל".
סקרים פנימיים בליכוד מעלים שגלנט על הגבול לא להיבחר לכנסת. מספיק לראות את ההופעה שלו השבוע כשהגיע לענות על שאילתות של חברי כנסת. את אביחי בוארון ממפלגתו, שמכנה אותו חדל אישים, או משה סעדה, שמכלה את ריאותיו בצעקות עליו. בתוך הליכוד יש טרנד שאומר שצריך להחליף אותו. אפשר להעריך שנתניהו לא עוצר את זה בגופו.
גלנט מבין את מצבו. אי אפשר להימנע מהתחושה שהוא רוצה שנתניהו יפטר אותו. כבר כמה חודשים שהוא מחפש כל עימות אפשרי איתו
גלנט מבין את מצבו. אי אפשר להימנע מהתחושה שהוא רוצה שנתניהו יפטר אותו. כבר כמה חודשים שהוא מחפש כל עימות אפשרי איתו. 7 באוקטובר מתקרב, ואיתו התחדשות הדרישה ממנו לקחת אחריות. עדיף לו שנתניהו יפטר אותו על משהו עקרוני כמו גיוס החרדים, עסקת החטופים או דרישה לוועדת חקירה ממלכתית, מאשר על רקע אירועי טבח אוקטובר.
אולי זו הסיבה שהשבוע הופצו ידיעות על החלפתו בגדעון סער. זה נשמע כמו עוד ספין מסביבת ראש הממשלה, שמטרתו לאיים על גלנט. סער לא מכחיש בהחלטיות את הידיעות. למה לו? מה רע להיות מוזכר בהקשר הזה? אבל האמת היא שאכן הגיעה אליו הצעה מראש הממשלה - אבל לא על תיק הביטחון.
הוא כנראה לא יהיה שר הביטחון. אבל לחתום על זה שאם נתניהו ייתן לו את המפתחות של משרד הביטחון ויגיד: "גידון, תנהל את המלחמה כמו שאתה רוצה", הוא יסרב?
אנחנו מספיק שנים כאן כדי לדעת על מה לא היינו חותמים.
•••
מותם מפגיעת רקטה של נועה וניר ברנס ז"ל מקיבוץ אורטל שבגולן, בתגובה להתנקשות בשומר ראשו לשעבר של נסראללה, קורה כשבוע אחרי מותו מפגיעת טיל של רס"ן (מיל'). איתי גלאה ז"ל, בתגובה לחיסולו של בכיר אחר בחיזבאללה. מה שמעלה שוב את השאלה: בשביל מה? האם החשיבות של החיסולים האלה כל כך גדולה שהם מצדיקים את התגובה הקשה שסופגת ישראל?
אז שוב נשאלת השאלה, האם לנוכח התגובה, יש באמת חשיבות לחיסול שומר הראש של נסראללה ואם כן, מי הבא בתור, הטבח שלו?
באפריל, כשישראל חיסלה את חסן זאהדי, מפקד כוח קודס, במתחם שגרירות איראן בדמשק ולאחר מכן כשחיסלה את בכיר ארגון חיזבאללה, טאלב עבדאללה, היה מקום לתהות למה לחסל בכירים בארגון, כשברור שזה יביא להחרפה של הלחימה, בעוד שישראל נמנעת מלהסלים את המצב בצפון כל עוד צה"ל בעזה. ושאולי הבעיה היא ברצון להשיב תחושת שליטה מצד המערכת הצבאית והמדינית, ולהוכיח שאנחנו קובעים את סדר היום. אז שוב נשאלת השאלה, האם לנוכח התגובה, יש באמת חשיבות לחיסול שומר הראש של נסראללה ואם כן, מי הבא בתור, הטבח שלו?
•••
איך אומר ליברמן? שום דבר טוב לא מאיים עלינו. במקרה זה, גם לא האפשרות שהממשלה תיפול בקרוב. יום רביעי הבא הוא היום האחרון להעלאת הצעת חוק בקריאה טרומית לפיזור הכנסת. זה כנראה לא יקרה.
אז נכון, היו השבוע שני משברים קשים בקואליציה: הראשון, משבר דרעי–בן גביר, שנוגע לחוק הרבנים 2, שאילץ את הקואליציה לרוקן את סדר היום שלה מהצבעות, כי לא היה לה רוב לשום דבר. וכל זה כי בן גביר השתמש בחוק כבן ערובה כדי ללחוץ על דרעי שילחץ על נתניהו לקבל את מה שהוא רוצה - מקום בקבינט המלחמה. המשבר השני הוא צווי הגיוס, כשניכרת הקצנה בהתבטאויות הרבנים, גם אצל יהדות התורה וגם בש"ס, ועכשיו זה כבר "לא" מוחלט גם להתייצבות לצו ראשון. אם המגמה תימשך – המשבר יחריף בכנס החורף.
ויש לפנינו עוד את עסקת החטופים – כשסמוטריץ' ובן גביר מאיימים בפירוק, וכמו תמיד – התקציב, שאמור להיות מאושר בממשלה בזמן הפגרה ובתחילת מושב החורף במליאה. על הפרק: קיצוצים, מיסים, ועוד קיצוצים.
אז בכל זאת יש למה לצפות.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.07.24
