כאשר החברים הגיעו לאסוף את גיא למסיבת הנובה ב-6 באוקטובר בשעות הערב, ליבה של אמא שלו, מירב, ניבא לה רעות. "יש לי אמונה תפלה שאם יצאת מהבית אסור לחזור, אחרת יקרה לך משהו רע", היא משחזרת עכשיו, תשעה חודשים אחר כך. "באותו ערב גיא עלה לבית וירד כמה פעמים. אני זוכרת שהוא היה מאושר ברמות אחרות לקראת המסיבה, וכל הזמן חזר ואמר: 'הגיע התאריך, הגיע התאריך'. לא יכולתי לסבול את זה. זה בישר לי שמשהו רע יקרה".
כאשר ירד בפעם האחרונה, גיא נכנס למכונית היאריס הכסופה שבה כבר ישבו חבריו אביתר ורון. מיד אחר כך אספו גם את עידן, בן זוגה של רון, לפני שהפליגו - צעירים ומאושרים - למסיבה שכל כך חיכו לה בקיבוץ רעים. אבל אפילו תחושת הבטן של מירב לא ניבאה את האסון שעתיד לפקוד את החבורה שעות ספורות לאחר מכן: בני הזוג רון צרפתי (23) ועידן הרמתי (22) נרצחו באכזריות. גיא גלבוע-דלאל ואביתר דוד, שניהם בני 23, נחטפו לשאול העזתי. אף אחד מארבעת יושבי המכונית לא חזר הביתה.
עכשיו, על הספה בבית משפחת הרמתי, יושבים הוריהם. גליה דוד, אמא של אביתר, מירב גלבוע-דלאל, אמא של גיא, לימור צרפתי, אמא של רון ז"ל, וליאור ויעל הרמתי, ההורים של עידן ז"ל. כמו במקרה של ילדיהם, גם הקשר בין חלקם נמשך כבר שנים ארוכות. גליה, אמו של אביתר, ומירב, אמו של גיא, היו אמהות צעירות כאשר נפגשו בפעוטון בכפר-סבא. החברות בין אביתר וגיא, אז בני שנה וחצי, הייתה מיידית, כמעט אוטומטית. "הם נהיו חברים מהרגע שנפגשו", אומרת גליה, אמו של אביתר. "תמיד קופצים הכי גבוה ומטפסים הכי גבוה. אמהות אחרות היו אומרות לנו, 'וואו, איזה מזל שהם פה, הם מושכים את הילדים האחרים אחריהם'".
"הם היו אותו שטנץ", מספרת מירב, אמא של גיא, "שניהם מתולתלים, אוהבים לפרק כל דבר. בכיתה א', כשהייתי נכנסת למורה, היא הייתה מקריאה לי את הציונים של אביתר, ולגליה את של גיא".
7 צפייה בגלריה
"רוצה שהמדינה תהיה מאוחדת". מימין: לימור צרפתי, ליאור הרמתי, יעל הרמתי, מירב גלבוע-דלאל וגליה דוד
(צילום: שאול גולן)
כשגיא היה בן שמונה עברה משפחת גלבוע-דלאל ליישוב אלפי מנשה הסמוך לכפר-סבא, אך הקשר בין המשפחות נשמר. באלפי מנשה גיא הכיר חברים חדשים, בהם עידן, שהגיע גם הוא ליישוב בגיל שש מתל-אביב. כך נוצר החיבור בין החברים מאלפי מנשה לחברים מכפר-סבא. השיא הגיע לפני שנה, אז נוצר חיבור רומנטי בין עידן לרון, ידידה טובה של אביתר מתיכון הרצוג בכפר-סבא.
"אביתר ורון היו נוסעים כל חודשיים למסיבת טבע אחרת", מספרת לימור, אמא של רון, "באחת המסיבות לפני שנה, בחאן הנוקדים, אביתר הביא את עידן ונוצר קליק בינו לבין רון". אבל מכשול קטן ניצב בדרכו של הזוג הטרי: עידן כבר תכנן לטוס לטיול הגדול בחו"ל, ולרון נותרו מספר חודשים עד השחרור משירות הקבע כסרן בבסיס חיל האוויר במירון. "רון אמרה: 'אני לא עוצרת אף אחד מלצאת לטיול הגדול, ולכן אנחנו לא מתחייבים האחד לשני'", נזכרת לימור, "כמה ימים לפני 7 באוקטובר הם הגיעו אלינו הביתה, והודיעו: 'זהו, רשמית אנחנו ביחד', ועידן הוסיף: 'אני מחכה לינואר, אז רון תוכל להצטרף אליי ונטוס יחד להודו'. אחרי ההכרזה הזו פתאום הוא הרגיש נוח לשים יד על הרגל שלה, ובלילה הם נכנסו לבריכה לשחייה לילית. זו הייתה הפגישה האחרונה שלנו איתם".
שלושה ימים קודם לכן התקיימה שיחה דומה בבית משפחת הרמתי. "עידן השתדל לא להיקשר לאף אחת", משחזר אביו, ליאור. "בכל פעם שהייתי אומר 'החברה שלך', הוא אמר 'לא, לא חברה'. ביום שלישי פתאום עידן בא אליי בחיוך של אושר עילאי: 'זהו אבא, אנחנו זוג'. אני זוכר שצחקתי עליו: 'בסוף נתפסת'. הם היו מקסימים יחד. זוג יונים שאי-אפשר היה להפריד ביניהם".
ל-7 באוקטובר הגיעה הרביעייה עם שק של חלומות ותוכניות. גיא סיים קורס מחשבים והתקבל לעבודה בחברת סודהסטרים. אביתר הוא גיטריסט, שעבד כמנהל משמרת בבית קפה לנדוור ושקל ללמוד הפקה מוזיקלית. עד אז תיכנן לטוס לתאילנד ומשם ליפן, שם אמור היה לפגוש את גיא. עידן עבד ב"ביטוח ישיר", במחלקת משכנתאות. רון כבר עשתה פסיכומטרי לקראת לימודי מתמטיקה ומדעי המחשב שנקבעו לאחרי שתחזור מהטיול בהודו.
לימור, אמא של רון: "התקשרנו אליה. היא נשמעה מפוחדת, שמענו ירי והבנו שזה לא ירי שלנו, אבל רון חשבה שהצבא והמשטרה מגינים עליהם. בשלב הזה עידן תפס את הטלפון: 'ארז, לימור, תירגעו, לכו תוציאו סטייקים מהמקפיא, עד הערב אני מחזיר לכם את הילדה הביתה ואנחנו ממנגלים'"
בטרם יצאו למסיבה באותו ליל שישי, התקיימה בבית משפחת דוד ארוחת ערב חגיגית. "אביתר מיהר למסיבה, הוא היה נרגש", משחזרת האם גליה, "ירדתי איתו למטה כי היו לו אוהל והמון חבילות לקחת. רון החנתה את המכונית שלה לידנו וחיכתה לו. עם רון זה תמיד חיבוק, אנרגיה מטורפת, וגם באותו הערב אני מחבקת אותה, והיא אומרת: 'אני יודעת שאביתר לא כל כך עונה לוואטסאפים, אבל יש לי הסכם עם אמא שלי שמכל מסיבה אני שולחת לה סימן חיים כל שעתיים. אם אביתר לא עונה לך, תהיי איתי בקשר'".
לימור: "רון בכלל רצתה לוותר על המסיבה, אבל היא ראתה את עצמה כמבוגר האחראי בין החברים. היא אמרה, 'אני לא יכולה שלא לבוא, אבל זו תהיה המסיבה האחרונה שלי להרבה זמן'. מאז המשפט הזה מהדהד לי כל הזמן בראש".
השניים יצאו מכפר סבא לאלפי מנשה, כדי לאסוף את גיא ועידן. "ישבנו עם בת זוגי והילדים", משחזר ליאור, "והיה שמח. עידן מיהר להתארגן, כי הוא תמיד מאחר. גם אני מיהרתי להופעה, וכשיצאתי מהמקלחת עידן היה במקלחת שלו, אז לא הספקתי לתת לו חיבוק ונשיקה. זה יושב עליי עד היום, כשאני חושב על זה שלא נפרדנו".
אמו של עידן, יעל, שגרה בנפרד, מספרת: "נורא קינאתי בעידן שהוא הולך למסיבה הזו. אמרתי לו: 'עוד לא הייתי בכזו מסיבה, אני באה איתך'. והוא ענה: 'לא, אמא, זו פעם ראשונה שאני הולך למסיבה כזו ורוצה להיות עם החברים'".
בחצות הגיעה הרביעייה למתחם נובה. הם עדכנו את ההורים שהמסיבה מתעכבת ושבינתיים הם נחים בקנטות (מאהלים - א"א). "הם הגיעו בחצות וחנו ליד הכניסה", מספר עכשיו ניב כהן, שהכיר את הרביעייה ובעצמו שורד המסיבה. "כל המסיבה היינו יחד. בסביבות ארבע לפנות בוקר היה רגע שכולנו הגענו לקנטה, לנוח. הסתכלנו האחד על השני ואמרנו: 'איזה כיף שכולנו פה יחד, בנוף הזה, ואיזה רגע מאושר'. דיברנו על החיים. רון דיברה על הטבע וכמה הנוף יפה, את עידן וגיא רק הכרתי ואמרנו כמה כיף שסוף-סוף רואים האחד את השני, ומכירים עוד אנשים. אחר כך סיפרתי ללימור שרון ועידן נראו הכי מאושרים בעולם".
מירב, אמא של גיא: "בהתחלה התנגדתי לתוכנית הפעימות, אבל ברגע שאת רואה אנשים שיוצאים משהו מתרכך לך בנשמה. הנה, עכשיו יצא לי לראות את אלמוג מדבר בעצרת וזו הפעם הראשונה שלא הייתה בי קנאה. כי אלמוג זה אלמוג, והבן שלי זה הבן שלי"
גם אחיו של גיא, גל (30), הגיע למסיבה בחמש וחצי לפנות בוקר, וזכה עוד לראות את אחיו. "פגשתי את גיא, אביתר, רון ועידן", הוא נזכר, "הם מחבקים אותי, וגיא אומר: 'אח שלי הגדול, חיכיתי לך, איזה כיף שבאת'. כשהתחילה אזעקת צבע אדום עידן אמר לרון: 'מאמי, נורא יפה פה וכיף לנו, בואי נישאר בטבע, אין מה לעוף עכשיו', ורון עונה לו: 'נראה לי שנהיה פה קצת יותר מסוכן, בוא נצא'. עוד לא נבהלנו. ברגע שהתחיל צבע אדום אנשים פתחו קנטות בחניה, הוציאו רמקולים, רקדו לבד.
"אף אחד לא חשב על אירוע טרור, בטח לא בממדים האלו. אנשים יפים, מוזיקה טובה, ואתה אומר לעצמך: 'אז ייגמר, ותמשיך המוזיקה'. לאט-לאט את מבינה שצריך להתקפל וללכת. קבענו שכולם יבואו אליי הביתה, להרצליה. הם היו באופוריה מהמסיבה ורציתי שימשיכו. אני זוכר שאמרתי לגיא: 'בוא איתנו במכונית שלנו'. והוא אמר: 'אני לא רוצה שהחברים ירגישו שאני עוזב אותם. נבוא אליך יחד'. זו הייתה הפעם האחרונה שדיברנו.
"לפני שיצאתי משם שאלתי את רון: 'את כשירה לנהוג?' והיא ענתה שכן. ממה שהבנתי, הם הצליחו להגיע לשטח הפתוח של כביש 232, למקום שבו צולמו הסרטונים שמוכרים לכולם, שאנשים רצים ונופלים ותומכים האחד בשני. הם עזרו לאנשים שקפאו במקום, עד שהירי הגיע לרמה כזו שהיו חייבים לרוץ, ואני מאמין ששם אירע הפיצול ביניהם. אחר כך הבנתי שגיא ואביתר הגיעו לשיח על 232, שם התחבאו כשעה, שמעו מאות מחבלים מעליהם עד שמחבל אחד שם לב אליהם, באו, כפתו אותם, העלו לטנדר - ולקחו לעזה".
בינתיים בבית, ההורים עדיין ישנים. "בשנה האחרונה אנחנו גרים בחדרה, ושם לא היו אזעקות", משחזרת לימור, "אבל אצל אחותי שמתגוררת ברעננה, היו. היא ידעה שרון במסיבה, אז היא התקשרה אליה ואמרה לה: 'המצב מתחמם, תעיפו את הרגליים משם מהר'. ורון עונה: 'אנחנו מחפשים האחד את השני, מתארגנים, מעמיסים ועולים צפונה'. אחרי רבע שעה אחותי שוב מתקשרת אליה: 'כפרה על הדברים, תעופו משם'. בשלב הזה רון מזהירה אותה: 'את לא מעירה את ההורים, לא מדאיגה! כשנהיה בחוץ נרגיע אותם'. מהמכונית היא שוב מתקשרת לאחותי: 'אם את צריכה אותי אז רק בשיחה טלפונית, כי אני מתחילה לנהוג'. מפה אנחנו יודעים שהנהיגה הייתה קצרה מאוד, ואז צועקים להם: 'יורים, תנטשו את הרכבים'. היא הספיקה להגיד את זה לאחותי, ואז היא רצה. פה הם התפצלו: עידן ורון יחד, ואביתר וגיא יחד. ברגע הזה אחותי כבר מתקשרת אליי: 'הבת שלך לא נותנת לי להעיר אותך, אבל לימור, קומו מהר, יש מחבלים בשטח והבת שלך שם'".
משפט לא נתפס. מה עושים?
"התקשרנו אליה. היא נשמעה מפוחדת, שמענו ירי והבנו שזה לא ירי שלנו, אבל רון חשבה שהצבא והמשטרה מגינים עליהם. בשלב הזה עידן תפס את הטלפון: 'ארז, לימור, תירגעו, לכו תוציאו סטייקים מהמקפיא, עד הערב אני מחזיר לכם את הילדה הביתה ואנחנו ממנגלים'. כמה דקות אחר כך רון חוזרת אליי: 'איבדנו את גיא ואביתר, אני רוצה לשמור על סוללה, נהיה בקשר'. זהו, שתי דקות אחר כך היא כבר לא ענתה לי לשיחות ולהודעות. לטלפון הייתה סוללה עד 12 בלילה. אני יודעת כי המשכנו להתקשר".
ללימור יש צילום מטלטל מאותם רגעים שרון צילמה. רואים בו רק מעט מהפנים שלה, ועידן מאחוריה נראה שוכב על הקרקע. "רון שלחה את זה למפקד שלה", מספרת אמה. "היא כנראה קיוותה שהצבא יבוא להציל אותה, אולי חיל האוויר. אבל המפקד נכנס לבור וקיבל את הצילום רק ב-12 בצהריים, ושלח לנו אותו יום אחר כך".
מה את יכולה להבין ממנו?
"שהם כנראה מנסים להסתכל מה קורה סביבם ולכן הם שוכבים הפוכים זה לזה - הוא עם הפנים לכיוון אחד והיא לכיוון השני. אני מסתכלת על העין שלה ומבינה שהיא לגמרי בפוקוס, מפחדת, אבל לא נראה לי שהיא חושבת שככה זה ייגמר. מצד שני, לרון היה משפט קבוע בחודשים האחרונים: 'האזור של הצפון מתחמם, יהיה משהו רציני ואני הולכת למות במלחמה הבאה'. והנה, היא הייתה הספתח של המלחמה הבאה".
בינתיים, בבית של אביתר בכפר סבא מתעוררים מאזעקות ויוצאים לחדר המדרגות. "אני מתכתבת עם אביתר", משחזרת האם, גליה, "והוא עונה לי: 'מפוצצים את המסיבה'. בהתחלה אני לא מבינה, ואז הוא מוסיף: 'יש טילים מעלינו'. התקשורת האחרונה איתו היא ב-7:42, 'אנחנו מתכוונים לצאת'. ואז אני מדברת עם מירב, שיש לה שני ילדים בשטח - גל וגיא".
מירב: "ואני יודעת שמשהו קרה לגיא, כי גל מתקשר איתי, שולח לי מיקום, וגיא לא. התחילו להגיע אליי אנשים, אחותי מקושרת, שלחה אנשים לסורוקה, למיון, לחדר מתים. כולם חזרו ואמרו שהילדים לא שם. בשלב מסוים אחותי צועקת לי: 'מירב, גיא חי, אבל…' ואני צועקת: 'רק לא חטוף', ומתעלפת. מתברר שבשעה 11:00 מגיע סרטון. אני לא ראיתי אותו אז, העזתי לצפות בו רק לפני חודשיים. אחותי, שכן ראתה, זיהתה את גיא, אבל חשבה שאביתר זה עידן".
"ב-11 בבוקר אני מקבלת שיחה", משחזרת גליה, אמו של אביתר, "אילן, אבא של גיא, אומר לי: 'גיא ועידן חטופים, אנחנו לא יודעים מה קורה עם רון ואביתר'. וזה המידע שאני מעבירה ללימור, אמא של רון".
"ואני אומרת", משלימה אותה לימור, "שאם עידן חטוף, גם רון חטופה. אני לא רוצה את רון חטופה. סרן בחיל האוויר, ואישה? יענו אותה, יתעללו, ישחטו בשביל מידע, משם היא לא תצא בחיים".
גליה, אמא של אביתר: "אני מזמן כבר לא מסתכלת על דיווחים, כשחברים כותבים לי וואטסאפים שתיכף זה קורה אני לא רוצה לשמוע. כשאביתר יגיע אני אדע שהייתה עסקה טובה. למדנו לסנן רעשי רקע"
יעל, אמא של עידן: "דיברתי עם מירב והיא אמרה לי שעידן מופיע בסרטון, ואני לא הייתי מסוגלת להסתכל. אמרתי לליאור, והוא הסתכל ואמר: 'עידן לא שם', ואז נסעתי למירב, ובחוץ אני רואה מד"א ומשטרות".
גליה, אמא של אביתר: "אחרי כמה שעות התברר שאביתר נחטף. ולא עידן. באותה נקודה, בטרפת, אנחנו לא מבינים מה זה ‘חטוף’. עוד כתבתי לאביתר: 'אני מקווה שאתם לא באזור של חדירת המחבלים'. הוא לא קיבל את ההודעה. הטלפון שלו נמצא בשטח ישראל. בתוך כל הדבר הזה החברים שלו מתקשרים אליי. בדיעבד התברר שהם ידעו שהוא חטוף, ולא ידעו איך להגיד לנו".
מה אתם יודעים על מה שקרה לעידן ולרון?
לימור, אמא של רון: "היום אנחנו מבינים שזה היה עניין של מזל. בסופו של דבר נרצחו עשרה אחוזים מהמשתתפים במסיבה, כלומר 90 אחוז ניצלו. ורון לא ביניהם. אין לנו אפילו מידע איפה רון ועידן נמצאו. הוציאו אותם ביום שני מאתר המסיבה עם עוד 240 גופות. מאז קיבלנו דיווחים שונים על הדרך שבה הם מתו. בהתחלה הבטיחו לי שהיא שלמה, ואני מגיעה לבית העלמין ומגלים לפניי רק את העין והלחי, שהיה עליה סימן כחול, ואני אומרת להם: 'אני רוצה לגעת בבת שלי, למה אני רואה רק את זה? אני רוצה את היד שלה, ללטף לה את השיער', והבחור מזק"א אומר לי: 'היא נפגעה מאר-פי-ג'י או מרימון, אי-אפשר לחשוף יותר'".
יעל, אמא של עידן: "לנו נתנו לראות רק את הרגליים".
ליאור, אבא של עידן: "התעקשתי להיכנס לאמבולנס - וכלום, אי-אפשר היה לראות. ביקשנו לראות פנים ואמרו שאי-אפשר. השתגענו".
לימור, אמא של רון: "חודשיים חיינו בידיעה שרון מתה במקום מירי בחזה, ואמרנו 'טוב, זה היה מהיר'. לפני ארבעה חודשים התברר שעשו לה במחנה שורה סי-טי, וראו שכל הגולגולת שלה מנופצת, לא ברור אם מאר-פי-ג'י או רימון, ושיש לה ירי בירך, וירי בבטן. מה היה, מה קדם למה, האם היה וידוא הריגה? לא ידוע. וזה מרסק לגמרי. בייאושנו שלחנו לשורה חבר רופא, לראות את התמונות, 24 במספר. הוא חזר ואמר שכל החזה שלה מלא כוויות ושזה נראה נורא. אני רק רוצה שהיא תבוא ותספר לי מה קרה לה בדקה האחרונה, ומה היא חשבה, ואיך היא לא הספיקה לכתוב לנו".
יעל, אמא של עידן: "בגלל שרון הייתה קצינה יש מידע לגביה שאין על אזרחים. אני לא חושבת מה עבר על עידן, אני רק בתקווה שהוא נרצח במהירות ולא סבל. עידן היה מלח הארץ. לאחר הירצחו אנחנו מגלים כל יום דברים אחרים שעשה, וכיצד תמך באנשים. תמיד היה עם חיוך על הפנים. היו לו לב ענק ונשמה גבוהה, וכך אני רוצה שייזכר".
לימור, איך הודיעו לכם שרון איננה?
"המודיעים הגיעו בין שני לשלישי בסביבות 2:00 בלילה. הם מוציאים פתק ויש להם משפט קבוע שהם צריכים להגיד. בעלי התחיל להתפרק ואני אמרתי לו: 'שקט!' כי רציתי לדעת מה קרה לה, למרות שעד היום אני לא יודעת".
הבשורה על גורלו של עידן הגיעה למשפחתו רק יום לאחר מכן, אחרי ארבעה ימים נוראים של חוסר ודאות. כבר בבוקר 7 באוקטובר, ירד ליאור, אביו של עידן, עם בנו החייל לדרום, לחפש את עידן. “נסענו ישר לסורוקה. אחרי שעות של חיפושים במיון ובין האמבולנסים שנהרו לשם, החלטנו לצאת לרעים”, משחזר ליאור, “ארבעה ימים ארוכים באזור מלחמה, אחי איל, הבן שלי ברקן ואני חיפשנו את עידן בכל מקום - בנחלים, בגבול עזה, בין המכוניות השרופות”. ביום השלישי לחיפושים הם שמעו על מותה של בת זוגו, רון. ההודעה הזו כמעט הביאה את ליאור לייאוש, אבל הוא התעשת וחזר לשטח עם מתנדבים שהגיעו מכל הארץ לעזור בחיפושים. רק בערב היום הרביעי הגיעה אליו הבשורה הנוראית על מותו של עידן. "סירבתי להאמין עד הרגע האחרון", הוא אומר בלחש, "קיוויתי למצוא אותו, אבל הייתי בטוח שרון והוא היו יחד עד הסוף. והם באמת היו".
בינתיים, החברות הטובות יעל, אמא של עידן, ומירב, אמא של גיא, מצאו את עצמן במצב בלתי אפשרי. בנה של אחת נרצח, של האחרת חטוף. "כשהבנתי שעידן נרצח וגיא חטוף, אמרתי למירב: אני מקנאה בך", מודה יעל.
מירב: "זה שהחברה הכי טובה שלי יכולה להגיד לי: 'אני מקנאה בך', איזה מהמם. אנחנו יכולות להבין האחת את השנייה, אפילו שאנחנו לא באותה סיטואציה. אני עדיין לא מעכלת שעידן איננו. עדיין אין לי את ההבנה שהוא נרצח, נטבח. זה הזוי, מבחינתי הוא עדיין איתנו".
בחודשים האחרונים - מאז נחטפו הבנים יחד - התהדק מאוד גם הקשר בין מירב לבין גליה, אמו של אביתר. "לי ולגליה יש מן הסתם קשר שונה עכשיו, מאשר עם יעל, שבנה נרצח", מודה מירב, "אנחנו בקושי אדיר, שרק גליה יכולה להבין".
גליה: "החברות העמיקה מאוד. רק אנחנו יכולות להבין האחת את השנייה, או להרים האחת את השנייה. תמיד בשיח אנחנו מדברות על החוויה, ועם זאת רואות קדימה טוב. וגם אם מישהי לרגע התעייפה, שתינו אומרות: 'אנחנו מסתכלות קדימה והם חוזרים'".
יעל, אמא של עידן: "אני לא חושבת מה עבר על עידן, אני רק בתקווה שהוא נרצח במהירות ולא סבל. עידן היה מלח הארץ. לאחר הירצחו אנחנו מגלים כל יום דברים שעשה וכיצד תמך באנשים. תמיד היה עם חיוך על הפנים. היו לו לב ענק ונשמה גבוהה, וכך אני רוצה שייזכר"
החדרים שבהם התגוררו רון, עידן, גיא ואביתר נותרו כמעט כמו שהיו ביום שעזבו. "בחדר של רון עדיין מונח הקיטבג של הצבא, מלא בכביסה", מספרת לימור, "המיטה שלה מלאה דברים שקיבלנו מאז 7 באוקטובר. אני לא מרשה לאף אחד לישון שם, כדי שהריח שלה לא ייעלם. זה המקום שלי להתפרק, להגיד בוקר טוב ולילה טוב".
גליה, אמא של אביתר: "בלילה הראשון אחרי החטיפה הבת שלי לא הצליחה להירגע. אמרתי לה: 'יודעת מה, בואי נלך שתינו לחדר של אביתר', ורק ככה הצלחנו להירגע".
מירב: "לגיא הייתה חברה במשך חמש שנים, והם נפרדו שלושה חודשים לפני מה שקרה. ברגע שהיא שמעה היא התמוטטה. היא ישנה בחדר שלו חודש וחצי עם הבת שלי. אני אוהבת להיכנס לשם כדי להריח אותו".
מאז 7 באוקטובר חייהן של המשפחות נעצרו. חלקן עזבו את מקום העבודה, אחרים עובדים במשרה חלקית. הלב השבור לא מאפשר יותר מזה. בין המלחמה המתמשכת, הדיווחים הסותרים, הדיבורים על עסקה מתקרבת, הייאוש והתקווה, משפחות החטופים מודות שמצבן הנפשי הולך ומתרופף. "אני בדאגה תמידית", אומרת מירב, אמא של גיא, "הילד שלי בחיים לא נסע בתחבורה ציבורית. הייתי מסיעה אותו לכל מקום כי אני פוחדת מחטיפות, ובסוף הייתה פה פאשלה, צבא שלם שנרדם, וחטפו את הילד שלי ממסיבת שלום ואהבה. גמרו לילד שלי את התמימות, את תחושת הביטחון, הרבה דברים שנצטרך לעבוד עליהם כשיחזור. כשגל, הבן הגדול שלי, חזר מהמסיבה הוא האשים את עצמו, ואני אמרתי לו שבורא עולם שמר עליי. אמרתי לו: 'אתה יודע מה זה לאבד שני ילדים, מה זה שני חטופים? אתה יצאת מזה ואח שלך נחטף בזמן שזה שהיה לידו נורה למוות".
בינתיים, היא קנתה לגיא מכונית. "היא מחכה לו בבית, עד שיחזור לקחת אותה. יש לנו הסכם עם הקצינים שמלווים אותנו: כשגיא חוזר לא דופקים בדלת אלא מתקשרים להודיע לי שהוא בכרם שלום, ולשם אני רצה. אני יודעת שלא תהיה לי את היכולת לחכות בבית, אני אעלה איתו למסוק ונגיע יחד לבית חולים".
גליה: "לנו יש סיכום עם הקצינים המלווים, שאם יש להם משהו להגיד לנו בוואטסאפ, הם פותחים במשפט: 'אין חדש לגבי אביתר'".
ועד שיהיה חדש, משפחתו של אביתר בשיתוף מטה החטופים פתחו במסורת של ג'ם סשן כל יום חמישי בשמונה בכיכר החטופים, בו מוזמנים לנגן אמנים, וגם הקהל.
יוצא לכן לדמיין תסריט שבו משתחררים חטופים נוספים והגברים הצעירים, כמו גיא ואביתר, נותרים מאחור?
מירב: "כן, אני רואה תסריט שמחזירים את הבנות ולא את הבנים. מבחינת הלב אני אומרת, 'די, הן סבלו מספיק', אבל מהמקום שלי אני בוכה. מדאיג אותי שהבן שלי ייהרג או לא יחזור בפעימה הבאה. כל דבר מקפיץ אותי. אבל אז אני נושמת, אומרת, ‘כל דבר כזה מקדם ובפעם הבאה גם הבן שלי ייצא’".
איך אתן עומדות בחדשות על מבצעי חילוץ, עסקאות שיקרו או שלא?
מירב, אמא של גיא: "בהתחלה מאוד התנגדתי לתוכנית הפעימות, כי רציתי שיביאו לי את הבן שלי. אבל ברגע שאת רואה אנשים שיוצאים, משהו מתרכך לך בנשמה ואת אומרת, 'איזה כיף שהגיעו הביתה'. הנה, עכשיו עם אלמוג (מאיר ז'אן, ששוחרר במבצע האחרון - א"א), יצא לי לראות אותו מדבר בעצרת וזו הפעם הראשונה שלא הייתה בי קנאה. כי אלמוג זה אלמוג, והבן שלי זה הבן שלי, אני באמונה שלמה יודעת שהבן שלי יחזור ורק צריכה את הסבלנות ואת כוחות הנפש. האושר על זה שאלמוג בבית, מחבק את אמא שלו, לא קשור לבן שלי. הוא חזר, נמצא עם המשפחה שלו, וזה ניצחון בשבילי. עכשיו אני בציפייה דרוכה שגם הבן שלי חוזר".
גליה, אמא של אביתר: "בפעימות הראשונות גרתי בכיכר החטופים, במאהל, עם משפחות נוספות. בבוקר אפשר היה לראות את האושר של מי שהקרובים שלו חזרו, לפי המבטים בעיניים, גם אם הוא לא צעק 'שלי חוזרים'. ומנגד, את מפח הנפש של מי שהאהובים שלהם לא חזרו. אני זוכרת ערב אחד, שנחת מסוק באיכילוב, קרוב לכיכר, וכולנו התרגשנו. עמדנו על המדרגות והייתה שמחה אמיתית, למרות שאני יודעת שאביתר לא שם. שאותו לא משחררים.
"על פי מה שמסתמן אביתר, גיא ועוד הרבה צעירים לא ייצאו החוצה בסבב הראשון. כי מדברים על הומניטרי תחילה. אני משתדלת לא לכעוס כי אין לי זמן. אני בעיקר משמרת אנרגיות כדי שיהיה לי כוח לקבל את אביתר".
קיבלתן אות חיים מתישהו בתשעת החודשים האחרונים?
מירב, אמא של גיא: "לא קיבלנו כלום מלבד סרטון החטיפה".
לפני שבועיים פרסם אביב הברון, עורך "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" ובן משפחה של חטוף, מאמר שבו כתב שהוא מרגיש שלא רק שחטופים כבר לא מזעזעים את אמות הסיפים, אלא שאנשים כועסים עליהם או על בני משפחתם. זו תחושה שאתן שותפות לה?
מירב, אמא של גיא: "אלה רעשי רקע שאני לא מקשיבה להם. הייתה אצלי חברה בבית שאמרה: 'החטופים כנראה ימותו כולם, כי אין ברירה אחרת, המדינה שלנו יותר חשובה'. נתתי לה להגיד את זה, אבל מבחינתי, אלו רעשי רקע".
גליה, אמא של אביתר: "אני מזמן כבר לא מסתכלת על דיווחים. כשחברים כותבים לי וואטסאפים שתיכף זה קורה, אני לא רוצה לשמוע. כשאביתר יגיע אני אדע שהייתה עסקה טובה. וכמו שאמרה מירב, אנחנו למדנו לסנן רעשי רקע. כי יש כל כך הרבה, אבל הם באים מכוונה טובה. בעם עצמו יש אנשים נפלאים, אבל לתחושתי רבים אחרים משתמשים בנו ואני פחות מחוברת לזה. אני מוצאת את עצמי מסבירה לאנשים שקרובים אליי למה אני לא בקפלן ולמה אני חושבת שזה לא נכון. אנחנו בעין סערה פוליטית ועושים עלינו סיבוב. הם מפילים את הממשלה בשבילי? מי אמר את זה? בדיוק הפוך".
מירב, אמא של גיא: "אני לא מעוניינת בפילוג, אלא באחדות. אני רוצה שהמדינה תהיה מאוחדת. תתמקדו בחטופים, בלנצח. תעזבו את הפוליטיקה, תחזירו את החטופים ואז תחזירו את המלחמות".
גליה, בדרך לפה, בכניסה ליישוב, ראיתי פוסטרים של אביתר. מה זה עושה לך לראות אותם?
"זה תהליך. בהתחלה לא יכולתי לראות. הייתי יוצאת מהבית ועל כל עמוד היה פוסטר של אביתר והייתי מסובבת את הראש, כי לא יכולתי לראות את המילה 'חטוף'. אחר כך התרגלתי. כשהוא יחזור הוא בטח יגיד: 'דווקא את התמונה הזו בחרתם?' ואני גם חושבת - מה עושים עם הפוסטרים והחולצות כשהוא חוזר? כנראה נשרוף הכל. אני כבר כל כך מחכה להיות במעמד הזה".
