השניות לאחר ההתנקשות בטראמפ, כשהוא עטוף במאבטחים, חושפות פוליטיקאי שניחן בקור רוח ובשליטה עצמית. "תנו לי לקחת את הנעליים שלי", הוא אומר להם, ולפני שהם מפנים אותו מהבמה הוא זוכר להניף אגרוף ולומר לקהל "תילחמו, תילחמו". תגידו מה שתגידו על תופעת טראמפ - הוא יודע לשחק את המשחק גם תחת אש.
בשעת כתיבת השורות האלה לא ברור עדיין מה רצה היורה, האם ביקש להתנקש בטראמפ הפוליטיקאי או בטראמפ הסלבריטי, האם המניע שלו היה פוליטי או נפשי. המשטרה הגדירה את האירוע כמעשה התאבדות, אבל בתודעת הציבור הוא התקבל כהתנקשות בחייו של נשיא, עוד פרק בהיסטוריה העקובה מדם של אלימות פוליטית באמריקה. טראמפ מגן בנאומיו בלהט על הקלות שבה ניתן לרכוש נשק, גם נשק אוטומטי. האוזן שלו מכירה עכשיו את ההשלכות.
כצפוי, התגובה על האירוע הייתה זעזוע וגינוי, מקיר אל קיר. במדינה דמוקרטית משנים מציאות בכוח הקלפי, לא בכוח הנשק, אמרו כולם בכוונה גדולה. אבל מי שמצפה שהירי בעצרת בפנסילבניה ישנה משהו בחוקים או בתרבות הפוליטית לוקה באופטימיות יתרה. ההסתה ברשת תימשך כסדרה; גם הקיטוב; גם הנאומים המתלהמים של טראמפ. שום דבר טוב לא צומח כרגע בפוליטיקה האמריקאית.
זריזות מדהימה
ממשלת ישראל התכנסה אתמול לדיון בעקבות הירי בפנסילבניה. הזריזות מדהימה: הדם טרם יבש על אוזנו של טראמפ - וממשלת ישראל מפיקה לקחים. חבל שהם לא מגלים זריזות כזאת בחקירת מחדלי 7 באוקטובר. מזכיר הממשלה הציג לשרים סרטון שצרר בצרור אחד התבטאויות נגד נתניהו - גרסת הלשכה לסרט של דובר צה"ל על זוועות חמאס - והשרים הוזמנו לדבר. הפעם הייתה הסכמה כללית: כולנו קורבנות, ונתניהו בראש. והושגה גם הסכמה בדבר האשמה: גלי בהרב-מיארה. קשה להבין את הקשר בין הרוצח מפנסילבניה ליועצת המשפטית לממשלה, אבל השרים מבינים.
הייתה הסכמה כללית: כולנו קורבנות, ונתניהו בראש. והושגה גם הסכמה בדבר האשמה: גלי בהרב-מיארה. קשה להבין את הקשר בין הרוצח מפנסילבניה ליועצת המשפטית לממשלה, אבל השרים מבינים
האמת, יש צדק בדבריהם. המחאה נגד נתניהו וממשלתו גולשת לפעמים לביטויים קיצוניים, לפעמים אפילו לקריאה לאלימות. כך גם המחאה שכנגד, מצד הביביסטים. הפרקליטות ובתי המשפט מגיבים בדרך כלל באיפוק. הסיבות ידועות: אחת, קידוש חופש הביטוי, בהשראת אמריקה; שתיים, היעדר רקע פלילי בעברם של הקוראים לאלימות; שלוש, ההנחה הסמויה שיהודי לא ירים יד על יהודי, בוודאי לא על ראש ממשלה יהודי; ארבע, היעדר חוקים מתאימים.
כל הנימוקים היפים האלה דורשים עיון מחודש: אחת, חופש הביטוי הפך בעידן הרשת החברתית לחופש השיסוי. המגפה הזאת מאיימת על עצם קיומן של הדמוקרטיות, כולל זו שלנו; שתיים, הצל"שים שקיבל המאיים התורן בצבא לא הופכים אותו ואת עוקביו לשיות תמימות; שלוש, את ההנחה שיהודי לא ירים יד על ראש ממשלה יהודי הפריך יגאל עמיר, אחת ולתמיד; מעבר לאלה, נדרש שוויון לפני החוק: אי-אפשר לעצור ערבייה שמתפרעת ברשת ולהתעלם מיהודייה שחוטאת בהתבטאות דומה; ארבע, אין חוקים מתאימים כי נתניהו זקוק לאכסניות ידידותיות עבור מכונת הרעל שלו. הוא לא ימהר להסתבך עם בעלי הרשת החברתית.
2 צפייה בגלריה
"יושבת חבורה של מסיתים שמוגנים בחסינותם וזועקת את זעקת הנגזל"
(צילום:Gil Cohen-Magen/Pool Photo via AP)
אלמלא הצחוק היה עלינו, זה היה מצחיק: יושבת חבורה של מסיתים שמוגנים בחסינותם וזועקת את זעקת הנגזל. הם מספרים זה לזה חוויות טראומטיות מלפני 20 או 30 שנה. איתמר בן גביר, למשל: עבריין מורשע. הוא מתאונן על שאשתו נעצרה פעם, כשהפגינה נגד הממשלה. הוא, המסכן, נאלץ לבקר אותה במעצר. או סמוטריץ', שחמק בנס ממעצר על עבירת טרור חמורה, מתאונן על שעצרו אישה שתקפה שר משפטים מעידן קודם; או נתניהו, שמגלה הבנה רבה לכתבי ההסתה של הבן ממיאמי אבל לא יכול לעמוד בעלבונות שהוא סופג ברשת; או אבי דיכטר, שהשאיפה שלו לרשת את גלנט מעבירה אותו על דעתו. קודם הוסיף את המילה "ביטחון" לשם של משרד החקלאות, בתקווה שנתניהו יבין את הרמז. “ההסתה נגד נתניהו היא פי 80 ממה שחטף רבין”, אמר, לא פחות, ושכח מי הסית אז ואיך זה נגמר. ומירי רגב, כמובן. במקרה שלה מיותר לפרט.
נתניהו בתשובה לשאלות הכתבים על יאיר נתניהו, שינוי הפרוטוקולים ועל הלחץ הצבאי בעזה
(צילום: לע"מ)
הם בכו למעלה משעה. אחר כך אישרו, תוך דקות, את הארכת השירות לחיילי הצבא הסדיר. לא צריך להסית נגד הממשלה החד-פעמית הזאת. די בעובדות.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.07.24
