אל קיבוץ שניר, שתושביו נעקרו ממנו לפני יותר מתשעה חודשים, הגיעו בשבוע שעבר מתנדבים מהקיבוץ הדתי שדה אליהו. כשנכנסו בשערי הקיבוץ הם נדהמו לראות את המתקנים החלודים בגני השעשועים ואת שבילי הדרכים שנעלמו תחת הצמחייה שגדלה פרא. במשך יומיים, מבוקר עד ערב, הם עבדו כדי להכין את הקיבוץ לקראת התושבים שיבחרו לשוב הביתה.
יירוטים סמוך לשניר, בחודש שעבר
(צילום: עומר שיטה, כיתת הכוננות קיבוץ שניר)
דעאל לוי, אחד המתנדבים, הגיע יחד עם משפחתו. "באנו מתוך ערבות הדדית ולאומית", סיפר, "אמנם שקט אצלנו בעמק המעיינות, אבל קשה לנו לראות מה קורה פה ולא לעזור. אנחנו רוצים לתת הרגשה טובה למי שרוצים לחזור. בסוף ההתיישבות, המחרשה והמגרפה, קובעים את הגבול".
ליאור שלף, חבר כיתת הכוננות של קיבוץ שניר, לא הסתיר את התרגשותו: "היישוב שלנו היה מאוד מוזנח. עישבנו וניקינו את כל גני השעשועים ושמנו גריז על כבלי הנדנדות. במסגרייה של שדה אליהו הכינו עבור עמדות השמירה בקיבוץ סככות ברזל מיוחדות להגנה מפני כטב"מים מתאבדים".
מאז 7 באוקטובר מפוזרים אלפים מתושבי הגליל העליון בין בתי מלון, דירות שכורות ובתי קרובים. המשבר האזרחי, החברתי והכלכלי שפקד אותם רק הולך וגדל, והקשיים מתעצמים מול חוסר היכולת של הממשלה לתת להם תקווה לשוב לבתיהם בבטחה. אחרי חודשים שבהם נתנו לממשלה את הקרדיט לפעול בלי הצבת תאריך יעד, רבים מהם חוששים כי נשכחו מאחור, וכי בממשלה התרגלו לעובדה שיותר מ-40 יישובים בישראל פונו מיושביהם בשל איומי חיזבאללה. כעת, הם מבקשים להוביל ולא להיות מובלים, ומכריזים על הקמת תנועת התיישבות:"הביתה. חוזרים לגליל".
הגרעין המייסד של היוזמה הם תושבי הגליל העליון, שבסיוע המועצה האזורית גליל עליון, ארגון השומר החדש, תנועת הרבעון הרביעי וארגונים ומתנדבים רבים מכל הארץ, כבר החלו להכין את הקרקע במטרה להאיץ את שיקום היישובים. הם מגייסים אנשי חינוך ומדריכי נוער שיהיו מוכנים לעלות צפונה ולהפעיל מערכות חינוך מלאות כבר מ-1 בספטמבר, ומאות מתנדבים מבצעים עבודות גינון ושיפוץ ביישובים הנטושים.
ארז ברגמן חזר לאחרונה לביתו בקיבוץ שניר יחד עם אשתו מאיה ושלושת ילדיהם. למרות המטחים האחרונים מלבנון שפגעו גם ביישובים הלא-מפונים והביאו למותם של ניר ונועה ברנס ז"ל ורס"ר (מיל') ולרי צ'פונוב ז"ל, הוא מאמין כי אסור לעצור את המסע הביתה. "זו הציונות המודרנית", אמר, "אם נגיע לפה, זה יגרום למדינה לתת תשובות ולהפסיק את הסטטוס-קוו של חוסר הביטחון שנוצר פה. מתוך כ-700 תושבים שחיו בשניר, כ-200 חזרו. בקיבוץ הגושרים חזרו 200 מתוך 1,400, ובקיבוץ דן 120 מתוך 800. גם בדפנה ובמעיין ברוך יש כמה תושבים בודדים שחזרו".
ברגמן לא הסתיר את המחירים הכבדים של ההחלטה לחזור: "אני מנהל סיכונים יום-יום על בריאות הגוף והנפש של הילדים. בחמישי שעבר כבר חשבנו שאורזים את המזוודות וחוזרים לבית אלפא. אלו ימים שאתה לא מבין מה אתה עושה כאן. יום אחד לקחתי את מיקה (9) לגן השעשועים, והיו חמש אזעקות ברצף. היא ראתה כטב"ם מתפוצץ מחוץ ליישוב והתפרקה לי. אנחנו מאמינים שאנחנו צריכים להיות פה, אבל זה קשה מאוד לפעמים, ביישוב מת שאין בו מרכולית, מרפאה או שירותים בסיסיים אחרים".
איה וארז יעקב חזרו לאחרונה לקיבוץ מעיין ברוך עם ילדיהם אסף (10) ואיתמר (8). "אנחנו בוחרים בכל פעם מחדש להישאר פה, ואם לא יהיה טוב או שהמצב ישתנה והצבא יתחיל לפעול - נקום ונצא", אמרה איה. הילדים לומדים ביישובים הלא-מפונים ובכל יום חוזרים הביתה ונשארים סמוך למרחב המוגן. ארז הסביר כי "הילדים יודעים שאנחנו סוג של חלוצים. זו המשימה והאחריות שלנו לייצר את התנועה הביתה".
לשאלה אם הם לא חוששים שחזרתם הביתה תעודד את הממשלה להחזיר את המצב לקדמותו מבלי לשנות את המציאות המאיימת, ענו: "גם להישאר במלונות ובמרכזי הפינוי מייצר מציאות לא טובה. אנחנו מאמינים שלא להיות פה זה מתן לגיטימציה להתעלמות מהמצב".
אירועי 7 באוקטובר העירו את צעירי האזור שחלמו על מהפכת "פוד-טק", אקדמיה וצימרים, והתעמתו לראשונה עם האיומים מעבר לגבול מצד ארגון הטרור הרצחני חיזבאללה - שרבים רצו לקוות כי הוא אכן מורתע כפי שחזרו והצהירו במערכת הביטחון ובממשלה. ניסן זאבי, חבר הקיבוץ המפונה כפר גלעדי: "בתוך המציאות הקשה, יש לנו הזדמנות להציג למדינה סדר עדיפויות חדש ולכתוב יחד סיפור חדש לגליל. אין לנו מה לחכות, זה תלוי רק בנו. המטרה שלנו זה לקרב את הקהילות שהתפזרו לכל עבר, ולחזק את הקהילות שעוד כאן ונמצאות בחזית ביישובים הלא-מפונים".
6 צפייה בגלריה
"מזכירים לילדים את החשיבות של חבל הארץ הזה". פגיעות סמוך למעיין ברוך
( צילום: EPA/ATEF SAFADI)
גם תום להד מהקיבוץ הלא-מפונה איילת השחר, הנתון למתקפות כטב"מים ורקטות, הסביר: "אנחנו חייבים לסמן את הכיוון ולהפסיק לחכות למישהו אחר, לראות במצב הזדמנות היסטורית לייסד מחדש את הגליל ולהזכיר לעצמנו ולילדינו את החשיבות של חבל הארץ הזה".
עם זאת, הניסיונות לעודד חזרה לבתים מלווים בהבנה כי רוב התושבים יחששו לחזור למרחב הנתון במלחמה שאין לה אופק כעת. במשרד ההתיישבות והחטיבה להתיישבות השיקו אתמול תוכנית מיוחדת בשם "עד שהצפון ישוב לפרוח", והיא תבקש לסייע בחיזוק החוסן הקהילתי של יישובי הצפון. לשם כך הוקצו 20 מיליון שקלים. "נבנה את החוסן הקהילתי מתוך הבנה שאם לא תהיה קהילה, גם לא יהיו אנשים", הסבירה שרת ההתיישבות אורית סטרוק במפגש ההשקה שנערך בקיבוץ איילת השחר.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.07.24
