השירה שבקעה מקצה המסדרון גרמה לי לחשוב שהגעתי למקום הלא-נכון, אבל כל שאר החדרים במרכז הקהילתי, אי שם במרכז הארץ, היו נעולים. “כן, זה מהמרים אנונימיים”, הינהן הגבר שהתיישבתי לידו וחזר לשיר. "בשנה הבאה נשב על המרפסת" בדיוק נגמר והתחיל “שירו של שפשף”: "...ואם רק נסתכל, אם לא ניבהל ונראה לעולם שביחד כולם, אז יחד, כן כולם ביחד, כן ללכת יחד אל האור". בתום השירה נשאו הנוכחים את תפילת השלווה - "אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, את האומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי, ואת התבונה להבחין בין השניים" - והתחיל סבב השיתוף.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"קוראים לי ג'קי ואני מכור". “אוהבים אותך ג'קי”, עונה הקבוצה. "ארבעה חודשים ושלושה ימים לא הימרתי. אני בקושי מצליח לשרוד, זאת האמת. כל הזמן אני בסערת רגשות, עצוב, כועס, מבולבל, אבוד. גם כשכבר טוב לי, לא טוב לי - כי מה פתאום שיהיה לי טוב? לא מגיע לי. אני לא טוב בכלום. טוב רק בלשבור דברים. היום אין לי אשראי, אין לי כספומט, גם לא 20 שקל בכיס - כי אני יודע שאם יהיו לי 20 שקל, אני מהמר בהם. היום, כל שקל שאני מרוויח הולך לחובות. אין לי שליטה על כלום ואני לא רוצה שליטה על כלום - כי כל דבר שאני שולט בו, אני הורס. ככה כל החיים. הלכתי השבוע לתת צ'קים לאקסית שלי שגנבתי ממנה כספים, והבנתי שעכשיו היא עם מישהו שאני מכיר מהתקופה של ההימורים. ולמרות שכבר שיחררתי אותה בלב, עדיין - זה קשה. הכל קשה", הוא אומר בשקט, בעדינות, כאילו לעצמו. "תמשיך לבוא", אומרת הקבוצה.
"בחדר הזה לא מרגישים טוב כל הזמן", מנסה אורנה לעודד, "אבל רגש הוא לא עובדה ומחשבה היא לא עובדה - הם כל הזמן משתנים. אל תיתקע עליהם, הם לא האמת. אני מאמינה בך. אתה יכול. אני אורנה ואני מכורה, נקייה כבר שש שנים וחודשיים ושבוע. גדלתי בבית נהדר", היא אומרת, "היה בו הכל - אבל לא הייתה בו אהבה. הייתי נסיכה - אבל לא שאלו מה שלומי. אז חיפשתי אהבה ורגש במקומות אחרים".
היא התמכרה אחרי שיצאה לפנסיה מעבודתה כאחות סיעודית. בטיול לחו"ל נכנסה לקזינו, ומשם הכל הידרדר במהירות לכדי אובדן שליטה בממדים אפיים: היא הפסידה את הפנסיה, את החסכונות, את הדירה, בדרך גנבה, נתפסה, נעצרה, התמכרה לכדורי הרגעה, לקניות, למערכות יחסים רעילות ואלימות - וכל הזמן הימרה. בחוץ אף אחד לא ידע. "יש ימים שהעבר מציף אותי", אומרת אורנה, "הכל חוזר - הבושה, האשמה, השקר. המכור", היא מסכמת, "חי את העבר, חושב על העתיד ודופק את ההווה. מכור הוא חי-מת. אף אחד לא יכול להבין את המכור, לא משפחה, לא חברים - רק מכורים אחרים".
ג'קי ואורנה, כמו כל שמות המכורים להימורים שיופיעו בהמשך, הם שמות בדויים. גם פרטי הסיפורים שונו. התנאי היחיד בכניסה למפגש של מהמרים אנונימיים הוא שמירה מוחלטת על האנונימיות של המשתתפים, שמירה שמאפשרת את הכנות המלאה והחשיפה המוחלטת. בחיים שלי לא הייתי במעמד כל כך כן, כל כך אמיתי, כל כך חסר מגננות ושקרים ותירוצים וכל מיני בולשיט, כמו בחדר הזה שבקצה המסדרון במרכז הקהילתי. כאילו כל מי שנכנס פושט מעליו בכניסה לא רק את שם משפחתו, לא רק את שריון הפאסון של היומיום, אלא ממש את עורו, חושף את בשר הנפש על כל החסרונות, הצלקות והפגמים - ויודע שפה אף אחד לא שופט, אף אחד לא פוסל ואף אחד לא יוציא שום דבר החוצה. האמון מוחלט.
אני קצת מתבייש להיות כאן, מרגיש כמו ערפד על הכאב שלהם, ועם זאת מוצא את עצמי קצת מקנא. לא במחלת ההתמכרות שריסקה אותם אל הקרקעית הקשה של החיים והביאה אותם הנה, לרוב כנגד רצונם, אלא על החברותא הרוחנית שנוצרת בחדר ובגאולה שהם זוכים להיות חלק ממנה.
"התמכרות היא תופעה ביו-פסיכו-חברתית", אומרת פרופ' בל גבריאל-פריד מביה"ס לעבודה סוציאלית, ראש המעבדה לחקר התמכרויות והחלמה באוניברסיטת תל-אביב. "בחלק הביולוגי, יש חוסר בדופמין במוח (מוליך עצבי, שגורם לנו להרגיש טוב), והאדם מחפש פיצוי; בחלק הפסיכולוגי מדובר בדימוי עצמי נמוך, נטייה לדיכאון וחרדה ועוד. החלק החברתי הוא הזמינות - של ההימור, הסם וכדומה. השילוב הוא קריטי. אנשים שיש להם את הנתונים הביולוגיים והפסיכולוגיים ונמצאים בסביבה 'תומכת' התמכרות - מוסטים".
כלומר, ההתמכרות - כל התמכרות, כולל הימורים - אינה פגם מוסרי או חולשת אופי. היא מחלה, ומחלה מורכבת למדי, המערבת מוח, נפש, ואת החברה כולה.
החודש פירסמה פרופ' גבריאל-פריד, יחד עם ד"ר נועה ונה, אנתרופולוגית רפואית, ועמית לוונטל (כלכלן, ראש צוות המחקר במכון הישראלי לתכנון כלכלי, והיום חוקר בכיר במכון למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן), מחקר ראשון מסוגו בארץ תחת הכותרת "התנהגויות הימורים בחברה הישראלית 2023". זהו מחקר אפידמיולוגי, מדעי, מעמיק ומקיף על פי מדגם מייצג של החברה בישראל. הוא הקיף כ-4,000 נחקרים, הן מכלל האוכלוסייה, והן מקרב המהמרים.
התמונה העולה מהמחקר בן 167 העמודים מדאיגה. אמנם אחוז המהמרים בישראל נמוך ביחס לעולם - קצת פחות ממחצית מהישראלים נוהגים להמר לפחות פעם בשנה, בהשוואה לכ-70 אחוז במדינות אחרות, אבל מצד שני - אחוז הישראלים שסובלים מבעיות הקשורות בהימורים, גבוה באופן יחסי ומסתכם בכ-16.7 אחוזים מכלל האוכלוסייה בישראל - או אחד מכל שישה ישראלים.
גם אחוז המכורים להימורים בישראל גבוה ביחס לעולם. לפי המחקר של גבריאל-פריד, אחוז המהמרים בסיכון גבוה בארץ הוא 1.3 (ולפי מחקרים אחרים אפילו 2.3 אחוזים), ואילו בעולם הוא נע בין חצי אחוז לאחוז. ובעוד שאחוז המהמרים בסיכון בינוני בעולם נע בין שניים לשלושה אחוזים - בישראל הוא עומד על לא פחות מחמישה אחוזים, "שזה מלא", אומרת גבריאל-פריד.
התמונה מחריפה אפילו יותר כשמביאים בחשבון שלהבדיל ממדינות רבות, בישראל אין בתי קזינו ושוק ההימורים החוקיים מוסדר ושמרני יותר - ועדיין, האחוזים שלנו גבוהים יותר. "אנחנו אולי מהמרים פחות, אבל מתמכרים יותר", אומרת פרופ' גבריאל-פריד.
ואם לפי הנתונים הנ"ל החברה הישראלית נמצאת בבעיית הימורים - הרי שזו רק הולכת ומחמירה כשמבינים שהמחקר של פרופ' גבריאל-פריד אמנם נחתם בדצמבר 23', אבל לא כולל את ישראל שאחרי 7 באוקטובר. כלומר, מלבד הערה אחת מלחיצה במבוא: "דוח זה נכתב בימים בהם החברה הישראלית מתמודדת עם הטראומה הלאומית הגדולה ביותר ב-50 השנים האחרונות. מחקרים מהעולם מראים על קשר בין טראומה והפרעת דחק פוסט-טראומטית לבין הימורים בעייתיים. מצב זה עשוי להעלות את מספר האנשים אשר פונים להימורים כאמצעי להתמודדות עם דיכאון, לחץ וחרדה". מחקר אחר של גבריאל-פריד עם ד"ר ונה שנעשה על חיילים משוחררים בארה"ב, מראה שכיחות גבוהה מכלל האוכלוסייה של בעיות הימורים. "אני מניחה שאנחנו לא שונים בהרבה", אומרת פרופ' גבריאל-פריד.
כאמור, גם לפני המלחמה המצב לא היה מזהיר. לפי המחקר, כ-400 אלף ישראלים (וליתר דיוק, 410,078 אישה ואיש) הם מהמרים בסיכון בינוני וגבוה. אם מוסיפים לחישוב גם את המהמרים שבסיכון נמוך - כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה, שחלקם עלול להידרדר להימורים בסיכון גבוה יותר - כבר עוברים את מיליון הישראלים. אלה ההערכות הגבוהות ביותר שניתנו עד כה.
מי המכורים להימורים לפי המחקר: יותר גברים מנשים, יותר צעירים ממבוגרים, יותר עניים מעשירים, יותר ערבים מיהודים (בחברה הערבית שיעור סך המשתתפים בהימורים נמוך יותר מבחברה היהודית, אבל אחוז הסובלים מבעיית הימורים גדול בהרבה), יותר פריפריאליים מתושבי המרכז, מעשנים יותר, שותים יותר אלכוהול ומדווחים, בממוצע, על יותר סימפטומים של דיכאון, חרדה, לחץ ושלל קשיים נוספים.
אם המהמר הישראלי המזדמן, זה שאינו בסיכון, מוציא בממוצע 240 שקל בחודש על הימורים (ההוצאה החציונית היא כ-20 שקל בחודש) - המהמרים בסיכון מוציאים בממוצע כ-5,000 בחודש (ההוצאה החציונית, כאלף שקלים). כחמישית מהם נוהגים להמר על הקצבאות שלהם. בנוסף, רבים מהם מהמרים גם בהימורים לא חוקיים. והימור לא חוקי הוא כמו הוטל קליפורניה. אתה יכול להיכנס מתי שאתה רוצה, אבל אתה כמעט שלא יכול לעזוב. זאת גם הדרך הבטוחה והמהירה לפגוש חברים חדשים מהעולם התחתון והשוק האפור.
אין אומדן מדויק של שוק ההימורים הלא-חוקיים, אבל לפי הערכות שמרניות ביותר הוא מגלגל כ-20 מיליארד שקלים בשנה, יותר מההכנסות של מפעל הפיס והטוטו ביחד (כ-14 מיליארד שקל). וגם אם אפשר בהחלט לטעון שמפעל הפיס והלוטו מנצלים את חולשת המהמרים ונפוצים יותר בקרב יישובים חלשים ‑ הרי שהם לפחות עושים מאמץ מסוים למנוע הימורים של קטינים, מנטרים התנהגות בעייתית באונליין, משעים וסוגרים תחנות המוכרות לקטינים, תומכים בעמותות לעזרה למכורים, מממנים מחקרים בנושא, מזרימים עשרות מיליונים לקופה הציבורית ובעיקר, לא נותנים לאדם להמר בכסף שאין לו, כמו ברשתות ההימורים הלא-חוקיים שמציעות אשראי בריבית גבוהה.
תגובת מפעל הפיס: “למעלה מעשור מוביל מפעל הפיס, בשיתוף משרד הרווחה, הבריאות והאוצר ועמותות נוספות, מדיניות של ‘משחקים באחריות’, במסגרתה מושקעים משאבים בהסברה, מניעה והדרכה, למניעת התמכרות ולטיפול במכורים. מפעל הפיס שותף בהקמת מרכזי טיפול למכורים, לרבות הקמת מרכז לאומי להתמכרויות באוניברסיטה העברית
“מאז 7 באוקטובר גורמי מקצוע בישראל מצביעים על עליה בתופעת ההתמכרות על כלל גווניה, ולכן יצא לאחרונה מפעל הפיס בקולות קוראים על סך חמישה מיליון שקל לפרויקטים ייחודיים של חוסן, טיפול ומניעת התמכרויות. בנוסף, בקרוב נצא בקמפיין תקשורתי רחב להגברת מודעות לנושא”.
תגובת הטוטו: “בטוטו לא מזהים עלייה במספר השחקנים מתחילת המלחמה. עם זאת, אנחנו אכן מזהים גידול בבקשות הרישום של קטינים לאתר. הטוטו מפעיל מערכת זיהוי וסינון אונליין, וכן מערך של ביקורות סמויות בנקודות המכירה. רק לאחרונה נסגרה תחנה מכניסה לאחר שנתפסה מבצעת מכירה לקטין בסך של עשרה שקלים”.
כדי לנסות לאפיין את מצב ההתמכרויות להימורים מאז 7 באוקטובר אני פונה לפרופ' שאולי לב-רן, מייסד ומנהל אקדמי של המרכז הישראלי להתמכרויות (ICA). אם אחרי הקורונה דובר במרכז הישראלי להתמכרויות על אחד מכל עשרה ישראלים שסבל מסוג כלשהו של הפרעת התמכרות, הרי שלדברי לב-רן, נכון ל-6 באוקטובר, כבר אחד מכל שבעה ישראלים ענה על הקריטריונים. היום הוא כבר מדבר על אחד מכל ארבעה ישראלים שמדווח על עלייה משמעותית בצריכת חומרים או התנהגויות ממכרות. "התחלנו את המלחמה במצב גרוע - והחרפנו אותו", מתריע לב-רן.
בסוף שנת 23', שלושה חודשים לתוך המלחמה, ערך המרכז מחקר שמראה על עלייה דרמטית של 20 אחוז בקרב המהמרים בסיכון מוגבר. מחמישה אחוז מהאוכלוסייה, כמו שמצביע המחקר של גבריאל-פריד המתייחס לימים שלפני המלחמה, ל-6.3 אחוזים של מהמרים בסיכון בינוני וגבוה. "משתתפים שדיווחו על עיסוק בסיכון מוגבר בהימורים דיווחו גם על רמות גבוהות יותר של תסמינים פוסט-טראומטיים, חרדה ודיכאון", נכתב שם.
מיכאל (שם בדוי), נגמל מהתמכרות להימורים: "כל יום אחרי בית הספר, והרבה פעמים במקום בית הספר, הייתי בתחנה. מהר מאוד התחלתי להמר בעצמי, בכל פעם שהייתי מסתבך אבא שלי היה מכסה לי את החוב. משם הידרדרתי להימורים לא חוקיים, ל-BETים, שזה הגיהינום. כל הזמן לקחתי עוד הלוואות בשוק האפור"
המרכז ערך גם השוואה נוספת, בין כאלה שנחשפו לאירועים טראומטיים לכאלה שלא. "אצל אלה שנחשפו לטראומה בצורה ישירה, הסיכוי להמר בסיכון מוגבר עלה משמעותית", אומר פרופ' לב-רן, "מי שנחשף בתדירות של פעם בשבוע או יותר לחומרים קשים במדיה - הסיכוי שלו להיות מהמר בסיכון מוגבר, גבוה בהרבה מאלה שלא נחשפו".
בנוסף, 50 אחוז מהאנשים שחוו טראומה ב-7 באוקטובר ממעגל ראשון דיווחו על שימוש מופרז בחומרים ממכרים. בימים אלה מנתחים במרכז מחקר שנעשה במרץ 2024. עוד אין נתונים זמינים, אבל זה לא נראה טוב.
אתה חש את העלייה גם בחדר הטיפולים?
"אני רואה עלייה בכל. מאז המלחמה יש הרבה יותר פניות למרכז, ויותר התמכרויות, הרבה מאוד לתרופות מרשם, ובקבוצות גיל מסוימות בולטת עלייה בצריכת אלכוהול, גראס ופורנו. אנחנו גם מתחילים לראות את הגל היותר מאוחר, של אלה שעשו מאמצים ונעזרו בגורמי תמיכה שסייעו להם בהתחלה, ועכשיו מתחילים להישחק".
"בנוסף לחרדה ולדיכאון", אומר לב-רן, "הימורים בסיכון מוגבר קשורים גם באובדנות, לרוב בגלל חובות ואשמה. צריך לאתר אנשים בשלבי שימוש מוקדמים ולבצע התערבות ראשונית, ולהפנות לטיפול בהתמכרויות במקרה הצורך. חובה לשים לב לסיכון המוגבר".
6 צפייה בגלריה
''לאדם אין על מי להישען אלא על עצמו, וכשהוא לא יכול להישען על עצמו, הוא נשען על ההתמכרות''
(צילום: Shutterstock)
גם בעמותות הגדולות המטפלות במכורים להימורים, "אפשר" ו"הדרך", מדווחים על עלייה בפניות ותחושה משברית. "חשוב להבין", אומר נחום מיכאלי, מנהל היחידה לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים בעמותת “אפשר”, "שבהימורים יש Delay גדול מאוד. אם מישהו נופל לסמים, די מהר יראו את זה עליו. הימורים הם הסם השקט, זה לוקח זמן. מהמרים יודעים טוב מאוד להסתיר את מצבם. את העלייה באחוז ההתמכרות להימורים לא נראה מחר - ייקח זמן עד שזה יצוץ".
אתה עובד בתחום ההתמכרויות כבר 54 שנים. מה הפרספקטיבה שלך?
"אני מבחין בשני דברים. עלייה גדולה של נשים שמתמכרות, לאלכוהול, הימורים וגם לסמים; שנית, גיל המכורים הולך ויורד. הזמינות באונליין עוזרת לזה".
"אנחנו ה'דופמין ניישן'", אומר ד”ר אמנון מיכאל, מנכ"ל עמותת "הדרך" המטפלת בשלל התמכרויות, ומנהל מיל"ה - המרכז הישראלי לטיפול בהימורים. "ככל שעובר הזמן המהמר מעלה את הסכומים ומגוון המשחקים, כדי לקבל את הריגוש ולהעלות את רמות הדופמין. ההימורים זמינים כל הזמן ובכל מקום. זו בעיה קשה ומורכבת. אנחנו חברה מהמרת, מחפשת ריגושים".
גם הוא מזהה ירידה בגיל המכורים ועלייה בבעיה מאז המלחמה. "הימורים גם הולכים יופי עם התמכרויות אחרות. המחלה מפתחת מוטציה. כמספר האנשים, מספר התשוקות".
ההתמכרות להימורים, אומר מיכאל, דומה יותר להתמכרות לסמים ולאלכוהול מאשר לשופינג, נניח. "כל התמכרות נוצרת מכאב ויוצרת כאב. רוב ההתמכרויות יושבות על טראומה ובעיות בתקשורת. לאדם אין על מי להישען אלא על עצמו, וכשהוא לא יכול להישען על עצמו, הוא נשען על ההתמכרות".
מתי יודעים שהתנהגות נורמטיבית הופכת להתמכרות?
"המעבר ממצב של תלות להתמכרות הוא הדרגתי. גם מלפפון לא הופך למלפפון חמוץ ביום אחד, אבל מלפפון חמוץ לעולם לא יוכל לחזור להיות מלפפון רגיל. כשיש התמכרות, קשה לחזור למה שהיה בעבר. זו מחלה, מחלה שאולי קשה לרפא, אך ניתן להחלים ממנה".
בחזרה למפגש של מהמרים אנונימיים (GA). במרכז המפגש הערב: חגיגת יום הולדת שנה של ניקיון למיכאל, בן 31. לרגל האירוע הוא הביא את אמו וחברתו. "מאז שהייתי ילד נמשכתי לתחנה של הטוטו", הוא אומר. "אהבו אותי שם, הייתי הקמע, נתנו לי לבחור מספרים, להחליט על ההימור. כשזכו, היו נותנים לי כסף. כל יום אחרי בית הספר, והרבה פעמים במקום בית הספר, הייתי בתחנה. מהר מאוד התחלתי להמר בעצמי, בכל פעם שהייתי מסתבך אבא שלי היה מכסה לי את החוב. משם הידרדרתי להימורים לא חוקיים, ל-BETים, שזה הגיהינום. כל הזמן לקחתי עוד הלוואות בשוק האפור".
הוא מספר בפירוט על שיטת גלגול החובות המתוחכמת שפיתח - כמה תושייה וכמה אנרגיה נדרשות ממכור כדי לתחזק את ההתמכרות! "לא יכולתי להפסיק", הוא אומר, "בראש שלי האמנתי שהנה, באה ה’מכה’, אבל במקום המכה התחילו להגיע להורים שלי הביתה גובי חובות, ואז הכל התפוצץ".
אמו מספרת את הצד שלה; על שנים של חוסר שינה, של אימה מכל דפיקה בדלת, מכל אופנוע שנוסע ברחוב. שנים שנשאבו לתהום ההימורים של הילד. "שנאתי את הילד שלי", היא מודה. "כעסתי עליו. כל החסכונות שלנו הלכו על החובות שלו, כל התכנונים שהיו לנו התפוגגו. אבל מילא הכסף, על זה שכל השנים לא היה לי פנאי לאחים שלו, לחברות שלי, לבעלי, לעצמי - הכל היה הוא והוא והוא. עד היום קשה לי לסמוך עליו ואני לא יודעת מתי אצליח. מיכאל הוא ילד טוב", היא אומרת, "אני יודעת שהוא ילד טוב, אבל הוא חולה. זו מחלה שלא תעזוב אותו, המחלה קמה לפניו בבוקר והולכת לישון אחריו בלילה".
אפשר לראות במבטיהם של הנוכחים בחדר שכולם חושבים על בני ובנות הזוג שלהם, על הוריהם, ילדיהם, חבריהם ועל כל הכאב שגרמו לאחרים. כל אחד וזיכרונותיו, כל אחד וחטאיו. אפשר לראות איך הכאב שגרמו לאחרים חוזר אליהם כמו בומרנג ישר ללב.
גם המחקר של פרופ' גבריאל-פריד עוסק באוכלוסייה שנפגעת קשות מההתמכרות בלי לקנות ולו טופס אחד: בני המשפחה של המהמרים. אחד מכל תשעה ישראלים דיווח על אדם שקרוב אליו ומהמר יותר מדי. הם דיווחו על נזקים רגשיים, תחושות חוסר אונים, כישלון, אשמה, בדידות, בושה, פגיעה במרקם המשפחתי - והרבה מאוד קשיים כלכליים, במיוחד במקרה של בנות (וגם בני) זוג שהימרו על חסכונות, ולא פעם הפסידו הכל. רק דמיינו את המצוקה הנגרמת מגובֶה חובות בגודל מקרר תעשייתי שדופק לכם בדלת. אנשים הקרובים למהמרים בסיכון הם הקורבנות השקופים של בעיית ההימורים בישראל. המענה הניתן להם חלקי בלבד.
"קוראים לי דניאל ואני נקי מהימורים כבר ארבע שנים ו-18 יום. באתי ממשפחה של מכורים. ראיתי את הסבל בבית, אבל לא הבנתי. בגיל 16 גיליתי את הקלפים, והכל הידרדר. איפה לא הימרתי. הסתבכתי עם השוק האפור. הייתי חייב מעל מיליון וחצי שקל לשלושה ארגוני פשיעה. כשהם חיפשו אותי בבית הגיע הפיצוץ: גירשו אותי מהמשפחה לשלוש שנים. למרות שהם הצילו אותי ושילמו את החוב. מהפחד הפסקתי קצת, אבל מהר מאוד חזרתי, בהתחלה בסכומים קטנים, אבל אתם יודעים איך זה".
הוא לא צריך לשאול, ודאי שהם יודעים.
"הימרתי 25 שנה", אומר דניאל, "והאמת - לא רציתי להיגמל. ערב אחד, אחרי הפסד גדול, אבא של אשתי אמר לי: 'או שאני שובר לך את הרגליים והידיים ‑ או שאתה נגמל'. באתי לקבוצה ממקום של לרַצות אחרים, ונשארתי בשביל עצמי. הקבוצה לימדה אותי להבדיל בין טוב לרע, מה לעשות עם רגשות - איך בכלל מרגישים. כשאתה מהמר, אתה לא מרגיש כלום. אני מרגיש שזכיתי לצאת לחופשי, בנשמה, מהשעבוד של ההימורים. בלי הקבוצה, לא יודע מה הייתי עושה".
6 צפייה בגלריה
“אבא של אשתי אמר לי: ‘או שאתה נגמל, או שאני שובר לך את הרגליים והידיים". קבוצת מהמרים אנונימיים | צילום: שאטרסטוק
“מהמרים אנונימיים” פועלים בישראל כבר כ-20 שנה, וכאלף מכורים באים לפגישות. טיפה בים. בכלל, אם יש נתון שחוזר על עצמו בכל המחקרים זו הכמות הזעומה של המכורים הפונים לטיפול. אהרון שבי, מנהל השירות לטיפול בהתמכרויות במשרד העבודה והרווחה, מספר כי מתוך מאות אלפי המכורים בישראל, משרד הרווחה נותן מענה ל-13 אלף איש בסך הכל, מתוכם כ-800 איש מכורים להימורים. משרד הבריאות לא מטפל במכורים. וגם אם נוסיף את כל העמותות, נגיע רק לכ-3,000 מטופלים מתוך מאות אלפי מכורים. שבריר.
גם שבי מרגיש עלייה מאז המלחמה. "בבדיקה שעשינו לפני חמישה חודשים הייתה עלייה באנשים שחוו משבר, בעיקר סביב התמכרות לתרופות מרשם, אלכוהול וקנאביס. אבל גם להימורים".
ככל שהערב מתקדם והעדויות נפרסות, אני מבין מה קורה לי, או יותר נכון נזכר במה שלא נעים לי להיזכר בו: גם לי יש חולשה להימורים. אני אחד מהם. אני רחוק מלהיות מכור, אבל השד נמצא בתוכי, רדום. היו לי כמה אפיזודות שאיבדתי את עצמי בהימורים, בעיקר הימורי סוסים, והיו גם ביקורים בקזינו שיצאו משליטה. למזלי אני פחדן. ובכל זאת, במהלך העבודה על הכתבה הזו הרגשתי את השד מתעורר, מתמתח. נכנסתי לאתרי טוטו, ביקרתי בתחנות פיס, הצצתי באתרים הלא-חוקיים - ולאט-לאט הלחישה הפכה לנהמה והנהמה לשאגה: המר, דרור, המר! סיפורי הזוועה והכאב של המכורים אמנם הרתיעו אותי מאוד, אבל עם זאת משכו אותי כמו סירנות מהתהום שקוראות לי. אז בסוף קניתי צ'אנס, גירדתי כרטיס, מילאתי טוטו, הפסדתי קצת כסף והרגעתי את השד, עד הפעם הבאה. שדים, כבר למדתי, ישנים תמיד עם עין אחת פקוחה.
