מילימטרים בודדים הפרידו במוצאי שבת בין פגיעה קלה באוזן לבין רצח פוליטי. מילימטרים בודדים שמנעו התפרצות הר געש. ארה"ב המקוטבת הייתה הופכת לארה"ב הבוערת והמדממת. אירועי 6 בינואר והתפרעויות ג'ורג' פלויד היו הופכים למשחק ילדים לעומת מה שהיה עלול להתרחש.
גם אצלנו השטח מתחמם. שעתיים הקדישה הממשלה בישיבתה השבועית שלשום לדיון בהסתה נגד ראש הממשלה. ובלי שום קשר לעמדה הפוליטית, טוב עשתה הממשלה כאשר דרשה מהיועצת המשפטית להכין תוכנית פעולה. משום שיש תחושה של אדישות. והיא מסוכנת. ואם חלילה יהיה כאן רצח פוליטי – עלולה לפרוץ כאן מלחמת אזרחים. אסור שזה יקרה. צריך לעקור את הפוליטיקה מהדיון הזה.
אנחנו לא יודעים באמת מהו הקו האדום שמפריד בין ביטוי לגיטימי להסתה. יותר מדי פעמים הקו האדום הוא פועל יוצא של עמדה פוליטית. וזו בדיוק הבעיה. אנחנו סלחנים יותר כלפי ביטוי נאצה ששייך לצד שלנו. אנחנו מתרעמים וזועמים כאשר הוא מגיע מהצד השני. ומעל לכולם ניצבות ההלכות האולטרה-ליברליות שנקבעו בפסקי דין, גם בהשפעת הלכות שנקבעו בארה"ב. ההלכות הללו הופכות לבעיה. הן לא משרתות את חופש הביטוי. הן משרתות את תעשיית ההסתה. אנחנו זקוקים להלכות חדשות.
כבר עברנו את החוויה. הסתה הייתה אחד הגורמים, גם אם לא היחידי, שהובילו לרצח ראש ממשלה. היא חוזרת. נדמה שרוב מה שנאמר על ידי שרי הממשלה הנוכחית – ממשלת ימין על מלא – נגד ההסתה, ראוי להקשבה. משום שמפלס ביטויי הנאצה הולך ועולה. הקו האדום כבר נרמס. ביטויים כמו "בוגד" הפכו לשגרה. וזה מחמיר. קריאות כמו "אנחנו מחכות עם חבל תלייה", "כל ביביסט יקבל בראש" נשמעו בהפגנות. שמא נאמר שמדובר באזובי הקיר? לא. מדובר בדוברים מעל הבמות המרכזיות, ולא בקריאות משולי ההפגנות. הסופר חיים באר תרם את חלקו עם "אני מקווה שמה שקרה לאחאב ואיזבל בשומרון יקרה גם לו". "המלחמה האמיתית היא לא מול חמאס", אמר דובר אחר, "המלחמה האמיתית היא נגד נתניהו". היו גם קריאות מפורשות לאלימות. "לירות לו במצח", אמרה מישהי. אחד אחר הציע לסגור אותם בחדרים ולהשתמש נגדם בבלוני גז.
רק חבל ששרי הימין יודעים לומר דברים נכונים נגד הסתה, אבל לא מסוגלים לסלק מתוכם את המסיתים שלהם. השמות ידועים. אחד מהם "גאה על שישה מיליון שנשרפו". אחרים צווחים "שמאלנים בוגדים" ושאר ירקות. הרי החוליגנים שאומרים את הדברים הללו הם חברים קרובים של שרי ממשלה, שמתלוננים עכשיו על הסתה משמאל. אז אתם צודקים, שרים נכבדים. אבל במקום להפוך את החוליגנים לאורחים קבועים שלכם במזנון הכנסת – סלקו אותם. הם צריכים לשבת בחדרי חקירות. לא במוקדי השלטון.
גם אם הקו האדום לא ברור, זה ברור שהסתה מובילה לאלימות. הרי זה בדיוק מה שאנחנו טוענים כלפי הפלסטינים, ולא רק חמאס. אז מדוע קשה לנו להבין שזה נכון גם אצלנו?
וגם אם הקו האדום לא ברור, זה ברור שהסתה מובילה לאלימות. הרי זה בדיוק מה שאנחנו טוענים כלפי הפלסטינים, ולא רק חמאס. אז מדוע קשה לנו להבין שזה נכון גם אצלנו? ומדוע לצד פוליטי אחד קל מאוד להבין את זה כאשר מדובר בחוליגן מימין שאומר "שמאלנים בוגדים", ולצד השני קשה להבין כאשר חוליגן משמאל אומר "נתניהו צורר ובוגד" או שצריך לירות לו במצח. עד כדי כך איבדנו את ההגינות? ויסלח לי יאיר לפיד, שטען אתמול שנתניהו "בכיין ופחדן". מותר וצריך להתריע נגד הסתה. מכל צד.
הרשתות החברתיות החמירו את הבעיה. כל המקצין – הרי זה משובח. הלייקים זורמים. הקונגרס האמריקאי, בתגובה, העביר חוק שמאפשר את סגירת טיקטוק. חוק מוצדק. גם ארה"ב וגם אירופה סגרו כלי תקשורת, בעיקר כאלה שקשורים לרוסיה. זו לא הגבלה של חופש הביטוי. זו הגבלה של חופש ההסתה. ועדיין, בעצם הימים האלה הרשתות הן הבמה העיקרית להסתה מתועבת נגד יהודים ונגד מדינת היהודים. אין צורך להמתין. האלימות הפיזית נגד יהודים היא כבר שגרה. שבועיים לאחר 7 באוקטובר היה זינוק של 400% בתקריות אנטישמיות. וראש ה-FBI, כריס ריי, הזהיר כבר בסוף אוקטובר שהאנטישמיות בארה"ב מגיעה ל"ממדים היסטוריים".
מתוך רצון לבסס את הדמוקרטיה נקבעו בישראל הלכות חשובות בתחום חופש הביטוי. אלא שאנחנו בעידן אחר. שופטי ביהמ"ש העליון התירו לגזענים ולמסיתים להיכנס לכנסת, לפעמים תוך כדי רמיסת החוק. הם העניקו לגיטימציה וחסינות להרבה יותר הסתה ושנאה. וטועה הפרקליטות היום כאשר היא נמנעת מלהורות על חקירות נגד מסיתים. כן, גם משמאל, גם אם נדמה למישהו בפרקליטות שהם מהמחנה "הנכון". וכאשר יש תחושה של איפה ואיפה, הפגיעה בדמוקרטיה הרבה יותר גדולה. אנחנו בעידן שיותר חופש ביטוי הוא לא יותר דמוקרטיה אלא פגיעה בדמוקרטיה. זה חייב להשתנות. לפני שיהיה מאוחר.
גם אם הקו האדום לא ברור, זה ברור שהסתה מובילה לאלימות. ויסלח לי יאיר לפיד, שטען שנתניהו "בכיין ופחדן". מותר וצריך להתריע נגד הסתה, מכל צד
פורסם לראשונה: 00:00, 16.07.24
