התמונות של התצפיתניות לירי אלבג, קרינה ארייב, אגם ברגר, דניאלה גלבוע ונעמה לוי בשבי חמאס שוברות לב. הן צולמו בימים הראשונים אחרי שנחטפו מהחמ"ל שלהן בנחל עוז. הן פצועות, מדממות, מושפלות, עם סימני אזיקים, זרוקות על מזרנים בחדר עלוב בעזה, כשעל הקיר תמונתו של איסמעיל הנייה.
ולצד התמונה מהשבי, צילומים שלהן כפי שנראו קודם - פנים צעירות, שמחות, אופטימיות. אפשר לדמיין איך הן נראות עכשיו, תשעה חודשים אחרי. המשפחות ביקשו לפרסם את התמונה עכשיו, למרות שהייתה בידיהן כבר מזמן. אפשר להבין למה. אף הורה לא רוצה לפרסם תמונה של בתו בשעתה הקשה. מה שאי-אפשר להבין, זה איך הגיעו למצב שהן נאלצות לפרסם אותה. איך הגענו למצב שבו המשפחות כל כך נואשות, כל כך חסרות אונים, כל כך חסרות אמון - שהן מקוות שהתמונה תעשה משהו.
אבל השאלה לא למי היא עשתה, אלא למי לא עשתה, וזה למי שהעסקה בידיו והוא משהה אותה, מושך את הזמן כל פעם בתירוץ אחר, משנה תנאים, מוסיף סעיפים, מתעתע בהורי החטופים ובציבור כולו - וזה ראש הממשלה. בשלו התנאים לעסקת חטופים, אמר אתמול גלנט. וכל מה שהורי החטופות ביקשו, בתחנונים, בדמעות, מראש הממשלה, זה שיסכים לפגוש אותם.
קודם תסגור עסקה ואחר כך תיסע, זה היה המסר שלהם.
זה קרה כמה שעות אחרי פגישת נתניהו עם הורי התצפיתניות שנרצחו ב-7 באוקטובר ועם משפחתה של נועה מרציאנו, שנרצחה בשבי חמאס. נדרשו לו שלוש שעות כדי להתעדכן באירוע, אחרי תשעה חודשים של ניתוק.
נתניהו היה בשוק
ואכן, נראה שלראש הממשלה היו חסרים פרטים. הוא היה בשוק כששמע שלתצפיתניות, שישבו בחמ"ל על גבול עזה, לא היו נשקים. איך הוא יכול היה לדעת, כשאף אחד לא משך בדש מעילו. הוא גם לא ידע שהבנות התריעו לפני הטבח שמשהו גדול עומד להתרחש. באמת? הוא הזדעזע, איך המודיעין לא ידע?
והוא גם לא ידע ששרים וח"כים לא טרחו לבקר או להתקשר להורי החטופות. ולמה שידע? הוא עצמו לא ידע שלוחם סיירת הנח"ל ירון שי, בנו של שר לשעבר בממשלתו יזהר שי, נפל ב-7 באוקטובר, ונודע לו על כך במקרה שמונה חודשים לאחר מכן. נתניהו התקשר אז לשי, והביע זעזוע עמוק מכך שלא שמע על מותו של בנו. שמונה חודשים, אין במדינה אדם שלא ראה, שמע, קרא, על מותו של הבן. ורק ראש הממשלה לא ידע.
אבל הורי התצפיתניות לא פראיירים. החודשים שחלפו לימדו אותם עם מי יש להם עסק. יומיים קודם הם שמעו ב"אינטימי" עם רפי רשף את ראש המל"ל צחי הנגבי מכנה את מה שקרה ב-7 באוקטובר "תקלה", ומסביר שראש הממשלה לא בא לביקור בנחל עוז כי "אין לו הכי פנאי לכל הדברים בעולם". אין מצב שהנגבי, פוליטיקאי ערמומי ומנוסה, לא הבין מה הוא אומר. אבל הנגבי, משרתם של כל אדוניו, שמי ששלף אותו מירכתי המערכת הפוליטית ונתן לו תפקיד יוקרתי זה ראש הממשלה - השמיע את קול בעליו.
נתניהו הקשיב בסבלנות לסיפורי הגבורה של התצפיתניות, הקשיב להקלטות מרשתות הקשר. אחד האבות שיצא מהפגישה אמר שנראה היה שלראשונה נתניהו הבין שמדובר בגיבורות. לא הייתי חותמת על זה כשמדובר בנתניהו. אבל ההורים לא באו כדי לקבל אמפתיה. הם באו כי הם רוצים תכלס. כל מה שהם מבקשים זה את האמת. איך קרה ש-16 ילדות, שאפילו לא היו לוחמות - נרצחו. והם רצו לקבל מנתניהו הבטחה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, ששר הביטחון קרא להקמתה לפני שבוע בטקס סיום קורס קצינים.
אין שום מכשול ביטחוני לבצע את העסקה שעל סדר היום, אבל מי שיכול לקבל את ההחלטה זה רק ראש הממשלה. יכול - אבל לא רוצה
גלנט לא הסתפק בהצהרה הפומבית. לפני יומיים הוא נפגש עם משפחות התצפיתניות, ופורסם שהציע להן להיפגש עם נתניהו לפני נסיעתו לוושינגטון. הוא טען שיש תמימות דעים מוחלטת בצה"ל, בשב"כ ובמוסד, שאין שום מכשול ביטחוני לבצע את העסקה שעל סדר היום, אבל מי שיכול לקבל את ההחלטה זה רק ראש הממשלה.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזי יכול - אבל לא רוצה. כך התרשמו הורי התצפיתניות, ממש כמו כל מי שצופה במסיבות העיתונאים המועטות שנתניהו מעניק לתקשורת הישראלית, כמו כל מי ששומעים את מקורביו, שופרותיו, שמהדהדים את רצונותיו. המילה "ממלכתית" לא נאמרה מעולם על-ידי נתניהו בהקשר של ועדת חקירה של אירועי 7 באוקטובר, גם לא אתמול, מול דרישת ההורים. גם כאן נתניהו דיבר על בדיקה, וגם זה של המחדל המודיעיני, המבצעי, לא של הדרג המדיני.
ולא עכשיו, בזמן מלחמה, אלא פעם, אחרי המבול, אחרי הניצחון המוחלט ומיטוט חמאס, שאנחנו כפסע מלהשיג.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.07.24
