זו נעמה לוי. עיניה העצומות מלמדות על האלימות הקשה שממנה סבלה. פניה חיוורות וכחושות. היא הוחזקה לבדה, מנותקת מחברותיה, לאחר שצולמה כפותה ומדממת ב-7.10. זו נעמה לוי, נערה שהפכה לחיילת שכל תפקידה היה לעמוד על המשמר, לא לעצום עין יום ולילה ולשים לב לכל תזוזה ופסע על הגבול. הנה היא, עם פנס סגול גדול.
מי רואה אותה? מי מקשיב לה? מי שומר על נעמה? התצפיתניות על הגבול התריעו פעם אחר פעם והתעקשו לתאר את מה שעיניהן רואות, אבל לא הקשיבו להן. הן ראו לנגד עיניהן איך כל המכשולים נופלים, איך המרים שבאויבים פורצים את גבולות ישראל, איך חברותיהן נרצחות ונשרפות. לא הייתה להן הפריווילגיה להכחיש את המציאות, להסיט מבט. כעת רובן טמונות בבתי העלמין, אחרי טבח נורא. מסרו נפשן על משמר הגבולות, כפשוטו. חמש מהן נמצאות בשבי כבר 285 ימים.
מחדל התצפיתניות הוא מהגדולים שהיו ב-7 באוקטובר
לא הקשיבו להן, עלבו בהן, טענו שהן "העיניים, אבל לא הראש". הותירו אותן חשופות ללא נשק או הכשרה מתאימה. אתמול נפגשו המשפחות השכולות של התצפיתניות שנרצחו עם ראש הממשלה. הן זעקו בכאב שכשהבנות שלהן עצמו עיניים לרגע אחד – הן נשלחו לכלא לשלושה שבועות. מה עונשו של מי שעצם עיניים עשור? אבל ראש הממשלה כמובן לא ידע ולא שמע. להורים הוא אמר שרק אתמול גילה שהן היו ללא נשקים, פרט מידע שכל אדם שלא חי בחלל גילה יום אחרי המתקפה. עיניים עצומות לרווחה.
ראש הממשלה כמובן לא ידע ולא שמע. להורים הוא אמר שרק אתמול גילה שהן היו ללא נשקים, פרט מידע שכל אדם שלא חי בחלל גילה יום אחרי המתקפה. עיניים עצומות לרווחה
מדינת ישראל חבה חוב ענק לתצפיתניות ומשפחותיהן. לחיות ולמתות, ובראש ובראשונה – לחטופות.
Photo: Ynet הרגע הזה, שבו יש עסקה קונקרטית על הפרק, הוא קריטי. עיניהן של נעמה, לירי, דניאלה, אגם וקרינה צריכות לרדוף את מקבלי ההחלטות מדי יום ביומו. הן מביטות בנו מתוך האימה ומתחננות בפנינו – אל תסיטו מבט. אל תאפסנו את הידיעה שאנו בשבי אכזרי בחלק האחורי של התודעה.
הביטו בהן, הביטו בהן וצאו להילחם על חירותן.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.07.24
