היהדות מעולם לא חששה מטעויות. להפך. חיים נחמן ביאליק קבע ש"לא ניצחונות הסוף נותנים את זכות הקיום, אלא הכישלונות של ההתחלה", והיו חכמים שאף הרחיקו לכת וסברו ש"אל תירא מכישלונות - זו תורת האדם כולה ואידך פירושה". אלא שחוכמת יסוד זו נדחקה אצלנו לטובת פסאדת ה"צודקים תמיד". נדמה שאיש מהטוענים לכתר הנהגתנו לעולם אינו טועה: לא ראש הממשלה נתניהו, לא קודמיו בתפקיד, לא יריביו הפוליטיים, לא ראשי ארגוני הביטחון, לא קברניטי מערכת המשפט, לא ראשי המשק ולא אלה שמפרשנים אותם בתקשורת. אצל כולם, הטעויות הן תמיד רק של הצד שמנגד. ואם כבר נעשתה טעות על-ידם, הרי היא שהם לא התעקשו יותר על צדקתם המוחלטת בזמן אמת. זאת ותו לא.
בתמימותי, וכפי שהאמנתי שחורבן 7 באוקטובר יחזיר את הקבוצות הקנאיות שהשתלטו עלינו משני הצדדים למקומן הטבעי בשוליים, הייתי משוכנע שגודל האסון יביא לשינוי, שיהיה מי שיעשה חשבון נפש אמיתי ויסייע לכולנו להבין איך נוכל למנוע את הישנותו בעתיד. לקיחת אחריות אמיתית ולא חלולה מהזן שהתפקיד והיח"ץ מחייבים. זה לא קרה. אחרי ההלם הראשוני חזרו הכל למנהגם. שום הכאה על חטא. שום הודאה בטעות. שום דאגה לכלל שגוברת על אינטרסים אישיים (כגון השפעת ההודאה על עתיד ציבורי או על משפט ההיסטוריה). כלום. ניחא לו זו הייתה נחלת ההנהגה הנוכחית בלבד. כלב זקן שמסרב ללמוד טריקים חדשים יהפוך ללא רלוונטי בכל מקרה. אלא שתת-תרבות זו אומצה במלואה גם על-ידי מי שמתיימר להיות הדור הבא של ההנהגה. אלה שרואים בעצמם אלטרנטיבה לשינוי. מסתבר שגם הם לא טעו כלל בהתנהלותם קודם לאסון.
בהקשר זה, מייאש לקרוא את הדברים שאמרה ל-ynet מובילת המחאה פרופ' שקמה ברסלר אחרי שלטענתה השקיעה מחשבות רבות בטענות שהוטחו בה על חלקה בקיטוב ובסרבנות שהחלישו אותנו ערב המלחמה. לדידה, האחריות רובצת רק לפתח הממשלה ש"החליטה להתקיף אותנו". אין בכלל ספק שהייתה זו קודם לכל אחריות הממשלה לסגת מהרפורמה משהתברר שהיא תוביל למלחמת אזרחים לשמחת האויבים שבשער. אבל משעה שזו לא עצרה והבקיעים החלו להתגלות, לא היה נכון שהצד השני, מתוך אחריות ופטריוטיות, יוריד הילוך? במיוחד כשלטענתו זו ממשלה משיחית שששה אלי מלחמת גוג ומגוג לטובת מימוש חזונה הקנאי (קרי: תשמח בחורבן). ומה עם ההצהרות על אלפי מילואימניקים שיסרבו להתייצב ועל כך ש"הפגיעה האמיתית במערכת הביטחון היא פי מאה ממה שדווח כולל בקבע, בסדיר ובמלש"בים"? בדיעבד היה נבון להפיץ הודעות שהיו כמים קרים על נפשם הצמאה של המבקשים להשמידנו?
לכל הרוחות, מה הבעיה להודות שהאדרת הסרבנות הייתה משגה שנעשה מכוונות טובות של אוהבי הארץ הזו שביקשו לבלום מה שהם תפסו כדהירה לתהום?
מובילי המחאה, ובהם האחים לנשק שממלאים את האולפנים, מתנהלים בדיוק כמו נתניהו וחסידיו: מטשטשים כל טעות ובורחים מכל התמודדות איתה בטענה שזו תשרת את הצד השני. לכל הרוחות, מה הבעיה להודות שהאדרת הסרבנות הייתה משגה שנעשה מכוונות טובות של אוהבי הארץ הזו שביקשו לבלום מה שהם תפסו כדהירה לתהום? מה היה קורה לו היו מביעים חרטה על חלק מהצעדים שנקטו, אף שהאשם העיקרי רובץ לפתח ההנהגה המדינית והצבאית? זה רק היה מוסיף להערכה אליהם פי מאה יותר מכל יחסי הציבור שעשו לחמ"ל האזרחי שהם הקימו.
אחרי 7 באוקטובר אנחנו חייבים מנהיגות אחרת מזו הנוכחית. מנהיגות שלא חוששת לטעות ולהודות בטעויותיה. מנהיגות שמבינה שעם שלא טועה דיו בדרכים יתקשה לעלות על הדרך הנכונה.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.07.24
