אמנם נדרשת זהירות יוצאת דופן כאשר מדובר במוחמד דף, ובכל זאת, אם לא קרה פה נס יוצא דופן מבחינתו של רב המחבלים, הרי שדף – או בשמו המלא, מוחמד דיאב אברהים אל-מצרי (אבו ח'אלד) – נהרג באותה תקיפה ישראלית באזור אל-מוואסי בשבת בבוקר. המודיעין על הימצאו באותו מקום מסתור היה מדויק, והסיכוי שהוא שרד תקיפה שכזו הוא כמעט אפסי. מכאן בעצם המסקנה שדף – ששומרי ראשו כבר זוהו כהרוגים – אינו בין החיים. מערכת הביטחון, כמובן, חייבת להיות זהירה יותר מכלי התקשורת, וכל עוד אין אישור של 100% מבחינתה היא נזהרת מלקבוע את מותו בוודאות – במיוחד כאשר מדובר באיש שניצל שבע פעמים מניסיונות חיסול ישראליים.
הפגיעה בדף ובמח"ט ח'אן-יונס ראפע סלאמה הגיעה כאשר חמאס נמצא בנקודת השפל הצבאית הנמוכה ביותר מתחילת המלחמה. זו עדיין לא נקודת שבירה, ואנחנו לא צפויים לראות בקרוב את יחיא סינוואר יוצא ממנהרה ובידו דגל לבן, אך אין ספק שהזרוע הצבאית של הארגון עוברת אירועים דרמטיים משמעותיים בשבועות האחרונים, שמביאים אותה לחולשה שלא ידעה כמותה בשנים האחרונות, בוודאי מאז ההפיכה בעזה ביוני 2007.
ראשית, מערך המנהרות של חמאס נפגע יותר ויותר בכל יום שחולף, ובצורה יותר ויותר דרמטית. ישנה סיבה מובהקת לכך שדף, האיש הכי מבוקש בחמאס, בחר לעלות לפני הקרקע ולהגיע לאותו בית מסתור באזור המוואסי. ייתכן שגם מצבו הבריאותי של דף הקשה עליו את השהייה במנהרות, אך סביר גם להניח שהוא נאלץ לפעול בצורה שהתגלתה כטעות קריטית מבחינתו כיוון שצה"ל הספיק להגיע לרבות מן המנהרות האסטרטגיות. ייתכן גם שחשב שנוכחותו בין מאות אזרחים לא מעורבים תעניק לו חסינות מפני תקיפה, אך בשורה התחתונה: דף וסלאמה עשו את הטעות ונטשו את המנהרות.
שנית, גם מערך הרקטות הולך ומתדלדל. על-פי צה"ל יש עדיין ברשות חמאס רקטות ארוכות טווח שיכולות להגיע לתל-אביב ולירושלים, אך לא בטוח שיש ביכולתם לשגר את הרקטות הללו. סביר מאוד שאם הייתה לחמאס יכולת שיגור שכזו ביום שלאחר חיסול הרמטכ"ל של הארגון, הרי שהוא היה מנסה להוכיח שהוא עדיין מסוגל לבצע ירי רקטות משמעותי. סביר גם, עם זאת, שבחמאס שומרים רקטות לקראת הרגע שלפני הפסקת אש. ועדיין אם היו להם מספיק רקטות ויכולת לשגרן – הם היו עושים זאת.
השליטה של צה"ל בציר פילדלפי ובמעבר רפיח שוללת נכס אסטרטגי של חמאס. המנהרות, בעיקר בעבר הרחוק יותר, שימשו להכנסת אמצעי לחימה לרצועה - ומעבר רפיח טמן בתוכו הכנסות כלכליות משמעותיות מאוד
שלישית, השליטה של צה"ל בציר פילדלפי ובמעבר רפיח שוללת נכס אסטרטגי של חמאס. המנהרות, בעיקר בעבר הרחוק יותר, שימשו להכנסת אמצעי לחימה לרצועה - ומעבר רפיח טמן בתוכו הכנסות כלכליות משמעותיות מאוד.
רביעית, הכוח הלוחם של הארגון ספג אבידות קשות. על-פי ההערכות בצה"ל מדובר בכ-14 אלף מחבלי חמאס שנהרגו או נשבו. אליהם אפשר לצרף את המספר של הפצועים מקרב הכוח הלוחם שאינם כשירים להילחם, ומדובר כבר בקלות ביותר מחצי מהכוח הלוחם של חמאס, כ-30 אלף לוחמים. לכך מצטרפת כמובן סיבה משמעותית נוספת, חמישית, שמעידה על החולשה של הזרוע הצבאית: רוב הפיקוד הבכיר של הזרוע חוסל או נעדר. מדרג מ"פים ועד מח"טים, וכמובן שניים מבין ארבעת הבכירים ביותר, מרואן עיסא ודף, שחוסלו (כנראה). סינוואר מוצא עצמו בימים אלה עם מטכ"ל שונה לגמרי מזה שהחל את המלחמה ב-7 באוקטובר, לאחר שאיבד את הקרובים ביותר אליו.
לא פחות חשובים הם סימני המיאוס שניכרים בציבור העזתי מהמלחמה. חלקו זועם על חמאס ואינו מסתיר את מחאתו ואת התסיסה נגד ראשי הארגון, שידעו למצוא לעצמם מסתור במנהרות בעוד שאר העזתים חסרי הגנה. חמאס שומע את הקולות ורואה את המראות, וזו כנראה הסיבה המרכזית לכך שהחליט להמשיך בשיחות על עסקת חטופים ולא לעצור אותן.
זו ההזדמנות להשלים עסקת חטופים, דווקא כאשר חמאס זקוק להפסקת אש יותר מכל - וכל עוד אפשר להביא לשחרורם של החטופים בחיים
וכאן באמת צריך להזהיר: חמאס לא יישבר בקרוב וייכנע. אנחנו נראה את אנשיו ממשיכים לירות לעבר חיילי צה"ל ומנסים לפגוע בהם ככל שרק יוכלו. זה יקרה אמנם בתכיפות נמוכה יותר ויותר, אך זה לא ייעלם. אין פה "ניצחון מוחלט", ולא יהיה פה ניצחון שיגרום לחמאס ולאנשיו למסור את נשקם ולהיכנע, אך ייתכן שיש כבר כעת הישגים מאוד משמעותיים בלחימה נגד ארגון הטרור. וזו גם ההזדמנות להשלים עסקת חטופים, דווקא כאשר חמאס זקוק להפסקת אש יותר מכל – וכל עוד אפשר להביא לשחרורם של החטופים בחיים.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.07.24
