ב-4 באוקטובר 2023 סיימה מאיה סרי את קורס התצפיתניות. היא שובצה בחמ"ל כיסופים שבגבול עזה והחלה בחפיפה. עוד לא נחתה בבסיס החדש וכבר נשארה שבת. הדבר האחרון שאמור היה לטרוד את שנתה הוא תרחיש שבו עשרות מחבלים יפשטו על המוצב. אבל זה בדיוק מה שקרה.
עכשיו, רגע לפני שהיא מסיימת את קורס המפקדות בבית הספר להגנת הגבולות, משחזרת מאיה את אירועי אותו יום. "התעוררנו מהבומים ב-6:30 בבוקר ורצנו למיגונית", היא מספרת. "היינו שם משהו כמו חצי שעה ואז מישהי מהבנות אמרה שיש פשיטה על המוצב. רצנו לחמ"ל ונעלנו את הדלתות, ובערך באותו זמן החלה מתקפת המחבלים על המוצב".
בקרב הגבורה על מוצב כיסופים נהרגו 13 לוחמים מגדוד 51 של גולני ושלושה לוחמי אגוז, ועוד עשרות נפצעו. "כל הזמן הכניסו אלינו לחמ"ל עוד ועוד פצועים", מאיה נזכרת. "מי שיכלה, עזרה לטפל בהם. אני לא הייתי מסוגלת. זה היה יותר מדי בשבילי".
על אף שכל אמצעי התצפית הושבתו, למעט אחד, חמ"ל התצפיות המשיך לתפקד. רק ב-21:00, אחרי שהמוצב טוהר ממחבלים, יצאו מאיה וחברותיה מהחמ"ל. יום לאחר מכן הן שוחררו לבתיהן, והחמ"ל תוגבר בנשות מילואים ובמפקדות מקורס התצפיתניות.
היא נשארה חודשיים בבית. "הייתי חייבת את האיפוס הזה. בהתחלה הייתי בטוחה שלא אחזור להיות תצפיתנית, אבל ניסיתי לדמיין את עצמי בתפקיד אחר ולא הצלחתי. בסוף אמרתי, טוב, נחזור ונראה איך יהיה. הופתעתי לטובה".
חיסול מחבל חמאס ששיגר רקטה לעבר כיסופים
(צילום: דובר צה"ל)
לאחר ששבה למוצב כיסופים נפגשה מאיה כמה פעמים עם הורים שכולים של לוחמי גולני, שבאו לבקר במקום שבו נפלו. "סיפרנו להם שהבנים שלהם הצילו אותנו. בזכותם אנחנו כאן. הם התרגשו מאוד לשמוע את זה".
להגן על הבית
127 תצפיתניות יצאו לקורס המפקדות שמתקיים בבסיס סיירים שבנגב הדרומי, בואכה אילת. פגשנו שם את מפקדת הקורס, סרן שחר גיגי מחיפה, את סגניתה, סגן נעה בירון-יחיאל מסביון, ואת החניכות טל אוּנר ממושב מולדת, לורן ארפי מרעננה ומאיה מרמת-גן.
שחר הייתה עד לפני כחודשיים מפקדת פלוגת התצפיות של חטיבה 769, שאחראית על גבול לבנון באזור אצבע הגליל. "מתחילת המלחמה סיכלנו לא מעט חוליות חיזבאללה, שניסו לחדור לשטח ישראל או תמ"ס (תלול מסלול) ונ"ט. זו חוויה בלתי נשכחת. את מרגישה שאת מגינה על הבית, מגינה על המדינה".
נעה הגיעה לכאן שלושה חודשים לפני פרוץ המלחמה, אחרי שהייתה מפקדת חמ"ל התצפיות בכרם שלום. כמו רבות מהמפקדות בקורסי התצפיתניות, היא נשלחה ב-7 באוקטובר לתגבר את החמ"לים בעוטף. עוד באותו ערב, בסביבות 19:00, התייצבה בבסיס האוגדה במחנה רעים, שכמה שעות קודם עוד התחולל בו קרב קשה. "למחרת בבוקר אמרו לי שצריכים אותי בחמ"ל כרם שלום. הייתי שם חודש, היו לנו הרבה סגירות מעגלים. הבנות תיפקדו מצוין".
לורן התגייסה באוגוסט 23', ובתום ההכשרה שובצה בחמ"ל אדרת שבגוש עציון. כשתסיים את קורס המפקדות, היא תחזור לגזרת יהודה ושומרון. "כל אחת מאיתנו נשארת בגזרה שלה", מסבירה לורן. "מי שהייתה בגבול עזה חוזרת לגבול עזה, מי שאיו"ש – איו"ש. אבל את החמ"ל הספציפי אנחנו מקבלות רק ביום האחרון של הקורס".
טל, ששירתה בחמ"ל רמת הבשן החולש על גבול סוריה, היא היחידה מבין המרואיינות שהתגייסה אחרי 7 באוקטובר. "ההורים שלי היו מאוד גאים שאני מתגייסת לתפקיד הזה", היא מספרת.
מציאות חדשה
אנחנו יושבים בחדר הסימולטורים, שמדמה חמ"ל תצפיות אמיתי. מכאן, בבסיס הדרומי, אפשר לתרגל חדירת מחבלים בגבול לבנון או זיהוי של חוליה בגבול סוריה. לקחי 7 באוקטובר השפיעו על ההכשרה, והיא כוללת תרגילים מורכבים וארוכים הרבה יותר של פיקוד על חמ"ל תצפיות במציאות כאוטית. באמצעות הסימולטורים מתרגלות החניכות גם תרחישים אמיתיים שאירעו בעוטף באותו יום. "המפקדות מעירות אותנו באמצע הלילה ונותנות לנו שבע דקות להגיע לחמ"ל", מספרת לורן. "רק כשאנחנו מגיעות לפה אומרים לנו מי נבחנת באותו יום כמפקדת".
כמה מהתצפיתניות שנהרגו או נחטפו התגייסו עם מאיה ולורן והיו יחד איתן בהכשרה. "אני בטוחה שאם הן היו איתנו היום, גם הן היו יוצאות לקורס מפקדות", אומרת מאיה.
מאז אותה שבת נשמעו עדויות על תצפיתניות בעוטף שהתריעו על פעילות חריגה – ונתקלו בהתעלמות ואף בבוז. "כתצפיתנית דווקא הרגשתי שלא רק שמקשיבים לנו, אלא שבאמת סומכים על המילה שלנו", מספרת טל. "הדרגים הכי בכירים היו נכנסים לחמ"ל ומבקשים לשמוע את הדעה שלי. ואני אפילו לא קצינה או מפקדת".
מאיה אומרת שאירועי 7 באוקטובר נתנו לה כלים כמפקדת לעתיד: "זו הסיטואציה הכי נוראה שהייתי בה, ואם עברתי את זה – אני יכולה לעבור כל מכשול. זה המסר שארצה להעביר לחיילות שלי".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.07.24
