המשא ומתן על עסקת שחרור חטופים הפך בשבועות האחרונים למשא ומתן על "היום שאחרי", וזו הסיבה שהוא יהיה קשה, רצוף משברים, ובעיקר ממושך. ההסתייגויות והדרישות שהעמיד חמאס, הן שהפכו את המשא ומתן ממיקוח על שחרור החטופים הישראלים תמורת הפסקת לחימה ושחרור מחבלים מהכלא הישראלי, למשא ומתן על מה שיקרה ברצועה בסיום המלחמה.
חמאס דורש תנאים שיאפשרו לו להשתקם. הפעילות ברצועה
(צילום: דובר צה"ל)
למעשה, מה שחמאס דורש הוא תנאים שיאפשרו לו לא רק לשרוד כצבא טרור ברצועה – מובס אבל עדיין קיים – אלא להשתקם. לכן חמאס דורש שצה"ל יצא ממסדרון נצרים, מה שיאפשר לאנשיו לחזור על נשקם למאחזיהם בצפון הרצועה, ומה שחשוב יותר – שצה"ל לא יוכל לקיים פיקוח על ציר פילדלפי ומעבר רפיח, שדרכם מקבל חמאס אמל"ח וחומרי גלם לייצור אמל"ח דרך סיני ומצרים.
ההתחייבויות שדורש חמאס מהמדינות המתווכות, מארה"ב וכנראה גם מרוסיה וסין – שישראל לא תוכל לחדש את הלחימה – נועדו לשלול מישראל חופש פעולה מבצעי ברצועה ביום שאחרי.
המרכיב הזה שחמאס הכניס למשא ומתן, מחייב גם את ישראל להחליט על המתווה הרצוי לה, כזה שישרת את האינטרסים שלה ביום שאחרי עסקת חטופים, שלמעשה תסיים את המלחמה ותעביר אותה למצב שבצה"ל קוראים לו שלב ג' – תחזוקת ההישגים הטקטיים הניכרים שצה"ל הצליח להגיע אליהם ברצועה בתשעת חודשי הלחימה.
מה שישראל בעצם תנסה להשיג במשא ומתן הם שלושה אינטרסים. הראשון: שימור אחיזת השטח המודיעינית והיכולת לאסוף מודיעין אנושי שיש לצה"ל, ובעיקר לשב"כ, כעת ברצועת עזה. שימור העליונות המודיעינית הזאת חיוני למניעת יכולת חמאס להשתקם מחדש כצבא טרור.
האינטרס השני של ישראל הוא לשמר את חופש הפעולה המבצעי ברצועה גם כאשר צה"ל יצא מכולה או מרובה. מדובר ביכולת לנצל את העליונות המודיעינית כדי לסכל באמצעות אש מהאוויר, מהקרקע ומהים, או באמצעות פשיטות קרקעיות, הכנות לביצוע פיגועי טרור של מחבלים, ובעיקר את היכולות שלהם לחפור מנהרות חדשות ולייצר אמצעי לחימה ומטענים. צה"ל ושב"כ חייבים להיות מסוגלים לסכל כל ניסיון להקים מערך רקטי חדש.
האינטרס השלישי הוא הגעה לתיאום עם מצרים לגבי שיתוף פעולה שימנע הברחת אמצעי לחימה וחומרי גלם לייצור אמצעי לחימה, וכן מניעת יציאה וכניסה של עזתים שיתאמנו ויצברו ידע באיראן. תיאום כזה עם מצרים יכול לחסוך את השהייה בציר פילדלפי.
חמאס לא בקלות יסכים לכך, אבל אם ישראל תתעקש, ליחיא סינוואר לא תהיה ברירה. גם הוא יצטרך להתגמש, מפני שהלחץ הצבאי הישראלי כבר נותן את אותותיו.
לישראל אסור לוותר על האינטרסים החיוניים שלה בעסקה, אבל מאידך, במלחמה האסטרטגית שאנו נמצאים כרגע בעיצומה, ושתקבע את רמת הביטחון הפיזי הלאומי שיהיה לאזרחי מדינת ישראל עשרות שנים קדימה, עסקת חטופים היא בעדיפות ראשונה.
כיהודים וכבני אנוש איננו יכולים לעמוד מנגד כשעשרות חטופות וחטופים סובלים ונשקפת סכנה לחייהם. מוטלת עלינו החובה המוסרית והאנושית לעשות כל מה שלאל ידינו, כולל ויתורים כואבים, כדי לשחרר את החטופים החיים והמתים, ויש לנו הזכות המוסרית אחר כך לחשב מסלול מחדש.
רק סיום פרשת החטופים יחזיר מידה נאותה של לכידות, סולידריות פנימית וחוסן לאומי לחברה הישראלית, וגם ישקם במשהו את האמון שהתכלה לחלוטין בקרב החברה הישראלית בממשלה שמנהלת אותה.
הנושא השני בסדר העדיפויות האסטרטגי הוא השלמת המלאכה ברצועת עזה: להשמיד ולהרוס את הרוב המוחלט של המנהרות האסטרטגיות ואת מערך ניהול הלחימה התת-קרקעי האדיר שחמאס בנה ברצועה. לקיחת מערך המנהור האסטרטגי הזה מידי חמאס וג'יהאד איסלאמי לא רק תשלול מהם את האפשרות לנהל מלחמת גרילה עצימה נגד כוחות צה"ל, אלא גם תאלץ אותם לצאת אל מעל פני השטח ולהיות טרף לכוח האש האדיר של צה"ל. כך נראית הכרעה צבאית אמיתית, כשמהאויב נלקחה התשתית והיכולת הטקטית שלו לנהל את הלחימה.
משימה שנייה, חשובה לא פחות להכרעת חמאס, היא להרוג, ללכוד, או להגלות את יחיא סינוואר ואחיו ועוד אחד או שניים מההנהגה העזתית של חמאס, כדי להנחית מכה מורלית על פעילי ארגון הטרור ברצועה.
המשימה השלישית החשובה היא להתחיל לכונן את הסדר "היום שאחרי" האזרחי-משילותי ברצועה, בשיתוף גורמים בינלאומיים. התחלה זו יכולה להיעשות באמצעות מתן אפשרות לעזתים לנהל בעצמם פרויקטים שונים של שיקום מערכות הביוב והתעבורה; חלוקת הסיוע ההומניטרי באמצעות גורמים מקומיים שאינם אנשי חמאס; ומניעה מאנשי חמאס מלהפריע ולהתערב להם בעבודה.
צריך לומר גלויות: המשימה בצפון לא תסתיים כאשר חמושי חיזבאללה יורחקו למרחק עשרה קילומטרים מגבול מדינת ישראל וכאשר הדרום יפורז. לחיזבאללה יש ארסנל אדיר של עשרות אלפי טילים ורקטות כבדות שמסכנים את כל העורף הישראלי
אבל המשימה החשובה באמת היא בצפון. רבות כבר דובר על כך שצריך לאפשר לתושבי גבול הצפון לחזור לבתיהם מבלי שכוח רדואן יאיים להסתער ליישוביהם ומבלי שיהיו נתונים כל העת תחת איום הרקטות, הפצמ"רים, טילי הנ"ט והכטב"מים.
צריך לומר גלויות: המשימה בצפון לא תסתיים כאשר חמושי חיזבאללה יורחקו למרחק עשרה קילומטרים מגבול מדינת ישראל וכאשר הדרום יפורז. לחיזבאללה יש ארסנל אדיר של עשרות אלפי טילים ורקטות כבדות שמסכנים את כל העורף הישראלי. צריך להכיר בכך שהרקטות, הכטב"מים וטילי הנ"ט של חיזבאללה לא "יחלידו", כפי שהעריך פעם אחד הרמטכ"לים בישראל. המלחמה הנוכחית היא כנראה ההזדמנות הנכונה ביותר להרוס את האיום הזה לפני שחיזבאללה והאיראנים יהפכו אותו, בעזרת הסורים, למפלצת שמדינת ישראל לבדה לא תוכל להתמודד איתה. כיום יש לצה"ל יכולת להתמודד עם האיום הזה לבדו, ואם איראן תתערב סביר להניח שהאמריקאים יהיו פה לסייע לנו. בעתיד זה לא בטוח. עלינו להתמודד עם המפלצת הזאת, וצה"ל יכול לעשות זאת עכשיו, כמובן שבתיאום עם ארה"ב.
שלוש המשימות האלה, שחרור החטופים, הכרעת חמאס בעזה, ונטרול האיום החיזבללאי-איראני בצפון ובצפון מזרח, הן המשימות שאיתן נתמודד בחודשים הבאים. הפוליטיקאים חייבים להבין שכל מה שמפריע להשגת יעדים אלה ומכרסם בשאריות הלגיטימציה הבינלאומית שיש לנו, פוגע בביטחון ילדינו ונכדינו לעשרות שנים קדימה. את הפוליטיקה והאידיאולוגיה צריך להשאיר בצד עד אחרי שיושלמו משימות המלחמה בהצלחה.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.07.24
