זה היה שדה תעופה מוזר. קטן. מוזנח. הצלחנו לעבור את ביקורת הדרכונים, קבוצה קטנה של ישראלים, בביקור ראשון מסוגו בתימן. ראשון ואחרון. זה היה בשנת 2000. חשבנו וקיווינו שהביקור הזה הוא עוד ציון דרך בשלום אזורי. לקראת סוף אותה שנה החלה האינתיפאדה השנייה. החלום נגנז.
בכביש משדה התעופה היה ריח לא נעים. קבלת פנים של ביוב זורם. הבירה צנעא נראתה מרשימה מרחוק. עם ארכיטקטורה ייחודית של מבנים מוארכים, חלקם צבעוניים. כשהגענו לפרברי העיר, כגודל הציפייה - גודל האכזבה. זו עיר ללא שירותי ניקיון. לאחר ביקור בהרבה מאוד ערי בירה במדינות ערב, רובן נראות כבית מרקחת לעומתה. והנשים, חות'יות או לא, מכוסות מכף רגל ועד ראש. זו מדינה שהקדימה את כל מדינות ערב ברדיקליות הדתית שלה. וככל שהרדיקליות חמורה יותר - העוני וההזנחה גדולים יותר. היינו שני עיתונאים, בקבוצה של שמונה. נקבעה לנו פגישה עם יו"ר הפרלמנט. ברגע האחרון הוא קיבל רגליים קרות. בעיתונות המקומית דווח על הביקור הראשון מסוגו, בנימה קצת ביקורתית. בשוק של צנעא קיבלו אותנו יפה, עם מוזיקה של עפרה חזה ואהרן עמרם. זה היה אולי האפיק היחידי שבו הייתה אהדה כלשהי למשהו מישראל.
נסענו לצפון תימן, לסעדה ולכפר נוסף. היו שם משפחות יהודיות אחרונות שאירחו אותנו. הצעירים דיברו יידיש-אנגלית, משום שחסידי סאטמר היו היחידים שהורשו להיות בקשר עם הקהילה היהודית. זה היה, אז לא ידענו, המרכז של החות'ים
נסענו לצפון תימן, לסעדה ולכפר נוסף. היו שם משפחות יהודיות אחרונות שאירחו אותנו. הצעירים דיברו יידיש-אנגלית, משום שחסידי סאטמר היו היחידים שהורשו להיות בקשר עם הקהילה היהודית, שצעיריה נשלחו לישיבות שלהם בניו-יורק. זה היה, אז לא ידענו, המרכז של החות'ים. משם פרצה המלחמה שהובילה אותם לכיבוש רוב צפון המדינה.
מחיר המלחמה מפחיד. מתוך אוכלוסייה של כ-34 מיליון, 9.8 מיליון ילדים נמצאים במשבר הומניטרי. 4.3 מיליון הפכו לפליטים. נכבה מתוצרת עצמית. כ-400 אלף בני אדם נהרגו במלחמה שיזמו החות'ים. התוצר לנפש עומד על כ-2,000 דולר, ותוחלת החיים על פחות מ-64 שנים. רובם יכולים רק לחלום על רמת ואיכות החיים של הפלסטינים בשטחים המוחזקים על ידי ישראל. הם לא מעניינים את העולם, אז ייתכן שהם זקוקים לסכסוך עם מדינת היהודים כדי שישימו לב לקיומם. בינתיים, הם יכולים למות מרעב. ובארצות-הברית, במסגרת ההפגנות נגד ישראל, שמעתי המונים צווחים: "תימן, תימן, עשי אותנו גאה, אנא הפכי עוד ספינה". פרוגרסיבים מטורללים? בוודאי. הרי על דגל החות'ים מופיע הכיתוב: "מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה על היהודים, ניצחון לאיסלאם". אז זה ממש לא חשוב שמדובר בתנועה החשוכה ביותר בעולם, שדנה את אנשיה לסבל ולרעב. הם נגד יהודים. אז הם ראויים לתמיכה. ורק דבר אחד מוכיח את עצמו שוב ושוב, בכל פינה בעולם: בכל מקום שבו שולט האיסלאם הרדיקלי, סוני או שיעי או זיידי - התוצאה היא הרס, חורבן ושפיכות דמים.
למרות שמדובר במדינה המפגרת, הענייה, ההרוסה והרעבה ביותר בעולם הערבי - זה לא מפחית מכושר הלחימה שלה. מזכיר במשהו את חיזבאללה וחמאס. סעודיה ואיחוד האמירויות נלחמו נגד השתלטות החות'ים על תימן - ולא יכלו להם. איחוד האמירויות פרשה. סעודיה ספגה אינספור מכות, בעיקר בתעשיית הנפט, והגיעה להסכם הפסקת אש. וארצות-הברית, במהלך מוטעה, הוציאה את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור. איך אפשר לתת לגיטימציה לארגון שהדגל שלו הוא "מוות לאמריקה"? לא ברור. כך או כך, רוב תושבי תימן סובלים ממחסור קבוע במזון. אבל לחות'ים יש כושר עמידה. כמו ברוב מוקדי ציר הרשע במזרח התיכון, זו איראן שמתדלקת את רוב ארגוני הטרור ואת שפיכות הדמים האזורית.
ימים יגידו אם ההתקפה הישראלית על נמל חודיידה עשתה משהו. כששוקלים את העניין כדאי לזכור את ההיגיון האיסלאמיסטי: אנחנו מוכנים לפגיעה קשה בעצמנו, כל עוד הצלחנו במשימה של השפלה קטנה לאויב. לא ברור מה כן צריך לעשות. זה ברור שאין צורך להיכנס למלחמת התשה עם החות'ים. סעודיה ואיחוד האמירויות כבר היו במלכודת הזאת. אין צורך להיכנס אליה.
העימותים עם קבוצות הטרור האזוריות רק מסייעים לראש הנחש. יש צורך לצאת מהקונספציה של עימותים קטנים ומתישים. הם שוחקים את ישראל. הם לא פוגעים בראש הנחש. אולי, רק אולי, יש צורך בפגיעה ממשית ביצוא הנפט האיראני. המוקד הוא האי ח'ארג'. האיראנים, באמצעות החות'ים, כבר עשו את זה לסעודיה. וסעודיה התקפלה. אולי, רק אולי, הגיע הזמן שישראל תגרום לפגיעה קצת יותר קשה באיראן. זו השפה שהם מבינים. לא שאנחנו זקוקים למלחמה אזורית. אבל הניסיון עם החות'ים וחיזבאללה כבר היה אמור להבהיר לנו שאיפוק לאורך זמן לא מרתיע את האויב. כנראה שלהפך. היינו כבר בקונספציה של איפוק. אנחנו משלמים עליה מחיר גבוה. אין צורך בעוד איפוק, שיעלה לנו במחיר הרבה יותר גבוה.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.07.24
