ב-8 באוקטובר היו אמורים אורי דנינו, בן 25 מירושלים, ובת זוגו ליאל אברהם, ללכת לראות יחד דירה. את הרגעים האחרונים שלהם יחד, בלילה לפני שאורי נסע למסיבת הנובה, ליאל זוכרת כאילו הם היו אתמול. "הייתה לי תחושת בטן מוזרה לפני שהוא יצא", היא סיפרה. "חיבקתי אותו ואמרתי לו: 'שתדע שלא משנה מה יקרה, אני כל החיים אלחם בשבילך ואני בחיים לא אוותר עליך'. הוא נתן לי נשיקה ואמר שהוא יודע".
היא ועינב, אמא של אורי, מספרות על יותר משמונה חודשים בלעדיו, מייחלות לחזרתו, ולמרות הקושי העצום - משדרות תקווה, אמונה ואהבה בלתי מתפשרת.
ההקלטות של אורי לבת זוגו ב-7 באוקטובר
(צילום: באדיבות המשפחה )
על אורי
עינב מתארת את בנה כאדם שמצא את מקומו בלב כולם. "הוא ילד קסם וחינני, יש לו כמויות של חברים והוא תמיד יהיה הראשון לעזור, לא משנה באיזו שעה", היא סיפרה. "אורי היה תלמיד מצטיין, אהב מסיבות, גלישה ולבלות עם חברים. כיף להיות איתו ואוהבים אותו. הסיפור שלו הוא סיפור של גבורה, של מישהו שהצליח לברוח אבל חזר להציל את חברים שלו – שהוא הכיר רק באותו היום".
7 באוקטובר
באותה שבת נוראית, אורי נסע עם חבר למסיבה, ואליהם הצטרפו שלושה חברים נוספים: מאיה ואיתי רגב ששוחררו משבי חמאס, ועומר שם טוב שעדיין חטוף בעזה. אורי וחברו הצליחו להימלט במכוניות, אך לבסוף אורי החליט לחזור ולהציל את החברים, למרות אזהרות חברו להמשיך הלאה. החבר המשיך וניצל, בעוד אורי וחבריו נתפסו ולא הצליחו לברוח. ניתן לדעת שהוא הצליח לחבור אליהם מסרטון חטיפה שהופץ.
4 צפייה בגלריה
"אני מאמינה שהוא לא דואג לעצמו כמו שהוא דואג לי". עינב דנינו מחזיקה את תמונת בנה החטוף
4 צפייה בגלריה
אורי דנינו ובת זוגו ליאל. "לא רואה איך אני נשארת לחיות במדינה הזאת אם אורי לא חוזר אליי בריא ושלם"
(צילום: באדיבות המשפחה )
ליאל, בת זוגו, סיפרה: "דיברנו עד דקה לפני החטיפה, הוא אמר לי בטלפון 'אני לא יכול לדבר איתך, ירו למישהי בראש ואני מתחבא ביער'. הוא שלח לי מיקום ועקבתי אחריו עד 08:20. התקשרתי אליו עשרות פעמים והוא לא ענה. ב-08:40 הוא ענה לי ואמר 'אני נוסע כמו פסיכופת, אני בדרך הביתה'. עוברת שעה ושעתיים ונהיה וי אחד. מתחילות לצאת תמונות מהמסיבה ואני מנסה להבין מה איתו, התקשרתי לחברים ולמשפחה שלו.
"תומר, החבר שהוא נסע איתו, אמר שהוא בדרך הביתה ושאורי והוא הצליחו לברוח. כל אחד הלך לרכב שלו ונמלטו מהמסיבה דרך השטח הפתוח. הוא ראה שהרכב של אורי מאט והוא מקבל ממנו הודעה 'תשלח לי את המספר של עומר, מאיה, איתי, מישהו'. הוא אמר לו 'דנינו, אנחנו לא חוזרים לשם. ירו בנו', ואורי ענה לו 'אתה תברח, אני מפרסס להציל אותם'".
המצב בשבי
שבועיים וחצי לאחר החטיפה, קיבלו עינב ומשפחתה הודעה מהצבא שאורי נחטף על ידי ארגון טרור. "עד אז אלה היו ימים מורטי עצבים שרק מלהיזכר בהם הנשימה שלי נהיית כבדה ולא קצובה", סיפרה ליאל. "קפצנו מכל טלפון, נלחצנו מכל הודעה. פחדנו להיכנס להתקלח כי זה אומר שלא נהיה זמינים לכמה דקות. פתחנו חמ"ל על מנת להרכיב את התמונת מצב שנראתה לנו הגיונית. אחרי כמה שבועות קיבלנו את ההודעה שאורי נחטף".
מעבר לכך, הן לא יודעות דבר על מצבו. עינב, שמנהלת את החיים בין ישראל לארצות הברית, מרבה לערוך מסעות הסברה ולפגוש קהילות יהודיות כדי לספר את סיפורו של אורי ולחזק את התמיכה בו. "אני מדברת על אמונה וביטחון וזה נותן לי כוח להמשיך", היא אמרה. "אנשים רואים את הסיפור שלו כגבורה וזה מחזק אותי מאוד".
רגעי המשבר
אורי ואמו היו קרובים מאוד והיא סיפרה שהוא מאוד אהב כשהיא כיבסה לו את הבגדים. "הוא השאיר לי שקית כביסה ביום רביעי לפני המסיבה ועדיין לא כיבסתי אותה", היא אמרה בכאב. רגעי המשבר הם חלק בלתי נפרד מהיומיום שלה, אך עינב משדרת אמונה בלתי מתפשרת בחזרתו של בנה: "אני בטוחה שאורי יצא ויגיד לי 'אמא אני לא סתם הייתי שם'".
רגעי התקווה
ליאל מתארת את התקופה האחרונה כתקופה של "רכבת הרים רגשית", וחייה הפכו למלחמה בלתי פוסקת על חזרתו של אורי. "אני לא רואה איך אני נשארת לחיות במדינה הזאת אם אורי לא חוזר אליי בריא ושלם", היא אמרה בהחלטיות. "היינו צריכים ללכת לראות דירה ב-8 באוקטובר, יום אחרי, אבל אנחנו מאוד אופטימיים ולא מאבדים תקווה ואמונה לרגע. אנחנו בטוחים שהוא שם בשליחות וחוזר אלינו בריא. אם אורי איכשהו רואה את זה, שיידע שמדינה שלמה מחזיקה את התקווה הזאת איתנו", היא סיכמה. אמו אמרה" "אני מאמינה שהוא לא דואג לעצמו כמו שהוא דואג לי".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.07.24
