הפעם זה יהיה אחרת, אומרים בירושלים. הנאום של בנימין נתניהו לא יתקוף, גם לא במרומז, את הממשל האמריקני. הוא לא יהיה רגע של שיא במערכת בחירות בישראל – אבל שפל חסר תקדים ליחסים בין שתי המדינות. לא תשתמע מדבריו של ראש הממשלה ביקורת חריפה על נשיא דמוקרט, תומך בישראל, שתומכיו יחושו השפלה וזעם שייזכרו למשך שנים. במילים אחרות: הנאום ב-2024 לא יהיה שחזור של אותו אירוע אומלל למדי ב-2015, מול ממשל אובמה. יהודים בארצות-הברית, גם כאלה המקורבים לטראמפ, הזהירו את נתניהו ואנשיו: אל תיראו כאילו אתם מתערבים בבחירות. עצם ההגעה שלכם מסוכן בעת הזו. תתרחקו מהמים הרעילים של הפוליטיקה האמריקנית הסוערת. תציבו לעצמכם מטרה: לחזור הביתה בשלום.
חם ולח עכשיו בוושינגטון. אתמול חוותה כמה שברי עננים מהירים, אגרסיביים. הדבר האחרון שמעניין את הבירה כרגע הוא המזרח התיכון. האמת, הדבר האחרון שמעניין אותה זו אוקראינה, אבל המזרח התיכון צמוד ממש אליה.
המפלגה הדמוקרטית מנסה להרגיע את התוצר של הפוטש הפנימי נגד הנשיא ביידן. לתת תחושה של אחדות. לחבוש את הפצעים של מלחמת אזרחים קצרה ואכזרית, שבסופה פורש נשיא מכהן מהמרוץ – אחרי שניצח בפריימריז. אירוע חסר תקדים. הרפובליקנים עושים כל מאמץ לפגוע בסיכויים של קמלה האריס, אם לא למחוק אותם לחלוטין, לפני שהיא תתחיל לספר סיפור חדש כלשהו על בחירות 2024. למיקרופונים, טראמפ אומר שהאריס היא מועמדת גרועה מביידן (שהוא "הנשיא הגרוע בהיסטוריה"). אך מאחורי הקלעים מטה טראמפ מוטרד. הדרך שבה פגע ביהמ"ש העליון בזכויותיהן של נשים על גופן בנושא ההפלות, יכולה להוביל לסחף לטובת מועמדת אישה שחרתה על דגלה זכויות נשים. הקמפיין של ביידן חיסל את עצמו בעימות. האריס עודנה שלמה, ויכולה לנסות לאחד את המפלגה מאחוריה. לא צריך להפריז בדאגה הרפובליקנית: סגנית הנשיא לא נחשבת לפוליטיקאית מצטיינת עד כה, בתפקידה הנוכחי. וזה בלשון המעטה. בכל הסקרים, טראמפ הוא הפייבוריט לניצחון. התמונה שלו אחרי ההתנקשות היא תמונה מנצחת.
נתניהו מגיע לקלחת הזו, עם שאלה מסתורית ומרכזית אחת: מה המשמעות של החלטת ביידן לחודשים הקרובים. ישראל עובדת כמה ימים קדימה, מקסימום שבועות. והחודשים הקרובים, עד השבעת הנשיא או הנשיאה החדשים, קריטיים לגורל המלחמה בעזה, המצב בצפון, עסקת החטופים, הנורמליזציה וההתמודדות עם איראן. החשש בממשלת נתניהו הוא שהנשיא ביידן, משוחרר כעת מכל חישוב פוליטי, מוקף בצוות בעל חשבון ארוך עם הממשלה הנוכחית, ישאף לקבוע עובדות חריפות: מצד אחד, תמיכה בפתרון מדיני ופעולות בסגנון אובמה בסוף כהונתו, ומצד שני, מכות נגד הימין הקיצוני היהודי, באופן שיהיה תקדימי. התהליך הזה כבר החל.
התקווה איננה הפוכה לגמרי: לאור הסנטימנט היסודי של ביידן, האדם שמכריז על עצמו כציוני, הוא יתמקד מעתה במורשת של הסכמי שלום, הבאת הנורמליזציה עם סעודיה, וייטוש לאנחות את כל החישובים הפוליטיים והפזילה לאגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית – שמותח את הביקורת הנוקבת ביותר על נתניהו ועל המלחמה.
רגע לפני שעלה על הטיסה, הבטיח נתניהו כי הוא יודה לביידן על מה שעשה למען ישראל לאורך השנים. יש על מה להודות
אתמול, רגע לפני שעלה על הטיסה, הבטיח נתניהו כי הוא יודה לביידן על מה שעשה למען ישראל לאורך השנים. יש על מה להודות. לבד מההתייצבות יוצאת הדופן של הנשיא האמריקני לצד הישראלים אחרי 7 באוקטובר, כולל שיגור נושאות המטוסים, היו אלה ביידן ואנשי צוותו שהוציאו לאור את ההצעה הישראלית לחמאס. הם נקטו במהלך יוצא דופן, לא דיפלומטי בעליל, והביאו את יוזמת נתניהו לתודעה הציבורית – המזרח-תיכונית והעולמית. הם הבינו שכך ימסמרו את ממשלת ישראל להצעה שהיא עצמה ניסחה. הם חיבקו, חיבקו חזק, הרבה אחרי הקנאק, ובירכו את ראש ממשלת ישראל על יוזמתו חסרת התקדים.
במקביל, האמריקנים נקטו במדיניות עקבית, כבר חודשיים, שמטילה אחריות מלאה על חמאס - ובאה לידי ביטוי גם בהצהרתו של ביידן לפנות בוקר על כוונתו להקדיש את הזמן שנותר לו בתפקיד למאמץ לשחרור החטופים. אילולא הבית הלבן של ביידן היה מתמרן כך, ספק אם היינו מגיעים לרגע הכמעט אופטימי הנוכחי: עסקה על הפרק, עסקה שיכולה להשיב את החטופות והחטופים שנמקים, נרצחים ומתים בשבי חמאס. זה חשוב יותר מכל נאום או פגישה בוושינגטון.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.07.24