זינב ("את בוודאי מבינה מדוע אני לא יכולה למסור את שם המשפחה שלי") בת ה-29 מתגוררת כבר למעלה מחודש באוהל, במתחם העיר חודיידה, לא הרחק מהנמל התימני הגדול שבו פעלו מטוסי חיל האוויר בשבת האחרונה.
היא בת לעדה המוסלמית-סונית, עוטה רעלת ראש כהה ואם לארבעה. "אני עסוקה כל הזמן", היא מספרת, "מבשלת, מכבסת, מנקה ושומרת על הילדים". הוריה השיאו אותה בגיל 14, היא אומרת ו"זה לא נראה לי מוזר", ומוסיפה ש"בטקס החתונה ראיתי את בעלי בפעם הראשונה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות רק למנויים:
בן זוגה, מוחמד, נע ונד בין שלוש נשותיו. הוא בן 57, יצואן דבש מתוצרת מקומית לדובאי ולנסיכויות המפרץ. "הדבש שלנו", מספרת זינב בגאווה, "מספק פרנסה למשפחה המורחבת. יש לו מוניטין מעולה במדינות העולם הערבי, ואני יודעת שמדובאי מייצאים אותו גם למדינות רחוקות".
תעשיית הדבש מצליחה להחזיק את שלוש הנשים, 11 הילדים, ואת הוריו של מוחמד. העבודה מתבצעת במשותף. הנשים אחראיות לערבוב תמיסת הדבש בתוך סירי ענק, מחממות, מצננות ואז מערות את העיסה לתוך קופסאות קטנות שעליהן מודבקת תווית הייצור התימנית. מוחמד מעמיס את הסחורה לתוך שקי ענק ומשנע את קופסאות הזכוכית לדובאי, עומאן ונסיכות שארג’ה.
“את יודעת לקרוא ולכתוב?” אני מסתקרנת. "כמו כל בנות גילי, לא הלכתי באופן מסודר לבית ספר, אבל הצלחתי ללמוד את כל האותיות ואני מסוגלת לזהות מילים, לקרוא ולהרכיב משפטים קצרים. לא קוראת עיתון, אבל צופה בערוצי הטלוויזיה התימניים".
ערוצים אחרים את יכולה לקלוט?
"הטלוויזיה שלי מכוונת רק לערוצים מקומיים. הזהירו אותי שאם יתפסו אותי צופה בערוצי טלוויזיה ערביים, מחוץ לתימן, יחרימו את המכשיר ואני עלולה להסתבך".
על רשתות טלוויזיה מערביות אין על מה לדבר בכלל. זינב מעולם לא למדה שפות אחרות, רק ערבית.
6 צפייה בגלריה
ילד במשטר החות'י בתימן. "אם יתפסו אותי צופה בערוצי טלוויזיה ערביים מחוץ לתימן אני עלולה להסתבך"
(צילום: Mohammed Hamoud, GettyImages)
השיחה בינינו מתקיימת באמצעות קרוב משפחתה של זינב, שחי למעלה מעשר שנים בארצות-הברית. הוא גבר משכיל, משתתף בפאנלים בינלאומיים כנציג מכון המחקר שבו הוא עובד. כשנתן לי את מספר הטלפון שלה, הסביר שהיא יודעת אמנם שאני עיתונאית, אבל עדיף שלא אגלה שאני ישראלית. זינב שיתפה פעולה ברצון, רק דרשה שאקפיד לא להסגיר את זהותה.
כששאלתי אותה על התקיפה הישראלית בנמל חודיידה, בתגובה לתקיפת הכטב"ם "יפו" בתל-אביב שבה נהרג יבגני פרדר ז"ל, היא סיפרה על ההלם וההפתעה. "הבן הגדול שלי, בן 15, התעורר באמצע הלילה, התרוצץ בסביבה וחזר עם סיפור על תקיפה של 'הציונים' בתגובה להתקפה שלנו בתל-אביב", היא משחזרת. "כמובן, ידעתי רק מעט על התקיפה שלנו, ושאלתי מיד את הבן שלי אם אנחנו צריכים לחפש מקום להסתתר. הוא הסביר ש'זה נגמר, אלחמדוללה', ובינתיים אין סיבה לשנות את סדר היום שלנו. שאלתי גם את השכנות, הן דווקא היו מעודכנות יותר ממני ואמרו שעכשיו יש לנו שלושה אויבים: ערב-הסעודית, השלטון החות'י, וישראל. אני לא יודעת ממי לפחד יותר".
מה את יודעת על ישראל?
"אני יודעת דברים נוראים על הישראלים ופוחדת שתהיה עוד תקיפה ולא נהיה מוגנים. כשהבעל שלי יגיע, אשאל אותו אם אנחנו צריכים לחפש מקום בטוח יותר".
"עכשיו יש לנו שלושה אויבים: ערב הסעודית, השלטון החות'י וישראל. אני לא יודעת ממי לפחד יותר"
בניגוד לשכנים, זינב מספרת כי מצבה הכלכלי טוב יחסית וכי היא וילדיה לא סובלים חרפת רעב: "אני נוהגת לתרום מזון, וכדי לא לבייש אף אחד, מניחה את החבילה בפתח האוהל או בקתת המגורים, ומסתלקת מהר. את לא יכולה לדמיין איזה רעב נורא תפס את תימן בשנים האחרונות. אנחנו שומעים שמגיע למדינה סיוע מארגונים בינלאומיים, אבל החות'ים משתלטים עליו כבר בנמל. הם לוקחים את חבילות הסיוע, את ארגזי המזון, התרופות ובקבוקי השתייה, ומחלקים בין מקורביהם. למזלנו, הצלחנו לפתח קשרים עם נציג של אחד מארגוני הסיוע, והוא מחביא עבור בעלי ארגז מזון בכל פעם שהחבילות מגיעות. אם מחלקים אותו בצורה קפדנית, זה יכול להספיק לעשרה ימים בערך. הבעיה היא שאף פעם לא יודעים מתי יגיע המשלוח, וצריך לשמור על עיניים פקוחות, שלא יחטפו לנו".
פועלות אצלכם חנויות מכולת? בתי המרקחת פתוחים?
"השאלה קצת משונה, מרגישים שאת זרה. בוודאי שיש חנויות, השאלה מה בעלי החנויות מחליטים להניח על המדפים ובאילו מחירים הם ימכרו את הסחורות. כל הזמן מדברים על אגירת מצרכים, כדי למכור אותם במחירי שוק שחור. למדנו לא לסמוך על בעלי החנויות".
והחות'ים, מציקים לכם?
"אני לא נתקלת בהם. בעלי לימד אותי איך לנהל חיים שקטים ולשמור על הילדים".
לעומראן, בן 29, טכנאי מכונות "כשאני מצליח למצוא עבודה", אני מגיעה באמצעות פעיל בארגון סיוע זר שעובד בנמל חודיידה. גם הוא לא יודע שאני ישראלית. עומראן מספר לי על בנו הקטן שמת ברעב. "לאמא שלו התייבש החלב בחזה, אז היא האכילה אותו בקרעי פיתות מהולים במים, גבינה ומעט ירקות. בשלב מסוים הפסיקו להגיע חבילות הסיוע, והשכנים לא יכלו עוד לתרום לנו פיתות, כי נזקקו להן בעצמם. קשה לדמיין את התסכול והסבל. האמא רעבה, הילדים רעבים, והתינוק הכחוש נדבק בחולירע ונפטר".
ניסיתם להגיע אל החות'ים, לבקש עזרה?
"אנחנו לא יכולים להגיע אל החות'ים. הרכבים שלהם שועטים ברחובות העיר עם תיבות האספקה, עד לפתח משרדי הממשלה. אין לנו כסף להציע להם. אני חייב לשמור עכשיו על שתי הנשים וחמשת הילדים שלי, שיישארו בחיים. אפילו אם תשלחי לי ארגז מזון שעליו תכתבי את שמי המלא ‑ הוא לא יגיע אליי, כי אחד המקורבים יתפוס אותו".
80 אחוז מ-33 מיליון תושבי תימן, המדינה הענייה ביותר מבין מדינות ערב, חיים בדלות נוראה. הרעב הכבד ששורר בה בשנים האחרונות הוביל להתפתחותה של תופעה מזעזעת הנקראת "זוואג' אל-חמיס", או נישואי יום חמישי. במסגרתה, גברים בשנות ה-50 וה-60 לחייהם מגיעים לתימן מאחת ממדינות המפרץ, או שולחים "סימסאר", סרסור מטעמם, כדי למצוא ילדה בת 11 או 13 למטרת "נישואים" שיימשכו שלושה ימים בלבד. אחריהם, תחזור הילדה לבית הוריה עם סכום כסף לא גדול ועם החשש שיתברר בתוך כמה שבועות שנכנסה להיריון. כשזה קורה, המשפחה נאלצת לפנות אל ה"דאייה", הקשישה שמבצעת הפלות, מה שגורם לעיתים קרובות למותה של הילדה בעקבות סיבוך או זיהום.
"למדנו להשלים עם התופעה", מסבירה זינב. "גם אצלי במשפחה היו מקרים קשים של ילדות צעירות שהסתבכו. קראנו להן 'כלות המוות'. כשהאבא מוסר את בתו הוא בהחלט מודע לסיכון, אבל צריך לזכור שהוא מקבל תמורתה סכום כסף שיכול לפרנס את המשפחה למשך חודשיים לפחות".
תימן הפכה לרפובליקה מאוחדת ב-1990, כשהצפון והדרום, שהיו עד אז שתי רשויות נפרדות, התלכדו. אלא שאחרי האיחוד פרצה מלחמת אזרחים, כשהדרום חותר להפוך למדינה עצמאית. עם הזמן הסכסוך הפך אלים יותר, בעוד האמירותים והסעודים בחשו בפוליטיקה הפנימית ושלחו תגבורות נשק. ב-2015 הקימה ערב-הסעודית קואליציה, בתמיכת ארצות-הברית ובריטניה, שנועדה לסייע למשטר הסוני לחזור למקומו ולמגר את החות'ים.
ענבל נסים לובטון, חוקרת תימן בפורום לחשיבה אזורית ומרצה באוניברסיטה הפתוחה, מספרת כי ככל שהתחזקה המלחמה הפנימית בתוך תימן וככל שגברו המאבקים עם ערב-הסעודית, כך עלה מספר נישואי הקטינות במדינה. "אנשי קשר בעמותות סיוע מגרמניה ניסו בשנים האחרונות להגן על הילדים", היא מסבירה. "הם פעלו להפסיק את הגיוס בכוח של ילדים בני עשר לצבא החות'ים ולבטל את ‘נישואי’ הקטינות. אבל לאור המצב, המשפחות לחצו להיפטר מהבנות ולמצוא עבורן מפרנס.
"המצב הקשה גרם גם לכך שלפחות שליש מהאוכלוסייה, בעיקר צעירים, יצאו להגירה פנימית, נטשו את משפחותיהם בכפרים ועברו לעיר הבירה צנעא, לחפש מקומות עבודה ומגורים. בבת אחת התרחבו שולי הערים החות'יות עומראן וסעדה, עיר הולדתו של המנהיג החות'י עבד אל-מאלכ אל-חות'י. אבל ההפתעה שציפתה להם במרחב העירוני הייתה כואבת: העובדים הצעירים לא קיבלו משכורות. מי שלא הצליח להגר אל מחוץ למדינה נאלץ לחזור לכפרים, בעוד אחרים ממשיכים להתמודד עם מצוקות היומיום, בעיקר מחסור במזון".
אדהם סלמייה, 24, מתגורר בעיר הבירה הזמנית עדן, שבה חי הרוב המוסלמי-סוני בתימן. "אני בחור חרוץ, טוב לב, שמנהל אורח חיים פשוט ויש לי עניין מיוחד שהעולם ישמע עליי", הוא כותב ברשת X (לשעבר טוויטר). "אספר על עצמי: הייתי נשוי ויש לי ילד קטן שנמצא בחזקת אמו עד שיגיע לגיל שש, ואז אקח אותו אליי. כיום אני לא יכול לצאת מתימן, כי כל טיסה לאירופה או לארצות-הברית מחייבת ויזה, במיוחד לתימנים, בדיקות מהצד התימני ואישורים מהמדינה שאליה אתה רוצה להגיע.
6 צפייה בגלריה
שדה התעופה בצנעא. "כל בני גילי היו מתים להגר, אבל לא למדינות שמוכנות לקבל אותנו. אין לי עניין להגיע לאיראן או צפון קוריאה"
(צילום: AP/Hani Mohammed)
"תאמינו לי, כל בני גילי בתימן, גם המוסלמים-הסונים וגם הזיידים-השיעים (הכוונה לחות'ים, ס.פ), היו רוצים להגר, אבל לא למדינות שמוכנות לקלוט אותנו. אין לי עניין להגיע לקוריאה או לאיראן. אני רוצה מדינה ערבית נעימה, שבה אוכל לדבר עם המקומיים בשפתנו, מוכן לעבוד בכל עבודה ולהרוויח מעט.
"אני מעריך שאם אסתדר במדינה ערבית הוריי יחזיקו את הילד אצלם, עד שאחזור ואתחתן פעם נוספת. גבר לא יכול לחיות חיים רגילים בתימן בלי להיות נשוי לאישה אחת לפחות".
למרות החלום להגר ולבנות לעצמו חיים טובים יותר, גם אדהם משוכנע בנחיצות המלחמה נגד ישראל: "אני מתאר לעצמי שהעולם עוקב אחרי מה שקורה עכשיו בתימן, בגלל המלחמה נגד ישראל. הנחתנו עליהם מכה בהפתעה, הם נתנו לנו מכת כבוד בנמל חודיידה, והסיפור בכלל לא הסתיים. עכשיו תשומת הלב שלנו מתמקדת מחדש בערב-הסעודית, והציונים עוד יקבלו הפתעה במקום שלא חלמו עליו".
בינואר 2014 השתלטו החות'ים על עיר הבירה צנעא וסילקו את הנשיא המכהן, עבד ראבו מנסור האדי, שזכה מיד לחיבוק מבית המלוכה הסעודי. ארצות-הברית הזדרזה לכנות את החות'ים "טרוריסטים" ודרשה לסגור את ערוץ הטלוויזיה שלהם, "אל-מסירה", ההלכה. במקביל, האיחוד האירופי הכריז על שורה של סנקציות והקפאות כספים, ומנע את יציאתם ל"מדינות נאורות".
תימן של היום מתנהלת כמדינה בתוך מדינה. בבירה הרשמית, צנעא, יושבת הנהגת החות'ים, בראשות עבד אל-מאלכ אל-חות'י בן ה-44, בנו הצעיר של איש דת ידוע, שייח בדר א-דין אל-חות'י. מעט מאוד ידוע על עבד אל-מאלכ, המכונה אבו-ג'יבריל. לא ברור היכן הוא מתגורר, לכמה נשים הוא נשוי, כמה ילדים יש לו ומה היקף ההון שהצליח לצבור, אם כי השמועה מספרת שהבריח עד כה 30 מיליארד דולר לבנקים באיראן. בנו ג'יבריל, בן ה-16 ככל הנראה, נחשף לראשונה כשיצא למחנות אימונים של כוח אל-קודס באיראן וחיזבאללה בלבנון, כשהוא מלווה בגברתנים תימנים לבושים בחולצות טריקו הדוקות, שהקיפו אותו מכל עבר.
אחד ממקורביו סיפר כי עבד אל-מאלכ מנהל אורח חיים סגפני: קורא הרבה, צועד ברגל (מוקף במאבטחים צמודים), מקפיד ללכת לישון מוקדם ולשמור על קשר עם חברי הילדות שלו. עם זאת, הוא נמנע מהופעות בציבור וגם את פגישותיו מנהל רק באמצעות מסך ענק, כשלא ברור היכן הוא נמצא בכלל.
סא"ל במיל' ד"ר אייל פינקו, חוקר ומרצה במרכז בגין סאדאת באוניברסיטת בר-אילן, מצביע על הדרך שבה מחקה עבד אל-מאלכ את מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה. "אותן תנועות ידיים, אותו לבוש מסורתי, אפילו אותן הקנטות לשלטון הנשיאותי בתימן, בדומה לנזיפות ששולח נסראללה לנשיא ולרמטכ"ל הלבנוני, כשהוא טוען ש'אנחנו עושים את העבודה עבור כולם'".
נסים לובטון מבהירה כי החות'ים לא כפופים לאיראן, גם אם האינטרסים שלהם חופפים, ורואים את עצמם, לדבריה, מחויבים לפלסטינים. "תראי את הסיסמאות שחקוקות על הדגל החות'י: 'אללה גדול', 'מוות לאמריקה', 'מוות לישראל', 'קללה על היהודים' ו'ניצחון לאיסלאם'", היא אומרת.
בינואר 2007 תקפו החות'ים את בתי היהודים שנשארו בעיר סעדה, גירשו אותם, השתלטו על קרקעותיהם והחרימו רכוש ומכוניות, ולוקחו אפילו ספריות, כולל ספרי יהדות. על הבתים שהופקעו נכתב בגיר אדום "זה היה ביתו של השטן הקטן". כיום, ככל הידוע, לא נותר אפילו יהודי אחד בתימן.
מביתו החדש באבו-דאבי, סיפר לי יוסף חמדי, יהודי תימני, שהאמירותים שלחו מטוס מיוחד לפני שלוש שנים לחלץ אותו ואת אחיו ומשפחותיהם מצפון המדינה. "השליט מוחמד בן זאיד הציל אותנו ממש ברגע האחרון מציפורני החות'ים, שאיימו לחסל אותנו ואת כל יתר היהודים", הוא מדגיש.
לו ול-14 בני משפחתו, המתינו באבו-דאבי בתים, מכוניות וחינוך חינם לילדיהם, בבית ספר מקומי. "אני לא רוצה לזכור את החות'ים", הוא אומר, "האכזריות שלהם, האפליה והשנאה כלפי מי שאינו משתייך לבני דתם, מפחידה אותי עד היום. מזל גדול שחילצו אותנו".
6 צפייה בגלריה
נמל חודיידה בתימן, לאחר תקיפת חיל האוויר. "לא מדובר בהתקפה ישראלית מכאיבה"
(צילום: AFP)
ביום ראשון השבוע, בתגובה לפעולת מטוסי חיל האוויר בנמל חודיידה, הודיע עבד אל-מאלכ ש"האויב הישראלי (בניגוד לנסראללה, הוא כמעט לא משתמש בכינוי "הציונים", ס.פ) החליט להרשים את הקהל הישראלי הפחדן, כאילו הצליח להביא הישג גדול ונתן מכה מכאיבה לתימן. ואנחנו מודיעים: התקיפה לא תפריע לנו להמשיך לסייע לעזה, מה גם שלא מדובר בהתקפה ישראלית מכאיבה".
למחרת נערכו הלוויותיהם של 14 ההרוגים בהפגזות בנמל חודיידה. פרט להם, מאז המתקפה נרשמו שישה נעדרים ו-90 פצועים, שהופנו לקבלת טיפול רפואי. החות'ים גם הפיצו סדרת תצלומים מבית החולים, שאליו הובאו, לטענתם, ילדים וקשישים שנפצעו בהפצצת חיל האוויר. לא ברור מה עשו הילדים בחלק המסחרי של הנמל, ואם מדובר בתמונות עדכניות. במקביל הגיעו שר התחבורה, עבד אל-ווהאב אל-דרה, ומושל חודיידה, מוחמד קחים, לביקור בנמל המופצץ, ודרשו ממנגנוני הביטחון לאסוף צילומים לקראת הגשת תביעה, לטענתם, אם כי לא ברור כלל לאיזה גוף בינלאומי הם מתכוונים להגיש אותה.
מנכ"ל חברת הנפט בנמל חודיידה, המהנדס עדנן אל-ג'רמוזי טען כי הנמל עבר סדרת שיפוצים מסביב לשעון, וחזר כבר ביום שני השבוע לפעילות מלאה. דובר החות'ים, אל"ם יחיא סריע, שנוהג להקריא בפאתוס ובתיאטרליות את ההודעות הצבאיות, הגדיל והסביר ש"תקפנו ספינות נושאות נשק וציוד צבאי בנמל חיפה, ביחד עם המיליציות האיראניות בעיראק". בחיפה לא ידוע על תקיפה כזאת.
לישראל קורא עבד אל-מאלכ "האויב האמיתי". הוא אף התחייב ש"לא תהיה לנו בעיה לשלוח לוחמים למאבק נגדה, כי אנשי השבטים בתימן מחכים לרגע שבו יוכלו להכריז מלחמה ביחד עם אחינו הגיבורים בחיזבאללה".
מנהיג החות'ים: "אנשי השבטים בתימן מחכים לרגע שבו יוכלו להכריז מלחמה ביחד עם אחינו הגיבורים בחיזבאללה"
על הנאום הזה, מספר מקורבו, חטף עבד אל-מאלכ על הראש מהאיראנים, שהסבירו לו שאין לו סמכות להחליט מי יתלכד עם מי ובאיזו צורה תתנהל המלחמה נגד ישראל. ביום שני השבוע, יצא אחד מהדוברים הבולטים של החות'ים, מוחמד אל-בוחיית, באזהרה לערב-הסעודית ש"נתקוף גם אתכם" והבהיר ש"ההתנהגות העוינת לתימן מצד ערב-הסעודית, שקושרת קשר עם הישות הציונית, לא תעבור בלי תגובה חריפה למשטר הסעודי".
ריאד מצידה קראה לכל הצדדים לנהוג באיפוק ולהרחיק את תושבי האזור מסכנות מלחמה.
ד"ר פינקו מדגיש כי החות'ים ימשיכו לתקוף בישראל. "נראה שהסיפור לא הסתיים מבחינתם", הוא אומר. ואכן, חבר הלשכה המדינית של החות'ים, מוחמד אל-בוחייר, הזדרז להודיע שעל הכוונת נמצאות עוד מטרות חיוניות וחשובות בישראל. "נתקוף אותן", הבטיח, "ורק אחרי הביצוע נודיע איפה בדיוק פגענו כדי להכאיב לישראל".
בינתיים, דאחי חלפאן, סגן מפקד משטרת דובאי, מלגלג בגלוי ברשתות על מנהיג החות'ים. "נראה את עבד אל-מאלכ הגיבור, כשייצא ממחבואו. מה יש לו בכלל עם הפלסטינים, כשהוא זיידי שיעי והם מוסלמים סונים. אתה רוצה להילחם? אהלן וסהלן, צא מהמחבוא ותגיע לגבול עזה. נראה אותך, גיבור. רק תפסיק קודם לגנוב רכוש ולהחרים סיוע לאזרחים התמימים. ואם תתעקש לצאת למלחמה, קח איתך את חסן נסראללה, הגיבור שלך, שייצא מהחור שבו הוא מסתתר. זה יעשה רק טוב לשרירי הגפיים שלו".
