קשה היה שלא להעריך את הדרך שבה ניהלה שופטת בית המשפט העליון יעל וילנר את הדיון הנפיץ בבג"ץ ביום חמישי שעבר, שעסק בסירובו של שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי לבחור נשיא לבית המשפט העליון. הדיון היה עלול להיות בוטה וקשה. ראשית, מדובר במאבק עקרוני וכוחני על אחד מסמלי השלטון החשובים במדינת ישראל – בית המשפט העליון. שנית, מפני שהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה סירבה לייצג את עמדתו של השר הטוען שבית המשפט העליון לא יכול לדון בבחירת בעל תפקיד הקשור לאינטרס שלו ושל חבר שופטיו ושמדובר בניגוד עניינים.
בשדה הפוליטי ובדיון ריחפה ההרגשה שהמהפכה המשפטית של לוין, העוסקת גם בביטול הסניוריטי בבחירת נשיא, עלתה מהמחילות התת-קרקעיות, שם שהתה בגלל המלחמה, וכי עכשיו כבר מדובר ב"משחק סכום אפס". או שהשר יזכה, או ששופטי בג"ץ יוציאו צו שיכריח אותו "על כידונים", כדבריו, לכנס את הוועדה ולפגוע ברשות המבצעת. העותרת, "התנועה לאיכות השלטון", טענה שהחלטת השר לבחור נשיא "בהסכמה רחבה", המושג שטבע מאז פרוץ המלחמה, פירושה שהוא מבקש רוב מיוחס לבחירה בשעה שהמחוקק דורש רק רוב רגיל. לשיא האבסורד הגיע המצב כאשר בתשובתו לבג"ץ, ערב בירור העתירה, הצהיר לוין שסיכול מהלכיו מהווה "הפיכה משטרית", רחמנא ליצלן.
השופטת וילנר, כשלצידה השופטים עופר גרוסקופף ואלכס שטיין, התמקדה בשאלת "העיתוי" ו"המהירות" שאותם על השר לנקוט כדי לכנס את הוועדה. השופט גרוסקופף פישט זאת אף יותר ואמר לשני הצדדים: "אנחנו מאוד לא רוצים להתערב".
נציג השר, עו"ד ציון אמיר, הגיע מוכן לכל שאלה בפינג-פונג המשפטי מול ההרכב. בעיקר בשאלה הנפיצה – היקף סמכות ושיקול הדעת של השר, שאותה הגדיר אמיר כמהותית ולא של "לבלר שמתאם יומנים". טענתו שאין מקום לחייב את השר לכנס את הוועדה לשם בחירת שופטי עליון משום שבוחרים נשיא, התקבלה. השופטים גם לא כפרו בעמדת השר שיש להעדיף בחירת נשיא שיזכה ללגיטימציה רחבה ולאמון הציבור בתקופה של מחלוקת ציבורית ופוליטית שקורעת את החברה. אלא שלגבי גודל הרוב לבחירה, השופטים לא הסכימו איתו – אם החוק מורה רוב רגיל, יש להסתפק בו.
אבן נגולה מעל ליבו
בבוקר הדיון היה לוין משוכנע שבג"ץ יוציא נגדו צו לכנס את הוועדה ואף ינסה לבייש אותו. אבל בטקס השבעת שופטים צבאיים בבית הנשיא, דקות לאחר סיום הדיון בעליון, הוא כבר נראה מחויך, כמי שאבן נגולה מעל ליבו. "בית המשפט העליון מורתע. השופטים לא רצו לעשות לשר זובור, מה עוד שמדובר בנושא שלמרות הכחשותיהם הנמרצות, נוגע לעקרונות ולנוהג שלהם. השופטים העדיפו שלא לכופף את השר, אלא לקנות זמן, לעצמם ולשר, לצורך ניסיון הידברות נוסף בינו לבין מ"מ הנשיא פוגלמן", אומר פוליטיקאי המצוי בסוד המגעים. "זה הזמן לגמור את העסקה", אמר הגורם לשר המשפטים, שהסכים איתו.
מבחינת לוין, אין עסקה שלא תכלול בחירת נשיא לעליון ובחירת שלושה שופטים. בלית ברירה הוא מוכן להתפשר על הכתרת יצחק עמית כנשיא, ובכך למעשה להשהות את אחת מליבות הרפורמה שלו – בחירת נשיא שלא על פי עקרון הסניוריטי
מבחינת לוין, אין עסקה שלא תכלול בחירת נשיא לעליון ובחירת שלושה שופטים. בלית ברירה הוא מוכן להתפשר על הכתרת יצחק עמית כנשיא, ובכך למעשה להשהות את אחת מליבות הרפורמה שלו – בחירת נשיא שלא על פי עקרון הסניוריטי.
אבל בנושא אחר לא יתפשר – בחירת שופטים לעליון אשר ישפיעו על דרכו למשך השנים הקרובות. מתוך שלושת השופטים שייבחרו לעליון, במקום הנשיאה אסתר חיות והשופטת ענת ברון שפרשו לגמלאות ופוגלמן הפורש באוקטובר – כולם ליברלים מובהקים, מבקש לוין לבחור שני שמרנים מובהקים שימסמרו את הכיוון המסתמן. השופט השלישי ייבחר על ידי פוגלמן ויהיה "ליברל".
אחרי שהצהיר שהשופט נעם סולברג אינו שמרן מספיק, לוין לא מתפשר על זהות מועמדיו. אפילו בין שורות השופטים המחוזיים אין מישהו שיענה על דרישותיו. מועמדיו וסרגל המדידה שלו הם ד"ר אביעד בקשי, איש פורום "קהלת", וד"ר רפי ביטון ממכללת ספיר, שליוו את הגיית המהפכה המשפטית. אלא שמבחינת שופטי העליון פוגלמן, דפנה ברק-ארז ונעם סולברג, הם אינם מקובלים. אף כי רשמית נמסר לשר כי הם "לא עומדים בסטנדרט המשפטי", הסיבה העיקרית להתנגדות היא שבהיותם בשר מבשרה האידיאולוגי של המהפכה המשפטית, הם בעצם כופרים בכללי המשחק שעל פיהם מתנהלת מערכת המשפט.
"הוא ושופטיו חיים עדיין בעולם של אתמול"
ההערכה הרווחת בחוגי הימין היא שהצעה חדשה מצד אנשי השר או פוגלמן לבחירת שופט שמרן המקובל על לוין, תאלץ אותו לוותר על בחירת אחד משני מועמדיו.
בכיר פוליטי המצוי עמוק בסוד העניינים טוען כי הקרע עמוק ורק נס יביא לפשרה. את עמדות השר לוין מכנה הבכיר "אובססיביות". על עמדת פוגלמן הוא אומר: "הוא ושופטיו חיים עדיין בעולם של אתמול, כשנהגו להכתיב את הכללים". הוא מוסיף שלוין מתכתב עם הבייס שלו, שאינו מעוניין בפשרה אלא בהכתבת מועמדים, ואילו פוגלמן נחוש לשמור על "המבצר" טרם עזיבתו מתוך השקפה שאם יוותר, יבגוד בערכי המדינה ובמורשת קודמיו. "בין שתי הגישות הללו אין קו מחבר".
והיה גם ציר הידברות בתיווך נשיא המדינה יצחק הרצוג הנהנה מאמון שני הצדדים, שלא נשא עד כה פרי. מי ששוחח עם הרצוג שמע אותו מודאג כשאמר "יהיה רע מאוד אם לא יושגו הסכמות ואז תתרחש התנגשות טקטונית שתשחק את אמון הציבור". הרצוג מקווה שהאחריות הציבורית תגבר והשניים יצליחו להגיע לפשרה.
טובה צימוקיצילום: ynetמתברר כי מאז פגישת העבודה השבועית האחרונה של לוין ופוגלמן, ב-9 ביוני, ביטל לוין באורח חד-צדדי את כל הפגישות השבועיות שהתקיימו בינו לבין פוגלמן בארבע עיניים, ללא כל הסבר. מדובר בנתק בן שישה שבועות. אם לא די בכך, מתברר שיו"ר ועדת החוקה של הכנסת ח"כ שמחה רוטמן מקדם את הצעת החוק שלו לבחירת נציב התלונות על שופטים בידי הכנסת ולא בידי המערכת המשפטית, כפי שהיה עד כה. בעליון עוקבים בדאגה אחר ההתפתחות הזו, צופים בדיונים בוועדת החוקה ורואים בהצעה איום ישיר על מערכת המשפט, שנועד לאלץ אותה להיכנע בנושא בחירת השופטים.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.07.24
