מה היה קורה אם נתניהו היה מקשיב למי שקראו לו לא לנסוע. מה היה קורה לתחושת הגאווה הלאומית אילולא הנאום הזה. כמה חבל היה יכול להיות לוותר על התמונה של יהונתן בן חמו. לפספס את ההזדמנות להזכיר לעולם את כפיר ואריאל ביבס. לספר את סיפורה של נועה ארגמני, שהוא אינו הסיפור של רוב החטופים שעדיין בשבי. היו מי שרצו שנוותר על ההזדמנות לספר את הסיפור שלנו מעל הבמה שכל מנהיגי העולם אתמול צפו בה, רק בגלל פוליטיקה פנימית.
ונתניהו ידע שהם יצפו, ולכן דאג לא לדלג על שום מסר: אנחנו נלחמים את מלחמתכם, איראן היא ראש הנחש והמלחמה העיקרית היא מולה, תנו לנו את הכלים הנדרשים כדי לנצח את המלחמה הזאת גם עבורכם. אפילו ביקורת על החימוש הייתה שם. על פניו לא נאמר משהו חדש, אבל הרבה דברים לא מובנים מאליהם היו שם.
1 צפייה בגלריה
ראש הממשלהבנימין נתניהו בנאום בקונגרס
(צילום: Kent Nishimura / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
גם זלנסקי נאם בקונגרס כעשרה חודשים אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה. נתניהו בוודאי מודע לזה. הוא גם מודע לעובדה שהממשל הדמוקרטי מביע תמיכה במאבקה של אוקראינה, אבל לא מחמש אותה מספיק כדי שזו תכריע את רוסיה. למה? כי כשרוסיה עסוקה במלחמתה באוקראינה, יש לאמריקאים, לפחות בממשל הנוכחי, יותר שקט מהאזור הזה. הרוסים לא בשיאם, האוקראינים סובלים, אבל מבחינת הדמוקרטים זה סביל - העיקר שרוסיה מתבוססת בבוץ האוקראיני.
נתניהו לא מעוניין להיות אוקראינה, ומבחינתו חמאס הוא לא רוסיה באירוע הישראלי, אלא איראן. מבחינת הדמוקרטים, איראן זה אירוע שאפשר לנהל בדיפלומטיה רכה ואפילו ללא סנקציות. מבחינת ישראל, כל עוד האיום האיראני לא מקבל מענה, אנחנו במלחמה - ולכן אנחנו צריכים את החימוש הנדרש. לא נסכים להיות אוקראינה.
יש מי שמעלים את האפשרות שנתניהו הולך לוויתורים שיהיו קשים לציבור הימני, וזו דרכו לרכך את הימין. אם זה המצב, הוא שוגה בניתוח הימין מאז 7 באוקטובר
יש גם מי שמעלים את האפשרות שנתניהו הולך לקראת ויתורים שיהיו קשים לציבור הימני, ולכן הנאום הוא דרך לרכך את הימין. אם זה המצב, הוא שוגה בניתוח הימין מאז 7 באוקטובר. לא מדובר ברפורמה משפטית, שזו כבר צפרדע שנבלעה. טבח 7 באוקטובר זה משהו אחר - והימין לא יסלח למנהיגים שיסטו מהקו שלא כולל את השמדת חמאס ושלטון צבאי זמני בעזה. אם נתניהו רוצה לשלב את ערב הסעודית, זה צריך לבוא אחרי שנות חינוך מחדש של הרוצחים בעזה. יכול להיות שהוא סומך על חברותינו הסוניות שלא ירצו להיכנס למדמנה העזתית, ולכן מרגיש שזה הימור שאפשר לקחת. בכל זאת, נתניהו גם נשא את נאום בר אילן - ובפועל מסמס את רעיון המדינה הפלסטינית.
זה היה נאום לישראל היפה, הצבעונית, אומה של גבורה וגוונים. העולם המערבי נמצא בנקודה היסטורית, ונתניהו - מתוך אינטרסים ישראליים - ביקש להעיר אותו. מנהיג מהמזרח-התיכון, שמנסה להעיר את המערב. לצידו מנהיגים אחרים מהאזור, שהיו רוצה לראות את המערב קם מתחלואי הפרוגרס ונלחם באיסלאם הרדיקלי שמשתלט על העולם החופשי באירופה ובארצות-הברית. ולכן, יותר מהכל, זה היה נאום של אור לגויים. השאלה היא רק אם הגויים יראו את האור.
אומת הגיבורים והמגוונים חייבת להיזהר לאו דווקא מהגויים, אלא ממי שכאן בבית עוצרים אותנו: לא להיכנס לרפיח, לוותר על הניצחון המוחלט, לא לנסוע לנאום בוושינגטון. כל העצות האלו התבררו כשגויות. היה צריך להיכנס לרפיח, היה צריך לנסוע לוושינגטון - וצריך להמשיך עד הניצחון המוחלט.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.07.24
