החברים הרפובליקאים בשני בתי הקונגרס קיבלו אמש את נתניהו כאחד משלהם: מדבר כמוהם, מרגיש כמוהם, סוגד לאותם ערכים, לאותם פחדים, לאותו חזון. ניסיתי להיכנס לשעה אחת לנעליהם: נאומו של נתניהו נשמע פתאום עוד יותר יפה משהיה במציאות. בנג'מין ניתאי, סנטור ממדינה עתירת אוונגלים בדרום ארצות-הברית, מדבר בשבחה של מדינה רחוקה ששמה ישראל. כמה יפה מצידו: עיני דמעו בהכרת תודה. עוד ניטע יער על שמו ביערות קק"ל; עוד נשתול עץ על שמו בשדרת חסידי אומות העולם.
ואז נזכרתי שהוא ראש הממשלה שלי, האיש שאחראי לגדול מחדלי ישראל מאז היוולדה, האיש שאחראי לכך שגם אחרי קרוב לעשרה חודשים לא נפתרה אף לא אחת מהבעיות שנחתו עלינו מאז השבת ההיא. נכון שישראל נפלה קורבן ב-7 באוקטובר להתקפה של ארגון טרור רצחני, בן מוות. אבל אנחנו היינו באותו יום גם קורבן של עצמנו, של יוהרתנו, של רשלנותנו, של ממשלה שהשקיעה את כל כוחה בהריסת כוחנו, ושל צבא שכשל כשל שאין עליו מחילה.
יפה שנתניהו אמר אתמול תודה לאמריקאים על תמיכתם האדירה בנו, רבת השנים. מותר היה לצפות גם שיאמר סליחה: סליחה על הנזק שגרמנו במחדל שלנו לעוצמתה של אמריקה, סליחה על שהעמסנו עליה את כל הצרכים הצבאיים שלנו וסליחה על שבמקום להודות על מה שקיבלנו, ברכבת אווירית מאסיבית, באנו בטענות על המעט שהתעכב. סליחה על שנהגנו כילד מפונק, יכול היה נתניהו לומר.
ואולי אפילו המשפט הבא: סליחה על הנאום שנאמתי כאן, באולם הזה, ב-2015, נאום שסייע לדחוף את איראן אל הפצצה הגרעינית. גם אז קיבלתם אותי במחיאות כפיים סוערות. מה יצא מזה כולנו יודעים.
כצפוי, הוא הציג את ישראל כמי שמגינה בגופה על ערכיה של אמריקה מול איסלאם רדיקלי, פונדמנטליסטי. זה טיעון שהאמריקאים אוהבים לשמוע. אני וצ'רצ'יל: צ'רצ'יל אמר לאמריקאים בתחילת מלחמת העולם השנייה, תנו לנו את הכלים ואנחנו נעשה את המלאכה נגד גרמניה, אנחנו אומרים לאמריקה, תני לנו את הכלים ואנחנו נעשה את המלאכה מול איראן. המציאות פחות הירואית: בריטניה לא יכלה לבד ונזקקה לאמריקאים ואנחנו לא יכולים לבד.
שמחיאות הכפיים הסוערות לא ייטעו אותנו: אמריקה מתרחקת מאיתנו. המושבים הריקים באולם היו מסר לא פחות אותנטי מהמושבים המלאים
שמחיאות הכפיים הסוערות לא יטעו אותנו: אמריקה מתרחקת מאיתנו. המושבים הריקים באולם היו מסר לא פחות אותנטי מהמושבים המלאים. נתניהו הבין שהוא חייב להציג בנאום שלו גם חזון ליום שאחרי: בעזה, בצפון, בחטופים. למרבה הצער, לא היה קשר בין מה שאמר למה שהוא עושה כראש ממשלה, לא בחזית עזה, לא בחזית הצפון ובעיקר לא בעסקת החטופים.
אני לא זוכר ראש ממשלה שנשאר במדינה זרה שבוע ימים בעיצומה של מלחמה. זה מלמד כמה נתניהו של היום שונה מנתניהו של הקדנציות הקודמות, שהיה קוטע ביקורים בגלל ידיעה על פיגוע. העסקה יכולה לחכות: סוף שבוע באמריקה חשוב יותר.
בזמן שנתניהו נאם בקונגרס בצה"ל עמלו על זיהוי עוד גופות של חטופים. עולם אחד בוושינגטון, עולם שני בישראל.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.07.24
