בתום ביקור שהתארך לשישה ימים בוושינגטון ובפאלם ביץ' מיאמי, ישוב בצהריים (יום ראשון) ראש הממשלה בנימין נתניהו חזרה ארצה, הישר לתוך ההסלמה הנוכחית מול חיזבאללה בעקבות טבח 12 הילדים והנערים מפגיעת רקטה במגרש כדורגל במג'דל שמס - ויכנס מיד את הקבינט המדיני-ביטחוני לדיון בתגובת ישראל.
בהיבט הישראלי נראה שנתניהו השיג בביקורו בדיוק את מה שרצה: חשיפה חיובית. הוא הוכיח לישראלים שהוא עדיין "מר הסברה", ושאין (כמעט, אם לוקחים בחשבון את נפתלי בנט) עוד ישראלי שיודע "לדבר אמריקנית" כמוהו.
מעבר לכך, ברמה האישית הוא זכה לפגישה בחדר הסגלגל - בפעם הראשונה מאז הקמת ממשלתו. ניתן לומר שנתניהו ממש הזיע בשביל לקבל את ההזמנה הזו. באותה הזדמנות, הצליח נתניהו גם להשמיש לבסוף את כנף ציון - מטוס ראשי המדינה - שהפך לסמל לנהנתנות של ממשלתו.
הביקור הזה החזיר את הצבע ללחיים של נתניהו , לפחות עד סיומו והאסון במג'דל שמס. במובן מסוים, הוא "איתחל" את נתניהו של פעם. הוא נראה זחוח. מאושר. בכלל, התחושה היא שהביקור הזה השיק את קמפיין הבחירות של נתניהו. לא בכדי לקח איתו נתניהו לביקור את טופז לוק, יועץ התקשורת שלו לשעבר, שעזב את הלשכה וחזר לליכוד. לא בכדי יועציו עידכנו לאורך כל הביקור בתמונות מאחורי הקלעים את שופרות נתניהו, תוך שהם מתעלמים מרוב הכתבים הישראלים שליוו אותו. בפועל, נראה שהביקור של נתניהו בארה"ב כבר תורם לו בדעת הקהל. זה בדיוק מה שהוא רצה להשיג והוא הצליח.
ככל שהביקור הצליח מנקודת מבט ישראלית, הוא הצליח פחות מנקודת מבט אמריקנית. למרות הניסיון שלו לשמור על איזון מסוים בין הדמוקרטים לרפובליקנים בנאום בקונגרס, יצא נתניהו מגדרו למצוא חן בעיני טראמפ והרפובליקנים ובכך סיכן עוד יותר את היחסים הרעועים ממילא עם ביידן, האריס והדמוקרטים. אותו הימור מסוכן עלול עוד לחזור אליו/אלינו אם הדמוקרטים ינצחו בבחירות.
ביום שישי למשל, דווח שגורם מדיני בכיר אמר שההצהרה של סגנית הנשיא האריס אחרי פגישתה עם נתניהו לא הייתה מועילה, ושיש לקוות שלא תרחיק את עסקת החטופים. עוזריה של האריס זעמו והבהירו כי הצהרתה הייתה זהה למסרים ששמע נתניהו מביידן. גורמים במפלגה הדמוקרטית אף משוכנעים שה"תדרוך" של גורם מדיני בכיר בפמליית רה"מ היה מתוכנן מראש כמעין מתנת פיוס לטראמפ.
מנגד, בסביבת נתניהו הסבירו שמה שלא אהבו בהצהרה של האריס היה "הטון". במובן מסוים נראה שדווקא הם צודקים. האריס עשתה לנתניהו סוג של זובור כשדיברה על המצב ההומניטרי הקטסטרופלי בעזה - כאילו לא ממש האזינה לנאום של נתניהו בקונגרס שממנו נעדרה.
מי שהבין את המשחק של נתניהו היה טראמפ, שניצל את פגישתו עם נתניהו ותקף בחריפות את האריס כשהוא מאשים אותה בחוסר כבוד לישראל, ותוהה איך אדם יהודי יכול להצביע לה. לאחר מכן החריף את הטון אף יותר. לכן, על אף ההישג ביישור ההדורים עם טראמפ, הפכו לרגע ביבי ושרה לסטטיסטים בסרטון תעמולה נגד האריס והדמוקרטים. זה בדיוק מה שנתניהו היה צריך להימנע ממנו. המרוויחה הגדולה היא ללא ספק שרה נתניהו, שקיבלה מהנשיא לשעבר שני חיבוקים ונשיקות ואמירה ש"שרה היא הנשק הסודי שלי".
מוקדם עדיין להעריך מה תרומת הביקור לקידום עסקת החטופים. נתניהו אומנם אמר שהוא משתוקק לעסקה, אבל לא ברור בדיוק מה החבל ששחרר לצוות המו"מ בנושא. לביקור הוא לקח איתו את הכובע שעליו נכתב "הניצחון המוחלט", וחשף אותו פעמיים: פעם אצל טראמפ ופעם בחדר הדיונים בכנף ציון - עוד רמז להשקת קמפיין הבחירות שלו, כשהוא לא באמת הצליח לשכנע את המשפחות שהוא רוצה עסקה. עובדתית, בינתיים, בזבז זמן יקר: שבוע שלם של מו"מ ירד לטמיון, כאילו שלחטופים יש את הזמן הזה.
