בשבוע שעבר התקיימו שני טקסים קצרים ושקטים, כמעט מאולתרים, בקומה מאובטחת של מגדל משרדים יוקרתי באחת מערי גוש דן. מול פוסטר גדול עם דיוקנאות החטופים, ציין ראש מחלקת שבויים ונעדרים במערך המטכ"לי להשבתם, אל"ם במיל' י', את שינוי הסטטוס של שבעה חטופים: שניים לנרצחים בשבי חמאס וחמישה להרוגים שגופותיהם חולצו לקבר ישראל מהשטח העזתי.
הייתה שם מעט התרגשות מהולה בעצב, על עוד צעד קטן במרתון המעיק להחזיר את החטופים לישראל. י' סיים את דבריו באמירת "יהי זכרם ברוך", ותוך דקות כל אחד מפקודיו שב למשימותיו.
על הפוסטר הגדול שבמרכז המתחם המשרדי שצה"ל שכר עבור המינהלת בראשות אלוף במיל' ניצן אלון, התנוססו בחודש הראשון של המלחמה 255 תמונות. בשבוע הראשון אחרי 7 באוקטובר לא היה שום קיר שיכול היה להכיל את כמות הנעדרים בפתיחת המלחמה – כ-3,000, שעימם יצאה היחידה הזו לדרך.
כעת על הפוסטר בחלקו העליון, שבצד "העזתי", נותרו 115 תמונות של חטופים שעדיין בשבי חמאס. המודיעין שהוביל לחמש הגופות שחולצו מחאן-יונס בשבוע שעבר נותח כאן, באחד הפאזלים שהורכבו פיסה אחר פיסה. את החלק האחרון הביאו שלושה פעילי חמאס שנחקרו לאחרונה. אחד מהם גם הובל לשטח והצביע, כשהוא אזוק ולבוש במדי צה"ל, על המיקום המדויק שבו הוסתרו החמישה.
הפעילות של אנשי היחידה הזו מוכיחה יותר מכל את הבור המודיעיני של שב"כ ואמ"ן בשטח העזתי במשך עשור שלום ואבוד, בלי סוכנים ומשת"פים והסתמכות יתר על טכנולוגיות מעקב, בהיעדר נוכחות בשטח הרצועה.
לכאן מגיעים אלפי קצוות חוט מדי חודש, מעובדים ומנותחים במלאכת מחשבת על ידי מאות חוקרים, קמ"נים (קציני מודיעין) ומפענחים שמצליבים מידעים בין פאזלים שונים, הכל כדי לדעת היכן וכיצד מוחזק כל חטוף, חי או מת. יש פה גם קמב"צים שמומחים בהערכת הסיכויים לתרגם כל פיצוח לפעולה מבצעית, כמו אלו שהובילה אוגדה 98 בחודשיים האחרונים בג'באליה, בנוסייראת ובחאן-יונס.
נציגים מכל קהיליית המודיעין, גם מהמוסד ומשב"כ, פועלים במחלקת השו"ן (שבויים ונעדרים), הלב המבצעי-מודיעיני של המערך, שאמון גם על הקשר עם משפחות החטופים. מידע כמו שסיפק פעיל חמאס בחקירתו לא מספיק, והוא מוצלב עם מקורות מידע אחרים שנאספים הנה. פעמים רבות פעילי חמאס משקרים בחקירותיהם, מנסים להטעות ולבלבל, לעכב עוד יותר את ביצוע המשימה הסיזיפית, במערך שכמותו מעולם לא הקימה מדינת ישראל, יחידה שאף פעם לא הייתה בצה"ל, גם לא כתוכנית מגירה – לאתר ולחלץ מאות ישראלים משבי בצבא טרור רצחני.
ליחידה מגיעים אלפי קצוות חוט מדי חודש, המעובדים ומנותחים במלאכת מחשבת. השמחה המלאה מגיעה כשחטופים מחולצים בחיים, גם אם זה קורה מעט מדי ובמספרים חד-ספרתיים
השמחה המלאה מגיעה כשחטופים מחולצים בחיים, גם אם זה קורה מעט מדי ובמספרים חד-ספרתיים. את העיניים של החוקרים במתחם שוטפות מדי יום אלפי תמונות וסרטונים קשים לצפייה שנמצאו ועדיין נאספים משטח הרצועה, מזירות הזוועה ומשדות הקטל, ממרתפי המוות של חמאס. חלקם של תינוקות וילדים, צעירים וחיילים, שבהם ניסו המחבלים לעשות שפטים. ועדיין המבט צריך להיות ארוך, קר ומקצועי, כדי לנתח את הממצאים ולהביא את התשובות לשאלות הרבות.
תיעוד: רגע החילוץ של נועה ארגמני
(צילום: דוברות מג"ב)
בהתאם, התחלופה האנושית כאן גבוהה. יש ביחידה אמנם בני 18 ו-19 שרק סיימו קורסים מיוחדים באגף המודיעין, לצד קצינים מנוסים במילואים בני 40 ו-50 ואף בני 70 ומעלה, שעלו שוב על מדים לאחר שצברו ניסיון בפרשיות עבר כחטיפת גלעד שליט. הגרעין הראשוני נשאר מהחודש הראשון, ובשיאה כללה מינהלת החטופים כאלף אנשי צוות.
כעת המערך מונה כ-500 איש, ובכל החלפה של בעל מקצוע ביחידה מייחלים לקצין או לחייל שיתפטר ויהיה האחרון בתפקיד. "למעשה, זה המקום היחיד בצה"ל שמשרתיו מתפללים שייסגר כבר ולא יהיה בו צורך", אומרים בצבא, "לא קל לשרת בו, מבחינה נפשית, אבל התחלופה האנושית מביאה יתרון – מוחות רעננים, מבט נוסף, כיוונים שונים, רעיונות מקוריים שטרם נשמעו מאנשים חדשים שמצטרפים".
יש ביחידה משרתי מילואים רבים שעושים את זה במשך חודשים במקביל לחייהם האישיים – בבוקר במשמרות הרגילות שלהם בבתי חולים, בבתי ספר או בעסק, ובערב הם מגיעים למגדל המפואר ונבלעים לנבכי המשימה הרגישה ביותר, במירוץ נגד הזמן. לפעמים י' תופס אותם אחרי חצות, כשהם שקועים מול אלפי המסמכים הסודיים והתמונות המודפסות, ואומר להם: "די, לכו הביתה לנוח קצת ונמשיך מחר".
חלק מאנשי היחידה מוגדרים גם כ"צוותים אדומים" במכוון, כלומר כאלו שמעמידים חלופות והתנגדות מנומקת מדוע הרעיונות והפיצוחים שמשיגים הצוותים הרגילים הם לאו דווקא נכונים. בעלי תפקידים אחרים כאן "הומצאו" יש מאין, בגלל היעדר הניסיון של צה"ל ומדינת ישראל באירוע חטופים כה ענק.
רוב האנשים במערך לא הכירו אחד השני קודם לכן, ופתאום הם מוצאים עצמם זה לצד זה גם בסדנאות עיבוד נפשי כדי להתמודד עם המשימה. "עם כל הרצון והתקווה שהיחידה הזו כבר תיסגר, אנחנו נערכים מכל הבחינות גם לתרחיש שבו המערך יפעל במשך שנים. החלום שלנו הוא שיהיה כאן את טקס סגירת היחידה. כל מי שכאן עושה את זה מתוך מחויבות ערכית אדירה ומוטיבציה מוסרית, כי הם מבינים שהם בתוך אירוע שקלישאות נבנו אליו, כי הם חלק מרכזי באירוע היסטורי בכל קנה מידה לאומי", אומרים בצה"ל.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.07.24
