הדבר הנורא ביותר בטבח המזעזע שהתחולל אתמול במג'דל שמס הוא שזה היה רק עניין של זמן: חיזבאללה הגביר את הלחץ כבר לפני שבועות רבים, והסיבה שזה לא נגמר באירוע רב נפגעים הייתה שילוב של הגנה אווירית מפוארת בהובלת כיפת ברזל וגם הרבה מאוד מזל. אתמול בשעה חמש אחר הצהריים, כשילדים וצעירים התכנסו כדי לשחק כדורגל, ממש כמו שחקני הנבחרת באולימפיאדה, המזל נגמר ומערך ההגנה לא הופיע. התוצאה היא הפגיעה הקשה ביותר באזרחי ישראל מאז 7 באוקטובר.
שר הביטחון כינס אמש התייעצות עם צמרת המטכ"ל ובכירים נוספים במערכת על מנת לגבש תגובה עוצמתית מספיק, כזאת שתבהיר לחיזבאללה את המחיר על שינוי הכללים, לצד ייצור נקודות עצירה מפני מלחמה כוללת. אלו ההחלטות הדרמטיות ביותר והן לא יתקבלו ללא אישור ראש הממשלה, שגילה מה קורה למנהיג שנשאר בחו"ל בזמן מלחמה ולא עושה הכל כולל הכל כדי לחזור כמה שיותר מוקדם עבור האזרחים והאזרחיות שבחרו בו ובמטוס שביקש וקיבל.
מטרות בלבנון לא חסרות, לרבות מתקני תשתית שישראל נמנעת מלפגוע בהם עקב דרישה בינלאומית בהובלת ממשל ביידן. כשהתקבל אישור כזה, בתגובה לכטב"ם שנשלח מתימן לתל אביב, התוצאה הדהדה בכל רחבי המזרח התיכון: הלהבות בנמל חודידה נראו היטב וגם הלחיצו את חסן נסראללה, שהזדרז להשתמש בביטאון שלו, העיתון אל-אח'באר, להזהיר שכל מתקפה ישראלית נגד תשתיות לבנוניות תיענה בתקיפת תשתיות ישראליות, כגון אסדות גז. דמי רצינות, הוא שילם באמצעות שיגור כטב"ם לעבר אסדת "כריש", שיורטה על ידי "כיפה ימית" שנורתה מספינת סער 6 של חיל הים. מבחינת נסראללה זה לא משנה: סימון התשתיות בתור יעד בוצע, ויש לו יכולות הרבה יותר חדות ומדויקות מהכטב"ם הזה. למרות זאת, יש קולות בצה"ל שקוראים לפגוע בתשתיות. אחד מהבכירים, כפי שפרסמנו כאן, כבר הציע זאת בעבר ונבלם.
בצה"ל מגלים שליוזמה ההתקפית בצפון, שהתמקדה במפקדי חיזבאללה בכירים, היו הצלחות טקטיות, אך היא לא היוותה נקודת מפנה אסטרטגית: חיזבאללה ירה מאות רקטות וכטב"מים בתגובה לכל חיסול וצה"ל הכיל את התגובה
כעת מגלים בצה"ל שליוזמה ההתקפית בצפון, שהתמקדה במפקדי חיזבאללה בכירים, היו הצלחות טקטיות, אך היא לא היוותה נקודת מפנה אסטרטגית: חיזבאללה ירה מאות רקטות וכטב"מים בתגובה לכל חיסול וצה"ל הכיל את התגובה, כך שלא ברור מה יצא לנו מחיסול אותם בכירים, מלבד השימוש האינפלציוני בביטוי "מוקד ידע". גם הודעת נסראללה על הרחבת הירי ליישובים חדשים עברה בלי שינוי בעוצמת התגובה.
גם עכשיו, גורמים בכירים מתדרכים את התקשורת הערבית, שהתגובה הקשה בעקבות רצח הילדים והצעירים לא תהיה כזאת שתוביל מלחמה כוללת. אלא שזאת יותר משאלת לב מאשר מציאות: כשנכנסים לדינמיקה של הסלמה לא תמיד יודעים איך יוצאים ממנה. אלופים במטכ"ל אמרו ל"ידיעות אחרונות" שהמהלך הינו "בר-שליטה", אבל עמיתים שלהם טענו ההיפך. מה שכן השתנה הוא שרצח לאור יום של אזרחים ואזרחיות באמצע משחק כדורגל מקנה לגיטימציה לפעולה. לשם כך דרוש מהלך הסברה נחוש, מתואם ומהיר – ועדיין לא ראינו כזה, למרבה התדהמה. אולי אין טעם לפתח ציפיות כשהיחסים בין ראש הממשלה ושר הביטחון הרוסים הרבה יותר ממה שביירות צריכה להיות.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.07.24
