שלושה איומים מקדירים את שמי הקיום של ישראל. האחד מיידי, והשני והשלישי באים בעקבותיו אך לא בפיגור ניכר. הראשון הוא חיצוני – הציר השיעי – איראן, סוריה, לבנון ותימן על שלוחותיהן, ביחד עם יהודה ושומרון, כשאליהן נספחים גם תמיכת רוסיה וסין. ציר זה חובק את ישראל בטבעת אש מלווה באיומי סייבר ותעמולה בינלאומית המביאה לבידוד מדיני ומשפטי. מוסיפים לאיום זה גם היחסים הלא יציבים עם ארצות הברית המביאים לעיכוב באספקת חימושים, הטלת סנקציות אזרחיות המוסיפות לבידוד הבינלאומי, ומדיניות תקיעת האצבע בעין הממשל המונהגת על ידי ראש הממשלה וחבר מרעיו.
האיום השני הוא פנימי – ההתפוררות החברתית המואצת שמתודלקת על ידי המהפכה המשטרית, שלא פסקה לרגע. מחולליה משוכנעים שצל האיום החיצוני הוא הזמן הנכון והראוי להפוך את ישראל מדמוקרטיה משגשגת לאוטוקרטיה נחשלת. אל חזרת המהפכה מתווספים גורמים פנימיים המחלישים ומפוררים את מעט הדבק החברתי שעוד נותר: הארכת שירות החובה בצה"ל והמילואים האינסופיים והמתישים, אל מול מאות האלפים הזוכים לפטור מכל נשיאה בעול; חבלי הארץ הנטושים, ההרס ועשרות אלפי המפונים; והשחיתות והרס השירות הציבורי, בצד הפניית כספים קואליציוניים למטרות שאין בינן לביטחון הלאומי ולכלכלה דבר וחצי דבר. כל אלו מחניקים את היכולת להתאושש.
שני הגורמים הללו פועלים בנפרד להשגת אותה מטרה: פירורה של החברה. הפנימי אולי אפילו לא חותר לכך במודע. מחריד עד צמרמורת לחשוב שאיראן וחמאס, ביחד עם גורמים ישראליים, פועלים בנפרד, כל אחד בדרכו, כתנועת מלקחיים – לחנוק, לפורר ולהרוס את החלום והתקווה לבנות כאן מדינה לתפארת. על שני התהליכים הללו דובר רבות. מה שפחות נדון הוא האיום השלישי: השפעת שני הראשונים על קבוצה לא גדולה אך קריטית של עשרות או מאות אלפי אנשים שהם הקטר הנושא על כתפיו את עיקר הנטל הביטחוני והכלכלי. בטווח המעט רחוק יותר, הציבור הציוני-ליברלי של ההייטקיסטים, היזמים והעובדים, המהנדסים והטכנאים, הרופאים, הכלכלנים, המורים ואנשי האקדמיה – לא ירצה לחיות כאן ולגדל את ילדיו. המלחמה תוביל כבר ב-2025 לקיצוץ דרמטי בתקציבי הרווחה, הבריאות והחינוך, וכשלאלו תתווסף גם מדינה אוטוקרטית, נחשלת ומצורעת – הם ינטשו, ויעבירו את כספם מכאן.
ברור שבלי תעשיות מתקדמות, היי-טק משגשג ומערכות תמיכה ברמה גבוהה המדינה לא תוכל להבטיח ביטחון ורמת חיים סבירה לאזרחיה. ינטשו מי שיכולים לנטוש, אלו שיש להם דרישה בארצות אחרת
ברור שבלי תעשיות מתקדמות, היי-טק משגשג ומערכות תמיכה ברמה גבוהה המדינה לא תוכל להבטיח ביטחון ורמת חיים סבירה לאזרחיה. ינטשו מי שיכולים לנטוש, אלו שיש להם דרישה בארצות אחרת. הקיצונים בממשלה האומרים להם "נסתדר בלעדיכם" יגלו עד מהרה שבלעדיהם המדינה תתקשה לפרנס את אזרחיה, לבנות צבא ראוי ומוכן טכנולוגית ואנושית, וכך תהפוך למטרה חוזרת ונשנית להתקפות אויבינו מבחוץ.
התהליך כבר החל. רופאים בכירים נוטשים, ומומחי-על ברפואה הרוכשים התמחות בחו"ל לא חוזרים. כך גם מומחי ההיי-טק. האוניברסיטאות כבר מתקשות בגיוס סגל אקדמי בכיר בשטחים קריטיים, והיעדר תקציבי מחקר יביא לנטישת חוקרים קיימים שכבר עוזבים. זה יביא לבריחת סטודנטים לתארים גבוהים, שהם העתודה המקצועית.
הממשלה הזו – ובמיוחד ראשה – מוזנים בדלק שמחציתו אינטרסים אישיים ושחיתות, ומחציתו משיחיות ולאומנות דתית
הפתרון פשוט, ובמגע יד ממש, אבל בלתי אפשרי ליישום כשהממשלה הזו – ובמיוחד ראשה – מוזנים בדלק שמחציתו אינטרסים אישיים ושחיתות, ומחציתו משיחיות ולאומנות דתית. נדרשות בחירות עכשיו, ובחירת ממשלה חדשה שפניה לעבודה למען העם. חייב לבוא שינוי רדיקלי שיכלול שינויים מבניים בפעולת הממשלה, שיפור השירות הציבורי, עקירת השחיתות, איחוי קרעים חברתיים, אחריות תקציבית, והבטחת פתרונות קבע חברתיים ופוליטיים. מדובר בהכרח קיומי, שאם לא יקוים לא נחגוג את יום העצמאות ה-100. הממשלה הזו והעומד בראשה יביאו את החלום היהודי-ציוני אל קיצו.
אהרן צ'חנובר הוא זוכה פרס נובל לכימיה לשנת 2004
פורסם לראשונה: 00:00, 30.07.24
