תושב ביירות, דאני אליאס, שמע על הטבח במג'דל שמס, שבו נרצחו 12 ילדים ונערים, באמצע תחרות מלכת היופי. אז הוא כיבה את הטלוויזיה, והחל לקלל. בטור מיוחד שתירגמה סמדר פרי, כתב אליאס ל-ynet ול"ידיעות אחרונות" על הפחד מהתגובה הישראלית ומהיערכות חיזבאללה - ועל הביקורת נגד ארגון הטרור.
אתמול, כשהגעתי עם רעייתי ושתי בנותיי לנמל התעופה רפיק אל-חרירי (זה שנקרא על שם ראש ממשלתנו לשעבר, שנרצח על ידי סוריה וחיזבאללה), הופתענו לגלות שהטיסה התבטלה. לא רק הטיסה שלנו, שתיכננו חודשים רבים, אלא עשרות טיסות נוספות שנמחקו.
בני, הצעיר משלושת ילדיי, שואל אותי למה הטיסה מתעכבת – ואני מחפש את המילים כדי להסביר. תיכננו חופשה, ואנחנו נאלצים לחזור הביתה, ואין אפילו מוניות. הלבנונים כל כך אוהבים לברוח
הפחד הוא שישראל תפציץ את נמל התעופה הבינלאומי היחיד של לבנון. רעייתי אומרת לי שאנחנו במצב טוב לעומת מי שטסו אתמול ושלשום. הם עלו על הטיסות – אבל אף אחד לא יכול להבטיח מתי יחזרו. המצב הזה, של "כאילו-מלחמה", נכפה עליי ועל חבריי. אנחנו לא שייכים לחיזבאללה, לא מעורבים במלחמות נגד ישראל, מנהלים חיי שגרה בביירות.
אספר לך איך נראה האסון הנורא במג'דל שמס מהזווית הלבנונית: ביום שבו נרצחו הילדים על מגרש הכדורגל, אנחנו בביירות היינו בכלל מרותקים לתחרות מלכת היופי של לבנון. כשראיתי בנייד את האסון שהתרחש במג'דל שמס, כיבינו את הטלוויזיה והתחלנו לצעוק ולקלל.
הלבנונים נחלקו מיד לשני מחנות: אלה שמוכנים להישבע שחיזבאללה נקי. אחד מהראשונים שהעניקו "הכשר" לחיזבאללה בפרשה היה המנהיג הדרוזי, ווליד ג'ונבלאט, ואחריו, יצאו באמירות דומות המנהיג הדרוזי טלאל ארסלאן, יריבו של ג'ונבלאט, והשר הדרוזי לשעבר, וויאם ווהאב.
מולם היו אלה שקיללו את חיזבאללה והאשימו אותו בטבח במגרש הכדורגל. אלה הביעו זעם גדול, תסכול ועצב על הקורבנות החפים מפשע – ועכשיו, שני המחנות מפחדים שהמצב יידרדר למלחמה מלאה.
האמת שמאז 8 באוקטובר, כשהטיל הראשון עף מדרום לבנון, אנחנו חוששים להסתבך במערכה צבאית שאין לנו קשר אליה. זאת הרפתקה מסוכנת שתפגע במצב הכלכלי הרעוע בלבנון. איך נחזיק מעמד? ואני שואל את עצמי, מה פתאום חיזבאללה החליט "להתנדב" למלחמה בעזה? תסבירו לנו, לאזרחי לבנון, מה הם רוצים?.
יש מי שטוענים שישראל תיכננה מלחמה נגד לבנון מיד אחרי המלחמה בעזה. אולי עכשיו, בתגובה לאירוע הנורא במג'דל שמס, ינחיתו את המכה שהתעכבה.
3 צפייה בגלריה
"אנחנו לא שייכים לחיזבאללה". אחד מנאומיו האחרונים של נסראללה
(צילום: REUTERS/Mohamed Azakir)
עובדה נוספת שלא ברורה ללבנונים: אם חיזבאללה השיג כמות גדולה כל כך של טילים לטווח רחוק – מדוע הוא לא השתמש בטילים הללו עד היום, למרות שחלפו עשרה חודשים מתחילת המלחמה? אני בטוח שב"צינורות" הכי בכירים אצלכם עוסקים בשאלה הזאת. אולי להם יש תשובה.
הפחד והחששות בלבנון עולים ויורדים לפי המצב הביטחוני. חלק יטענו שמדובר רק באיומים, וששני הצדדים לא מעוניינים להרחיב את הלחימה. חלק חושבים שמה שקורה בדרום לבנון הוא רק דיבורים – כשהמלחמה האמיתית ממשיכה בעזה.
אבל גם יש מי שרואים עתיד אפל יותר. כאלו שחושבים שהמלחמה תגיע לביירות, וכועסים על קבלת החלטה מצד אחד – חיזבאללה – להכריז לחימה (לא מלחמה) שאין ללבנון האזרחית אינטרס לצאת אליה. הקו המאחד בין כל הלבנונים, מכל העדות, הוא שהם מנהלים את חיי היומיום שלהם ללא תכנון – כי מה יעזור לתכנן? תתכנן, תבנה, וברגע אחד הכל ייהרס.
הוא סיפר בנוסף כי "עכשיו שיא הקיץ בלבנון – פסטיבלים, המסעדות פתוחות עד השעות הקטנות של הלילה. אמנים מהעולם הערבי מגיעים לביירות – עמרו דיאב, קאזם א-סאהר, האני שאקר ועוד כוכבי שנות ה-90 בקולנוע הערבי. הם אוהבים להגיע לביירות, לצפות במסעדות הגדושות – אלא שהפעם אין כמעט זרים.
מעט ירדנים, כווייתים ועיראקים שברו את האיסור לבקר בלבנון ובכל זאת הגיעו. הם יושבים בבתי הקפה, מוציאים כספים על אוכל ושתייה, נהנים מהחיים. תכף הם יברחו. אלה, לא מעניין אותם מה קורה בדרום לבנון. הם אולי קוראים את החדשות באתרים, אבל אנחנו הלבנונים שומעים על מה שקורה מקרובי המשפחה. בכפרים עדיסה, חולא ומיס אל-ג'בל מספרים על הרס נורא שלא ראו כמותו במלחמות הקודמות. רובם בורחים – או ברחו – לכפרים באזור צור, וחלקם מגיעים עד ביירות אם יש משפחה שתקלוט אותם.
הם מספרים על רעש המטוסים הישראליים שמגיע עד ביירות, רעש ששמעתי גם אני. אני יכול לגלות לישראלים שתושבי ביירות סובלים מכאבי ראש חזקים, בגלל רעש המטוסים והפחד מקולות הנפץ. מי יכול להבטיח לי שקרוב משפחה שלי לא ייפגע מהם?
תושבי דרום לבנון משכנעים את עצמם שחיזבאללה יפצה על הנזקים שנגרמו לרכושם – הרס בתים, עדרים שנמלטו או נהרגו והשדות ההרוסים. אבל בתוך עצמם, כפי שהייתי עד, הם מקללים את חיזבאללה שגרר אותם למלחמה והבריח אותם מכפריהם. יש לבנונים שמאמינים שבסופו של דבר נצא מהבוץ האיראני, שהאקלים הפוליטי ישתנה. הם חושבים שלבנון תצא אחרת מהמלחמה. אני – אני לא מאמין בכך.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.07.24
