בקרוב יציינו החטופות והחטופים עשרה חודשים בשבי, אבל היום (שלישי) מציינות שלוש מהתצפיתניות, הנשים הצעירות בשבי, תאריך טעון לא פחות: שנה ליום הגיוס שלהן. זה היום שבו הן היו אמורות להשלים חצי מהשירות הצבאי, אבל לירי אלבג, נעמה לוי ואגם ברגר בקושי הספיקו להתחיל את שירותן הסדיר. הן נחטפו יומיים לאחר שהגיעו לבסיס.
"לירי רצתה מאוד להתגייס כבר, ולמעשה הגיעה לצבא פחות מחודש אחרי שסיימה את התיכון", סיפרה אחותה הגדולה שי. "היא חלמה לצאת לפיקוד ולקצונה ורצתה להתחיל כמה שיותר מהר. אני זוכרת את יום הגיוס שלה כיום מרגש מאוד. ערב קודם היא אירחה את כל החברים שלה אצלנו בבית, בבוקר נסענו אמא, רוני ואני איתה לבקו"ם, אבא וגיא אחינו הקטן היו בתחרות של גיא בחו"ל ודיברו איתנו בפייס-טיים. היא התגייסה עם עוד שתי חברות טובות מבית הספר, אני זוכרת אותן עולות לאוטובוס ואת כולם זורקים עליהן מים. אמא בכתה כמובן, אבל לירי לא. היא קולית".
בכי של אמא ביום הגיוס הוא לא דבר חריג. גם אילת שחר לוי, אמא של נעמה לוי, זוכרת שיום הגיוס של בתה היה מורכב עבורה: "נעמה התגייסה ביום ראשון, ומיד אחר כך הלכתי למרפאה לעבוד. הייתה לי תחושה כבדה ביום הזה, אני זוכרת שממש גררתי רגליים כשנכנסתי לקליניקה. הייתה לי מטופלת ותיקה שחיכתה בחוץ ושאלה אותי למה אני ככה, אמרתי לה שהבת שלי התגייסה היום והיא עודדה אותי, 'לא נורא, יהיה לה טוב, היא תעשה חיל'.
"לנעמה לעומתי הייתה תחושה חיובית מאוד. היא הייתה לגמרי נערה לפני משהו חדש. היא הייתה מתוקה מאוד במדים, במיוחד אחרי שהיא הודיעה לי כבר מהדרך שאתאם לה ללכת לתופרת ברגע שהיא יוצאת בפעם הראשונה, ושזה חייב להיות מוכן באותו היום. היה לה חשוב מאוד שהכל יהיה מסודר ומאורגן", אמרה.
שלומי, אביה של אגם ברגר, סיפר על ההכנות בביתם לפני הגיוס: "אגם ארזה עם מירב אשתי עד השעות הקטנות של הלילה. בבוקר אני זוכר שהיא עלתה לאוטובוס ואמרתי למירב, 'הנה עוד אחת'. אפילו הזלתי דמעה, ואני לא אדם רגשן. גם בגיוס של אחותה התאומה בינואר דמעתי".
רגע לפני שהחלה את דרכה בשרשרת החיול, נתקלה אגם בחברת ילדות שגם התגייסה לתפקיד. "שמחתי שיש לה לפחות חיבור עם מישהי בנסיעה הארוכה לסיירים. למרות שהיא גם באה בביטחון. היא הייתה כבר אחרי מכינה קדם-צבאית וגם עם אבא שהיה מ"פ בגולני לא מתעסקים. היה לה ברור שהיא תעשה את התפקיד ותעשה אותו מצוין", סיפר האב.
מחאת התצפיתניות בתל אביב
(צילום: מחאת הנשים להחזרת החטופות והחטופים)
בינתיים, החברות של אגם, לירי ונעמה תכף מסיימות את קורס הפיקוד וחלקן ממשיכות לקצונה, אבל בלי שלוש החברות שהתגייסו איתן. שי אלבג סיפרה: "כשהחטופות שבו בעסקה הן סיפרו לנו שלירי אמרה שחשוב לה לחזור ולשרת, אולי בתור משקית ת"ש. אני מתלבטת אם עדיין יש לה את המחשבות האלה, אם יש לה בכלל תחושת זמן".
שלומי ברגר הוסיף כי "אגם ולירי צחקו על זה שהן ייקחו כמה ימי חופש ויחזרו לתפקיד. שתי ילדות שחיות על ענן, הן לא הבינו שהן בשבי, הן לא יודעות שהפקירו אותן. עדיין היה להן אמון במערכת. אני עוד מפנטז שאגם תחזור לצבא ותרצה לעשות שירות".
יום השנה לגיוס הוא עוד אחד מהתאריכים הרבים שמציינות המשפחות בלי יקיריהן. "אני בסבל הזה כל כך הרבה זמן שאני כבר לא יודעת איך אני מרגישה", סיכמה אילת, "יש כל כך הרבה ציוני דרך וכל אחד יותר נורא מהשני".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.07.24
