במשך שעות ארוכות, היה בסיס צה"ל כבוש אתמול בידי מיליציות פראיות, מונהגות בידי פוליטיקאים ממרידים ומסיתים. הם פומפמו ושולהבו וזרמו לבסיס כדי לגונן על חשודים בעברות חמורות, ולסכל בכוח הזרוע את עבודתם של גופי החקירה של צה"ל שעה שהם חוקרים חשד לפשע.
וכך, פוליטיקאים שגורלם האכזרי של החטופים אינו מדגדג את קצה האכפתיות שלהם, שעטו חדורי תחושת צדק וזעם להשתלט על בסיס צבאי ו"לחלץ" חשודים מפני הליך מסודר והכרחי של מערכת המשפט הצבאית. השעות שחלפו שם באנרכיה מוחלטת ובשידור חי - לא נראו כמו אוזלת יד. הן נראו כמו מדיניות. בציניות אופיינית קרא נתניהו "להרגעה מיידית של הרוחות". "מיידית", אחרי ששתק שעות ארוכות, אל מול אירוע שהזכיר מאוד את כיבוש הקפיטול בידי המון מוסת.
"מי בכלל יכול לעצור אותנו?" התריס אחד מחיילי המילואים שהצטרפו למרד. צודק. מי בכלל יכול לעצור חשודים במדינה מתפוררת שבה ראשיה בעצמם מסיתים בפראות נגד נציגי שלטון החוק.
(צילום: אילנה קוריאל )
אתמול צפינו בהמרדה פעילה. כפירה בסמכות הממלכה והתייצבות פיזית נגד שליחיה. זו הייתה בעיטה בראש למדינה, לחוקיה ולמוסדותיה. הפעלת כוח נגד מי שבאו, מתוקף תפקידם, לעצור חשודים בעברות מבחילות ומחפירות שמתאימות לנוח'בות. בוודאי שאינן מתאימות למי שאנחנו מתיימרים להיות. טובים מאויבינו. רק לפני כמה ימים התגאה נתניהו בפני הקונגרס בשונות בינינו ובין אויבנו. "זו לא התנגשות בין ציוויליזציות", אמר. "זו התנגשות של הברבריות בציוויליזציה". ההתרחשויות אתמול מרחיקות אותנו בצעדים רחבים מהציוויליזציה, ומקרבות אותנו אל הברבריות.
הכל יש באירוע הזה: התעללות מינית קשה מאוד (לכאורה) של חיילי מילואים בעציר. גיבוי שערורייתי להתנהגות הלא-נורמטיבית הזאת וניסיון להפוך אותה לנורמה; אי-ציות לנציגי החוק
הכל יש באירוע הזה: התעללות מינית קשה מאוד (לכאורה) של חיילי מילואים בעציר. גיבוי שערורייתי להתנהגות הלא-נורמטיבית הזאת וניסיון להפוך אותה לנורמה; אי-ציות לנציגי החוק המבצעים את מלאכתם ההכרחית (כי מה בדיוק אמורה לעשות הפצ"רית כשמגיע לידיה חומר כזה? לגרוס אותו?), והתייצבות פיזית נגדם; השתלטות ממושכת על בסיס צה"ל, הסתה, המרדה, התפרקות מוחלטת מכל ערך של טוהר הנשק, של אתיקה ומוסר.
משחק אכזרי
על החטופים, אזרחים מעונים בשבי חמאס, הממשלה הזאת ויתרה, ומשחקת בהם משחק אכזרי. ליבם של מי שאחראים לגורלם ולהינמקותם בשבי גס גם בחייהם של עוד ועוד חיילים שנהרגים ונפצעים על מזבח האינטרסים הפוליטיים והעליבות של מנהיגיהם. אז מי החצוף שיעז להתקטנן על התעללות במחבלים עצורים. כמעט טבעי, על רקע ההידרדרות הכללית, שמיצוי הדין עם החשודים יתקבל בתדהמה ובזעם. התדהמה הזאת מדהימה לעצמה. כאילו הייתה זאת נורמה שכזאת, שחייל יענה עציר בסבבה שלו, כנגד הפקודות שקיבל מפורשות.
לפני 40 שנה התפרסם כי חוסלו ארבעת המחבלים שניסו לבצע פיגוע מיקוח בקו 300 של אגד. מאוחר יותר התפרסמו תמונות של צלמי העיתונות ענת סרגוסטי ואלכס ליבק, שתיעדו כי שניים מהמחבלים נלכדו בחיים. המדינה סערה במשך יותר משנתיים. הידיעה הברורה שמחבלים הומתו אחרי שנלכדו החרידה רבים. כחברה השייכת ל"ציוויליזציה" רק נסוגנו מאז לאחור. אנחנו מתעקשים להיות יותר ויותר דומים לאויבינו.
שלי יחימוביץ מצג השווא כאילו יש איזה ויכוח בין מי שמתעב את הנוח'בות וחבר מרעיהן המוחזקים שם, שטבחו, אנסו והתעללו באזרחים תמימים באותו יום נורא, ובין מי שלכאורה ממש מאוהב בהם - הוא שקרי, זדוני וטיפשי. התיעוב, הרצון להיפרע, הוא קולקטיבי. הפער האמיתי הוא בין מי שמבקשים להחריב את מדינת החוק ולהפוך אותה לאנרכיה אלימה, פרועה וברברית, ובין מי שמבקש מדינה תקינה ונורמלית שיש בה דין ויש בה דיין, ולא כל איש הישר בעיניו יעשה.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.07.24
