"ראש הממשלה נגד עסקה, ועכשיו יש גם תירוץ לא להתעסק במו"מ - איראן וחיזבאללה": כך אומר גורם ביטחוני בכיר, בצל הקיפאון במגעים לעסקת חטופים, והדיווחים על כך שבנימין נתניהו מטרפד הגעה להסכמות על העסקה שהוא עצמו יזם ואישר, ושנחשפה על-ידי נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בסוף חודש מאי.
נתניהו בתום הערכת מצב בפיקוד העורף, חמישי
(צילום: איתי בית-און /לע"מ)
אם ב-10 או ב-11 באוקטובר אשתקד, כשמדינת ישראל עדיין הייתה בהלם וחיכתה לגלות שהכל היה חלום רע, ו-250 חטופים לא נחטפו לעזה, היה מגיע מישהו מ-4 באוגוסט 2024 ומספר שכמעט שנה אחרי יש עדיין 115 חטופים ישראלים בעזה - הייתם אומרים שאין שום סיכוי שהסיפור הזה הגיוני. כי לא יכול להיות שכך תפעל מדינת ישראל, מדינת היהודים, שחרטה תמיד על דגלה את האמירה המפורסמת של הרמב"ם ש"אין לך מצווה גדולה כמצוות פדיון שבויים".
האיש היה ממשיך ומספר כי את העסקה האחרונה לחילופי שבויים עם חמאס פוצצו הצדדים לפני שמונה חודשים, ב-29 בנובמבר, ומאז הצליחה ישראל לשחרר בפעולות נועזות חטופים בודדים; בין פי ארבעה לפי חמישה מהמספר ששוחרר - נהרגו בתקופה הזו בגלל פעולות צה"ל, שמנסה להילחם בחמאס אבל פוגע בשגגה גם בחטופים. עוד הוא היה מעדכן כי בחלוף כמעט שנה מהמלחמה, הונחה על שולחן המשא ומתן, והממשלה, ומערכת הביטחון, והתקשורת, והציבור, והעולם, והמתווכות ממצרים, קטאר וארצות הברית - עסקה שכל המעורבים אומרים שהיא קשה מאוד לעיכול, לכל הצדדים, אבל היא הכי טובה בעת הזו.
הוא היה מוסיף כי היא לא רק היחידה שאפשר לחתום עליה כדי להציל את החטופות והחטופים שעוד נותרו בחיים, אלא היא גם המפתח לכל. היא ראשית הצירים, אבן הראשה שתפתח דף חדש בהיסטוריה של המזרח התיכון, העסקה שאחריה ייגמר הכל ויתחיל הכל — גם סוף המלחמה בעזה, גם הפסקת אש עם חיזבאללה, ואולי נטרול חלק מהמתיחות הקשה לקראת התגובה האיראנית הצפויה על שורת ההתנקשויות הישראליות; גם האפשרות לשילוב גורמים מתונים במזרח התיכון בסידורי "היום שאחרי" בעזה, וגם אולי עוד אפשרות אחרונה לאחוז באופציה לחתימת הסכם שלום עם סעודיה. הכל תלוי בהסכם החטופים והפסקת האש. בלעדיו - אין כלום. איתו - יש הרבה סיכונים, אבל, כך אומרים כולם, יש הרבה יותר סיכויים.
כולם מבין המנהיגים והנושאים והנותנים, כולם זולת אחד, ודווקא האחד שהכי חשוב מכולם: ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שנותר בודד, מבודד, מוחרם, ומרגע לרגע מתקרב לעמדת אחד מהמנהיגים הכי פחות אהודים על כדור הארץ. דווקא הוא, ברגע הכי קשה, שהיה אמור להיות הכי חלש עבורו, הופך ליותר ויותר חזק, פחות ופחות תלוי באחרים, כשלציבור ולמנגנונים השונים של איזונים ובלמים בחברה דמוקרטית, פחות ופחות השפעה עליו.
לא מפחדים מצווי מעצר
נדמה שזו הייתה הנקודה בה הייתם מאבדים סופית את הסבלנות, וכל אמון שהיה לכם באיש הזה, שטוען שהוא מהעתיד, היה מתפוגג. כי הרי איך יכול להיות שראש ממשלת ישראל, כל ראש ממשלה, בכל מקום בהיסטוריה, יכול להרשות לעצמו לפעול בניגוד מושלם, בהתרסה בוטה, לכל מה שאומרים לו ראשי מערכת הביטחון, וכל התקשורת שאינה עובדת אצלו, ונגד אמירות ואיומים חריפים של נשיא ארצות הברית, שישראל כה תלויה בה, ואל מול ביקורת בינלאומית חסרת תקדים מתוקפת בחרמות וסנקציות כלכליות, באיומים בצווי מעצר.
"הנסיעות למצרים או לקטאר 'פארש' לגמרי, אין בהן שום מטרה זולת לתת הד להנחיות כביכול של נתניהו לעשות משהו. זה התחמם ורתח הרבה זמן תחת מכסה סיר הלחץ - ועכשיו זה מתפוצץ. אלא אם חמאס פתאום ייכנע - ביבי ימשיך ואף אחד לא עוצר אותו"
ובעיקר - לפעול בהתרסה כה חריפה אל מול העיניים הבוכיות והזועמות של ההורים, והאחים, והסבתות והילדים והנכדים של 115 חטופות וחטופים, שאחרי חודשים ארוכים של חשדות, עכשיו קיבלו באופן חד-משמעי את האמירות החד-משמעיות של ראשי צוות המשא ומתן: ישראל, כלומר נתניהו, הם אבן הנגף המרכזית המעכבת את העסקה.
"הכל מתפוצץ עכשיו"
אל הקשיים שמתלווים להתקדמות בעסקה הצטרפה גם ההתנקשות במנהיג חמאס, איסמעיל הנייה. "בעולם ובישראל מביטים כולם לכיוון הלא נכון, כאילו ההתנקשות בהנייה תהיה בעלת השפעה קריטית, לכאן או לכאן, על המשא ומתן ברגעים הקריטיים ביותר לעסקת החטופים", אומר הגורם הביטחוני הבכיר. "אבל האמת היא שגם קודם להתנקשות, כמו כעת, אין כלום כי לא היה כלום. ראש הממשלה נותר איתן בדעתו נגד עסקה, ומשפחות החטופים, והציבור, והתקשורת, והנשיא ביידן, ושאר העולם, נותרו בלי שום השפעה על האדם היחיד שיכול לסגור את העסקה ולהפוך דף בהיסטוריה של המזרח התיכון.
"איכשהו, הפוליטיקאי שתופס את עמדת ראש הממשלה בנקודה הכי חלשה של איזשהו ראש ממשלה בהיסטוריה, יותר מאי-פעם בתפקיד הזה, מחליט לבד, והוא יכול ושום דבר לא מאיים עליו. כמו רודן שכל המערכות עובדות אצלו, רק בלי הרודנות. איבדנו שליטה".
מפגינים למען עסקת חטופים בנתיבי איילון, אמש
(צילום: טל שחר, תום חפר)
ב-25 באוקטובר, לפני הכניסה הקרקעית לעזה, הבאנו כאן את דבריו של גורם ביטחוני, אותו הגדרנו כאחד מהבקיאים והמנוסים ביותר בישראל, שאמר אז כי "ישראל בצומת קשה: או עסקה להחזרת כל החטופים, או חיסול חמאס. אין גם וגם". לצער כולנו, הנבואה הקודרת התמששה ומתממשת במלואה יום אחרי יום.
"נתניהו, מתריס, נראה כמשולל רסן, מסתכן במלחמה אזורית", כתב אתמול עמיתי, כתב חדשות החוץ הבכיר של "הניו יורק טיימס" סטיבן ארלנגר, במאמר פרשנות נוקב בעיתון. "ישראל אומרת שהיא לא רוצה לכבוש את עזה, אבל אין לה פתרון אחר טוב יותר. חמאס מסרב להיכנע למרות אלפי הרוגים. בעוד שוושינגטון רואה בהפסקת אש ואחריה עסקה אזורית כתשובה - מר נתניהו בז לרעיון".
ואילו הגורם הביטחוני הבכיר אמר אתמול את הדברים הבאים: "זה הגיע למצב שלאף אחד אין סבלנות יותר. לא הנוגעים בדבר, לא האמריקנים ולא המשפחות. וזה די מתפוצץ. הנסיעות למצרים או לקטאר 'פארש' לגמרי, אין בהן שום מטרה זולת לתת הד להנחיות כביכול של נתניהו לעשות משהו. זה התחמם ורתח הרבה זמן תחת מכסה סיר הלחץ - ועכשיו זה מתפוצץ. אלא אם חמאס פתאום ייכנע או יסכים לעסקאות בתנאים שלא נראים סבירים, וקשה לי לראות סיבה שהם יעשו זאת, ביבי ימשיך ואף אחד לא עוצר אותו".
הגורם הוסיף כי "בפועל, אין שרים שיעשו מרד נגדו או יכריחו אותו לחתום, כי הוא סיכל את עצם הבאת העסקה לאישור. עכשיו גם יש תירוץ לא להתעסק במשא ומתן — איראן וחיזבאללה. נתניהו כנראה באמת מאמין שהוא צודק ואין לחץ. אין באמת ציבור ברחובות. ודווקא עכשיו יש הזדמנות לאתחל את המערכת, לו היו עושים עסקה וסוגרים את המלחמה. הוא מחליט לבד והוא לא רוצה, וזה בדיוק העניין".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.08.24
