מבחן התוצאה - ולא רק הוא - מלמד שעשיתי טעויות רבות במהלך השנה שקדמה ל-6 באוקטובר, שבה חבריי ואני ניסינו לפשר בין הצדדים הניצים כדי למנוע מלחמת אחים כשהאויב בשער. מרביתן עדיין לא ברורות לי דיין, למעט אחת: ההתייחסות הסימטרית ל"קיצוניים משני הצדדים": לטלי גוטליביות ולשקמות ברסלריות, לאחים לנשק ולפעילי עוצמה יהודית, לפורום קהלת ולמכון הישראלי לדמוקרטיה.
אלפי מילים בעמודים אלה ועשרות רבות של פגישות הושקעו בניסיון לשכנע את חסידיהם עד כמה דומים מעשיהם לאלה השנואים עליהם מכל שמהצד השני, בתקווה תמימה שזה יעצרם. וכך, במקום לעסוק רק במה שנכון עבור 85 אחוז מהאוכלוסייה (לפי הסקרים), שקענו בניסיון להביא לשולחן האחווה את 15 האחוז שתומכים בקנאים, או לקבל מהם למצער הסכמה שבשתיקה למהלך הנרקם. הסכמה שתאפשר לנבחרי הציבור שחששו מנחת זרועם להתיישב סביב השולחן ולהיכנס לעסקה שתעצור את הטירוף.
זו הייתה טעות. גדולה. מדעת נתנו לקנאים כוח וטו. גם כשלא נפגשנו איתם (כשהם סירבו לכל פשרה), הבטנו עליהם ומדדנו את המרחק שבין ההצעות שעל השולחן לבין דרישותיהם. טעיתי כשכתבתי פה שגם לקנאים יש תפקיד חשוב בחברה: לסמן את גבולות הגזרה של ההסכמה. היה עליי לדעת שזה בדיוק להפך. נושאי דגלי הצדקנות המוחלטת מסמנים את גבולות הגזרה לא לנו, אלא לחסידיהם.
אנחנו, הרוב המוחלט שהבין את הכורח להתפשר במפת האיומים הקיומיים, היינו למעשה בשטח האש שלהם, וכשהתייחסנו אליהם הם לא היססו להשתמש בזה כדי לדייק את פגיעותיהם. לא בכדי שעות אחדות לאחר ששלחנו את הצעת הפשרה לקבוצת משפטנים בכירים שייצגה את המחאה (וקיבלנו תגובה שהיא "נון סטרטר"), היא הודלפה וחוסלה בטרם הבשילה.
יש לומר בפירוש: כשנבחרי ציבור פורצים יחד עם המון מוסת לבסיסי צה"ל וכשאנשי חוק מאוימים מלעשות את תפקידיהם אלה עבירות חמורות שמחייבות טיפול משפטי תקיף, בלי שום "אבל"
תהליך הבירור הפנימי אצלי רחוק מלהסתיים. לא הייתי משתף במסקנותיי ממנו לולא שבה בשבוע שעבר במלוא עוזה מלחמת הקנאים הסימטרית והשתלטה על ישראל מחדש. האם יאיר גולן דומה לשר בן גביר בתמיכתם בעבריינות שמשרתת את האינטרסים שלהם? האם מעשי ח"כ צבי סוכות זהים לאלה של ח"כ נעמה לזימי? האם אלה שצרו על תחנת משטרה בגלילות כדי לשחרר מפגינים נגד הרפורמה דומים לאלה שפרצו לקריית המשפט בבית ליד לחלץ את החשודים משדה תימן? והאם מי שרדף אחרי היועץ המשפטי מנדלבליט לבית הכנסת ולסופר כדי לחייבו להגיש כתב אישום נגד נתניהו, זהה למי שמאיים על הפצ"רית לבל תגיש כתב אישום נגד אותם חשודים?
מסגור זה, שגם אני הרביתי להשתמש בו, מסוכן ומוטעה. אין סימטריה בין הקנאים, משום שאין הבדל ביניהם. הם נמצאים באותו מקום. כמו שמפה שטוחה מטעה להציג שארה"ב ורוסיה נמצאות במרחק רב האחת מהשנייה ובפועל, משום שכדור הארץ אינו שטוח, המרחק המינימלי ביניהן דומה לזה שבין ירושלים לת"א - 85 ק"מ בלבד. כשאנו ממשיכים להתייחס אל הקנאים בסרגל הסימטריה המזויפת אנו משרתים אותם.
ועדת החוקה, חוק ומשפטצילום: יואב דודקביץ'לכן יש לומר בפירוש: כשנבחרי ציבור פורצים יחד עם המון מוסת לבסיסי צה"ל וכשאנשי חוק מאוימים מלעשות את תפקידיהם אלה עבירות חמורות שמחייבות טיפול משפטי תקיף, בלי שום "אבל" שמתייחס לטיפול שקיבלו קודמיהם ההפוכים לכאורה. אין הגנת אכיפה בררנית כשמדובר באותם גורמים. להפך. ההקלה בפעם הראשונה דווקא מחייבת החמרה בפעם הנוספת. אחרת נמצא עצמנו מתעוררים שוב ושוב לאותו בוקר נורא של 7 באוקטובר, וזה עוד התרחיש האופטימי.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.08.24
