נתניהו, המכתב האמריקני והתירוץ החדש לעיכוב העסקה: לישראל היו זמנים קשים יותר. אבל מעולם הם לא היו כה נגועים בחוסר אמון, חשדנות ופילוג. מצב מוטרף, הזוי לגמרי, שבו בעוד ישראל ממתינה לתגובה קשה של איראן וחיזבאללה, נטועה בעומק החרדה, היא ממשיכה להיות נתונה בקרב פנימי בלתי אפשרי, של נהרות דם רע. "ישיבת הצעקות" בין בנימין נתניהו לראשי מערכת הביטחון כבר הפכה לנחלת הכלל. היא המחישה את המובן מאליו: חוסר האמון הגמור שיש לראשי מערכת הביטחון, כולם ללא יוצא מהכלל, בנתניהו. היא הוכיחה שהתחושה הדדית לגמרי.
בימים האחרונים, כשהזכירו מי שהזכירו לראש הממשלה את האירועים החמורים בבסיס בבית ליד, הוא שאל בזעם אם זה לא אותו הדבר כמו "אהוד ברק שקורא למרי אזרחי". לפתע, הקו הדק, הבלתי פורמלי, בין יאיר נתניהו ובין בנימין נתניהו הפך לשרשרת ברורה ומנצנצת.
דברי נתניהו בפתח ישיבת הממשלה: "תדרוכים שקריים פוגעים במו"מ"
(צילום: איתי בית-און / לע״מ)
ההתחייבות האמריקנית
הנה החדשות: באותה ישיבה ממש, בחלקים המהותיים יותר - לא היו רבים כאלה - ראש הממשלה ניסה להסביר לנוכחים שהוא עודנו ממתין למכתב התחייבות של האמריקנים. מדובר במכתב לגבי האפשרות להמשיך במלחמה בין השלב הראשון לשלב השני של עסקת החטופים, אם המגעים לא יעלו יפה. הואיל ונתניהו מתכוון לדרוש, בין היתר, את פירוקו של חמאס מנשקו והגליית הנהגתו, כתנאי לחלק השני בעסקה, הם לא צפויים לעלות יפה.
המכתב האמריקני הוא עניין שהועלה לקראת פגישת ביידן-נתניהו בוושינגטון. הוא בעצם עוסק במתן ערובה לישראל שאין לה מחויבות לעצור את האש לנצח, בכל תנאי. נתניהו הסביר לנוכחים שזהו מכתב שהוא רוצה להציג לציבור הישראלי. כאן נכונה לו הפתעה: אחד הנוכחים בחדר ידע על מה הוא מדבר. הוא אמר לו שארה"ב כבר הסכימה לתת את המכתב הזה, בניסוח כזה או אחר, ויש טיוטות כבר. המסר היה ברור: תחפש תירוץ אחר להמשיך ולדחות, לעכב, להאט את העסקה. אל תתלה את זה במכתב של האמריקנים. ניסית להסתיר מאיתנו, אבל הם כבר הסכימו - רק אמרו שהמכתב יישלח אחרי שהעסקה תיחתם. לא לפני. את הכסף עם ביבי סופרים במדרגות.
אנחנו רואים בעסקת חטופים עכשיו הזדמנות, אמרו לו הנוכחים, ראשי המערכת. אתה רואה בה איום. עסקת החטופים איננה רק עניין הומניטרי מהמעלה הראשונה. בעיני כמעט כל גורם מקצועי, עסקה היא המפתח שיכול לפתוח את המנעול האזורי, ולהעביר את כולנו הלאה. נתניהו הגיב בצורה אופיינית, שפורסמה בהרחבה: הוא התלונן מרה שבמקום להפעיל לחץ כביר על חמאס - מתדרכים נגדו.
המקורות הבולטים ששוחחו איתי לא אישרו שהוא השתמש בשורש ר.פ.ס נגד ראשי מערכת הביטחון; ספק אם יש לו אומץ לומר דברים כאלה מול רונן בר, יואב גלנט והרצי הלוי. הרי היה זה הרצי הלוי, יחד עם שר הביטחון, שהיה צריך לשכנע את נתניהו שכניסה קרקעית לעזה היא הכרח המציאות - ולא תסתיים ב"אלפי הרוגים" לצה"ל בחודשים הראשונים, כפי שחזה נתניהו החרד. זהו רונן בר שהארגון שלו מביא את המידע והיכולות להוביל לחיסולים דוגמת זה של מוחמד דף.
בכלל, בהיסטוריה של ישראל לא היה רצף חיסולים של אושיות טרור מוצלח וארוך כל כך כמו בחודש יולי 2024. לחץ צבאי? איזה לחץ צבאי יהיה חריף יותר מזה שישראל מפעילה כבר חודשיים? אנשיו של ראש הממשלה ישיבו: אם היה נעתר ללחצים למען עסקה, חודש יולי לא היה מתרחש. כל החיסולים האלה לא היו יוצאים אל הפועל. נו, ונניח שזה נכון, ישיבו ראשי מערכת הביטחון - האם לא ברור שאת כל המחבלים האלה היינו מחסלים, עוד חודש-חודשיים? עבור זה שווה להסתכן במלחמה אזורית ומותם של כל החטופים?
התמונות שמפחידות את נתניהו
המסקנה של רוב העוסקים במו"מ היא שנתניהו על סף החמצה של הזדמנות אסטרטגית, לא פחות. ובגלל פוליטיקה אישית, צרה. מהי ההזדמנות? להשיב את החטופות והחטופים, שהולכים ומתים, נרצחים בידי חמאס או נהרגים באש כוחותינו. לתת תמריץ אזורי לחילופי מהלומות קצרים כעת, להבדיל מהידרדרות למלחמה אזורית מלאה. חמאס מוכה ברמה כזו, שחיזבאללה ואיראן מבינות שקשה יהיה להצילו - לפחות ברצועה. במקביל לעסקה, להגיע להסדרה בצפון - כזו שתשאיר את חיזבאללה הרחק מהגבול, תוריד כוח בינלאומי מורחב לדרום, ותוכל להשיב את הפליטים הישראלים בארצם שלהם. כל זה בעבור הסכם, שהתמורה המשמעותית ביותר שלו היא השבת אסירים. לא הרבה יותר מזה.
לא מדויק, צריך לומר. עבור נתניהו, מהי התמונה הקשה ביותר מעסקת חטופים כרגע? חזרתם של כמיליון פלסטינים צפונה. תמונות של שיבה. הימין הקיצוני, וגם הלא כל כך קיצוני, התאהב ברעיון שהגירוש מצפון עזה יימשך לנצח. נתניהו מעולם לא החזיק ברעיון הזה. אך כעת הוא מפחד משבירתו.
זו דאגת שווא. נתניהו יכול כבר היום לומר שנכנס לרפיח בניגוד לרצון העולם, הוביל לחיסול ראשי ארגוני הטרור, ועכשיו משיב את החטופים - תוך שהוא שומר את היכולת לחדש את המלחמה. בום: הנה מכתב מהבית הלבן שממחיש זאת. מה יכול להיות טוב יותר, פוליטית.
בתחילת המלחמה היה רגע אחד שריגש מאוד את משפחות החטופים. זו הייתה פגישה עם יו"ר ש"ס אריה דרעי. בשלב מסוים הוא קם על רגליו, ובעיניים דומעות אמר להם שהוא מתחייב בכל מאודו, שיש להם את המילה שלו, שאם תהיה עסקה על השולחן, הוא ידאג שהיא תתרחש. שלא ידאגו שזה לא יעבור, או שנתניהו יימנע. שהוא, דרעי, אחראי. וזו התקווה כרגע של מערכת הביטחון, ושל משפחות החטופים: שאריה דרעי ילך לראש הממשלה ויגיד לו שנגמרו המשחקים. ליו"ר ש"ס יש הזדמנות לעמוד במילתו, ולהביא לפדיון שבויים. יש אנשים שיהיו בפוליטיקה עשרות שנים בלי הזדמנות כזו. להציל רבים כל כך, במחיר נמוך כל כך.
גורמים שמעורבים במו"מ אומרים לי כך: ייתכן שהשיחה הקשה עם ביידן, והשיחה הקשה יותר עם ראשי מערכת הביטחון, עבדה. לטענתם, נתניהו הורה להשיב למתווכות תשובה חיובית יותר, חיובית ממש. כזו שמאפשרת מרחב תמרון רחב ביותר. שפריצת דרך נמצאת מעבר לפינה. שעכשיו מחכים לכן הסופי של חמאס. "כשהולכים בזיגזג, לפעמים נדמה שזה ישר קדימה", השיב לי מקור אחר, בקיא למדי. "בלי לחץ זה לא ילך עם ביבי".
